הפרשת חלה - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

סדר בתחומי החיים

נושא: כללי

שם הרב המשיב: הרב אשר לעמיל כהן

שאלה

באם הכינו ב' עיסות שונות של בצק, שאין בכל אחד מהם שיעור חלה בפני עצמו, אמנם באם רוצה להפריש, האם יכולה לחבר את ב' העיסות בקצותיהם בכדי שיהיה שיעור חלה, ולהפריש חלה?

תשובה

באם מקפידה על עירוב העיסות זה בזה, מאחר ומדובר בב' בצקים שונים אחד מהשני, אין הם מצטרפים לשיעור חלה.

מקורות

ראה בשולחן ערוך יורה דעה הלכות חלה סימן שכו סעיף א: שתי עיסות שיש בשתיהן שיעור החייב בחלה, ואין באחת מהן כשיעור, ונגעו זו בזו ונשכו זו את זו, אם היו של שנים, אפילו הם ממין אחד, פטורים מן החלה, שסתם שנים מקפידים. ואם ידוע שאינם מקפידים על עירוב העיסות, הרי אלו מצטרפות. (ותלמידים הלומדים לפני רב, סתמא אינם מקפידים) (מרדכי פרק כל הבשר), היו שניהם של איש אחד, אם היו ממין אחד כפי מה שנתבאר בסימן שכ"ד, מצטרפין וחייבים בחלה. ואם משני מינים היו, אין מצטרפין, שסתם אחד אינו מקפיד. ואם היה מקפיד שלא תגע עיסה זו בזו ולא תתערב, אפי' היו מין אחד אין מצטרפות. ואם האחת פת קיבר והאחת פת נאה, אפילו הן של אדם אחד, מסתמא מקפיד ואינו מצטרף. הגה: וה"ה שתי עיסות שיש באחת כרכום ובשנית אין בה. וכל זה שאין שיעור בכל אחת, אבל אם יש בהן שיעור, מפריש מאחת על חבירתה אם הן של אדם אחד (ת"ה סימן קכ"ט /קפ"ט/).


ובביאור הגר"א יורה דעה סימן שכו ס"ק ד: שלא תיגע כו' ולא תתערב. לא דק דאפי' אין מקפידות כה"ג כל שסופן לחלקן קודם אפיה אינן מצטרפות אפי' עשו מתחלה ביחד וע"ל סוף ס"ק ז' ויצא לנו דאף כו' כמ"ש בס"ב אבל שאר כו' ובס"ד שנים שעשו כו' וכ"כ הר"ש כאן ברפ"ד אפי' הן ממין א' ואין מועיל לא נשיכה ולא צירוף סל כיון דמקפידות ואפי' לשו שני הקבין בב"א כיון דסופו ליחלק כדפרשינן בפ"ק גבי נחתום כו' וכ"כ הרא"ש שם ס"י:


ובט"ז יורה דעה סימן שכו ס"ק א: וכל זה שאין שיעור בכל אחת. פירוש אז אין מצטרפות אפילו על ידי נגיעה או נשיכה אבל אם יש שיעור מפריש אחד על חבירו כו' פירוש ע"י נגיעה ונשיכה ואף על גב דבסוף סי' שכ"ה פסק כיון ששתיהן לפניו מפריש מזו על זו ואין צריכין נשיכה ואפילו צירוף סל שאני הכא דהוי דבר שמקפיד עליו וכן מבואר בת"ה סי' ק"ץ וראיה ברורה מן תלמוד ערוך בשתי עיסות אחת טהורה ואחת טמאה דהוי דבר המקפיד צריך דוקא חוט בצק לחברם ועל כן כתב דהא דמבואר בי"ד דבדבר המקפיד אין מצטרף אפי' על ידי נשיכה היינו אם אין בכל אחד כשיעור חלה אין בידינו להחשיבה כעיסה אחת לחייבה בחלה ורמ"א שכ' כאן מפריש מאחד על חבירו ולא זכר נשיכה היינו דסמך על מ"ש בתחלת הסי' שמיירי בנשכו ומ"מ גרם מכשול לפני בעל הלבוש ובמחלה מכבודו שגג מאד בזה שכ' בד"א שצריך נשיכה כשאין בכל אחד שיעור חלה ורוצה לצרפם אבל אם יש בכל אחד שיעור חלה אף על פי שאחד פת כרכום ובשני אין בו מפריש מאחד על חבירו אם הם של אדם אחד אפילו בלא נשיכה אלא שהם לפניו דהא ממין אחד הם עכ"ל טעה בתרתי דכ' באין שיעור מהני צירוף על ידי נשיכה וביש שיעור לא צריך נשיכה וחשיב שהך יש שיעור הוא כאותו של סוף הסי' שלפני זה ולא היא דכאן מיירי בדבר המקפיד ועל כן בדבר שאין בו שיעור לא מהני נשיכה לצרפה לשיעור חלה וביש שיעור מהני נשיכה שיפרוש מאחד על חבירו ובלי ספק לא עיין בעל הלבוש במקור הדין וזה גרם לו שכתב כן:


ובש"ך יורה דעה סימן שכו ס"ק ג: אבל אם יש בהן שיעור. אף על פי שאחד פת קיבר והב' פת נאה או שיש בא' כרכום ובשני אין בו מפריש מאחד על חבירו אם הם של אדם אחד אפילו בלא נגיעה ונשיכה אלא שהם לפניו דהא ממין אחד הם וכדלעיל ס"ס שכ"ה:


ובתרומת הדשן סימן קפט: שאלה: אשה לשה שתי עיסות, באחת עירבה כרכום ובאחת לא עירבה בה, ואין בזו ולא בזו שיעור חלה, יש לצרפם ע"י נשיכה כדי ליטול מהן חלה או לאו?


תשובה: יראה דלכאורה היה לדקדק מתוך דברי הגאונים דיש לצרפם ע"י נשיכה כדי לחייבם בחלה, [כנראה] בתוס' פ"ק דנידה וסמ"ג ובספר התרומה והמרדכי ואשירי בהלכות חלה. ובמרדכי פ' אלו עוברין מתרץ ההיא דפרק כשם /סוטה ל' ע"א חלה פ"ב משנה ח'/ דאמר רבי אליעזר נוטל מן הטהורה על הטמאה כיצד עושה עיסה כו' עד ונותן פחות מכביצה באמצע כדי ליטול מן המוקף, אלמא דצירוף סל לא מהני אלא בעינן חוט בצק המחברן. ובפ' אלו עוברין /פסחים מח ע"ב/ סבר ר' אלעזר דמהני צירוף סל, ומתרצי דהא דלא מהני צירוף סל גבי עיסה טמאה וטהורה משום דהוי דבר המקפיד על תערובתו, ומייתי ראייה מירושלמי דקאמר התם דבר המקפיד על תערובתו אין הכלי מצרף. והשתא מוכח מהך שינויא דווקא כלי אינו מצרף דבר המקפיד על תערובתו, אבל חיבור ע"י נגיעה וכ"ש נשיכה מהני. אמנם (בסימן) [בס'] אשירי וביורה דיעה כתב בהדיא דדבר המקפיד על תערובתו לא מהני לא נגיעה ולא נשיכה אפילו באשה אחת, וכן מוכח מדברי אשירי בהלכות חלה, וכן מצאתי בפי' משניות דרבינו שמשון במס' חלה פ"ד. ונראה לחלק דודאי היכא דבתרוייהו יש שיעור חלה אף על גב דמקפיד על תערובתו מהני נשיכה או אפי' נגיעה כדי לפטור מאחת את חברתה דחשיב שפיר מן המוקף בהכי. ובהא איירי ההיא דעיסה טמאה וטהורה דבתרוייהו יש שיעור חלה, אבל הא דאמרינן לעיל דלא מהני נשיכה בדבר המקפיד על תערובתו איירי שאין בכל אחת שיעור חלה, ובאין לצרפם כדי לחייבם בחלה כה"ג לא מהני נשיכה, דהואיל ומקפיד על תערובתו אין לנו בידינו לעשות ולהחשיבה כעיסה אחת לחייבו בחלה. איך /אך/ תימא לפי סברא זו דהתוס' פ"ק דנידה /דף ז' ע"א ד"ה ומקפת/, ורא"ם במרדכי פ' אלו עוברין ורבינו שמשון בפ' משניות לשינויא קמא דיליה, מיישבין ההיא דרבי אליעזר בפ' אלו עוברין, אההיא דפ' כשם ממש איפכא מסברא זו, וקאמר /וקאמרי/ דר"א דסבר דצירוף סל לא מהני, היינו דווקא היכא דבא לפטור אחת מחבירתה ובתרווייהו שיעור חלה, אבל כל היכא דאין בכל אחת שיעור חלה מהני צירוף סל לחייבו בחלה. ונהי נמי דאינהו לא מחלקין בין מקפיד על תערובתו בין אינו מקפיד, מ"מ דוחק לומר דסברא הפוכה. ונראה דאין סברא הפוכה, אלא הא ודאי סברי דאין סברא לחלק בין מקפיד לאינו מקפיד, אבל מודו דאם יש לחלק אז ודאי הסברא היא דקיל טפי צירוף הכלי, לענין שיחשב מן המוקף מלצרפו לחיוב חלה לעשות העיסה אחת כדפרישית. אבל לפי מאי דלא מחלקים בין מקפיד לשאינו מקפיד סברא היא לומר אדרבה לענין לפטור אחת מחבירתה דקולא היא, אמרינן דלא מהני צירוף סל, אבל היכא דאין בכל אחת שיעור חלה והוי מן הדין שתיהן פטורות /צריך להוסיף: לא/ אמרינן לפוטרה, דמהני צירוף סל כדי לחייבם בחלה. ומהשתא בנ"ד דודאי מקפיד על תערובתן הוא, דאין הכרכום מספיק בחזותא וטעמא לשתי העיסות, ורוב הדיעות סברי דיש לחלק ובדבר המקפיד אפי' אשה אחת לא מהני אפי' נשיכה כדברירנא לעיל, אין לצרפן אפילו לחומרא ואפילו בנשיכה כדי לחייבם דהוי ברכה לבטלה. ונשיכה שאמרו כתב בפירוש משניות דהיינו שמדבק כ"כ כשיפרדו יתלשו אחת מחבירתה מעט. ונפקא מינה אם בא לפטור אחת מחבירתה, דכתבו התוס' פ"ק דנידה דשמא בעי נשיכה לא סגי בנגיעה. אמנם אם נילושה כבר כל העיסה שיעור חלה ביחד ואח"כ נתחלק או נאפת ושכחו כבר ליטול ממנה חלה, כה"ג ודאי מהני צירוף סל לכ"ע בחלת ח"ל =חוץ לארץ= הכי איתא בתוס' פ"ק דנידה, הנראה לע"ד כתבתי.


דילוג לתוכן