נושא: כללי

דברי תורה במקום שאינו נקי

האם מותר להרהר בדברי קודש בבית הכסא וכיוצא בזה?

אסור אף להרהר (וכ"ש לדבר) בדברי קודש – בבית הכסא ובבית המרחץ (כגון במקוה), וכן בכל מקום מטונף, אלא יחשב בענייני חול (כגון בעסקי חשבונות עסקיו וכיוצ"ב). אמנם אם עושה כן כדי להינצל מהרהורים רעים – מותר.

מקורות

כתב בשולחן ערוך אדה"ז אורח חיים (סימן פה סעיף א): לא ילך אדם במבואות המטונפות ויניח ידיו על פיו ויקרא קריאת שמע, ואפילו אם היה קורא ובא צריך להפסיק כשיגיע למבואות המטונפות ואם לא פסק עליו הכתוב אומר כי דבר ה' בזה וגו' הכרת תכרת וגו', וכשיוצא משם חוזר למקום שפסק אם לא שהה כדי לגמור את כולה כמ"ש בסי' ס"ה.


ולא קריאת שמע בלבד אלא כל ענין שהוא מדברי הקודש אסור לאמרה במקום הטינופת, דהיינו במקום שיש בו צואה או מי רגלים או בבית הכסא או בבית המרחץ, ואפילו לאמרו בלשון חול.


ולא לאמרו בלבד, אלא אפילו להרהר בלבו אסור אפילו בדברי תורה שחייב להגות בה יומם ולילה, ולכן כשנכנס לבית הכסא טוב לחשוב חשבונותיו שלא יבא לידי הרהור תורה, ובשבת שאסור לחשבם יפנה לבו להרהר בציורים ובנינים נאים וכיוצא בדמיונים אלו המושכים ומפנים לבו מלבא לידי הרהור דבר שבקדושה, ואפילו הלכות בית הכסא אסור ללמוד בבית הכסא וכן הלכות בית המרחץ בבית המרחץ.


ובסעיף ד כתב: אם נזדמן לו להפריש מדבר איסור במרחץ או בבית הכסא מפריש אפילו בלשון הקודש ובענין קודש, דהיינו לומר לו אפילו בלשון הוראה שאסור לעשות כך, וא"צ לדקדק ולומר אל תעשה כך בלי לשון איסור, והוא הדין אם נכנסה אשה בלבו מותר להרהר בדברי תורה מפני שהוא כמו להפריש מדבר איסור, שהתורה מצלת מהרהורים רעים, ואפילו שלא להפריש מאיסור מותר לומר לחבירו עשה לי כך וכך אפילו אם הוא בענין שממילא הוא הוראה, שבזה מורה לו שהוא מותר לו לעשות כך כיון שאינו אומרו בלשון הוראה.


[וראה עוד בהלכות תלמוד תורה (פרק ג הלכה ח): אסור לתלמיד חכם לעמוד במקום הטינופת לפי שאי אפשר לו בלא הרהורי תורה, ומכל מקום מותר לו ליכנס לבית הכסא או למרחץ אף מתוך פלפול והלכה שאינה פסוקה, ואין חוששין שיהרהר שם בה כמו שחוששין לכך בתפלה, וגם אם יבא לו הרהור בעל כרחו שלא ברצונו אנוס הוא, ואפילו אם מדבר בה לאונסו מפני רוב רגילותו לדבר בה כמעשה דרבי אלעזר ברבי שמעון].