הסדר בעריכת פדיון הבן - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

נושא: הלכה

הסדר בעריכת פדיון הבן

שם הרב המשיב: הרב אשר לעמיל כהן

תאריך העלאה: 29.12.2020 – 12:43

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

'פידיון הבן' עושים לפני סעודת המצוה, או באמצעה או בסופה?

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
האם 'פידיון הבן' עושים לפני סעודת המצוה, או באמצעה או בסופה?
תשובה:
פדיון הבן הינה מצוה חשובה ונפלאה שלא כל אחד זוכה לקיימה, וכידוע שישנן כמה תנאים בכדי שיהא ניתן לקיימה, אם לדוגמה האישה בת כהנים או שהאב עצמו כהן, אזי כמובן אינם יכולים לקיים מצוה זו וכו', כיודע ומפורסם.
על כן נפרט בקצרה את סדר פדיון הבן ורעיונה, כפי העולה מדברי הפוסקים השונים בנושא זה.
הסיבה למצות פידיון הבן מתחילה עוד לפני יציאת מצרים, כאשר במכת בכורות מתו כל בכורי מצרים ובכורי עם ישראל ניצלו, ציוה ה' שהבכורים יהיו מובדלים ומופרשים משאר העם לעבודת ה'.
לאחר חטא העגל, הורה ה' למשה שהלויים יכהנו במשכן במקומם של הבכורות, אך מאחר והינם קדושים עליהם לפדות עצמם.
מאז ועד היום, מוטל על כל אב לפדות את בנו בכורו, ובאם הבכור לא נפדה בילדותו עליו לפדות עצמו כאשר יגדל.
חובת מצות מצות פדיון הבן חלה כאשר הולד הינו בן להורים ישראלים, דהיינו שאין האב או האם ממשפחת כהנים, וכן הבן הינו "פטר רחם", כלומר הולד הראשון לאם, אזי ביום שלושים מוטל על האב לפדותו אצל הכהן.
קודם יום שלושים אף אם יפדהו אין הפדיון נחשב וצריך לפדותו שוב לאחר יום שלושים. כמו כן מיום 31 והלאה אם לא פדה האב עובר על מצות עשה מהתורה.
סדר הפדיון עצמו:
האב מביא את בנו אל הכהן ומודיע לו שזהו בנו באומרו: "אשתי הישראלית ילדה לי בן זה הבכור".
לאחר מכן שואלו הכהן: "במאי בעית טפי בבנך בכורך או בחמש סלעים דמחייבת ליתן לי בפדיון בנך בכורך זה". כלומר, במה הינך חפץ יותר בבנך הבכור או בחמש סלעים שמחוייב אתה לתת לי בפדיון בנך.
אזי עונה לו האב: "בעינא בבני בכורי זה והילך חמשה סלעים דמחייבנא ביה" (בתרגום: רוצה אני בבני בכורי זה, והא לך 5 סלעים שאני מחוייב בהם).
בשלב זה נותן האב לידי הכהן את חמשת הסלעים ומברך "על פדיון הבן" וברכת שהחיינו.
שווי 5 סלעים אלו הינו בכסף נקי חישובו צמוד לערך הכסף באותו זמן, כיום ערכו סביבות 250 ₪.
באיזה שלב בסעודה נוהגים לערוך את טקס הפדיון?
בשולחן ערוך כותב:
"ויש שכתבו שנהגו לעשות סעודה בשעת הפדיון (שם בהגהות מרדכי ומהרי"ל ות"ה סי' רס"ט). ואם יין בעיר, מברך הכהן על היין מיד אחר הפדיון (מהרי"ל). וכן נוהגין עכשיו כדי לפרסומי מלתא".
זהו המקור הראשון לסעודת מצוה בעת הפדיון, סיבתה היא לפרסם את הדבר בקרב בני העיר. ומוסיף מרן הבית יוסף שיברך הכהן על יין מיד לאחר הפדיון.
בשו"ת מהר"י מברונא, מסביר שהיות וסיבת הסעודה היא מחמת פרסום המצוה על כן לא נכון לערוך את הפדיון ורק אז את הסעודה לפי שאז לא יהא פרסום הדבר כל כך, וכן אין לעשות את הפדיון לאחר הסעודה שאז אין היא נחשבת סעודת מצוה, אלא הסדר הנכון לשיטתו הוא: ליטול ידיים ולאכול "המוציא" ומיד לאחר מכן לערוך את הפדיון, ואזי יברך הכהן על היין כמוזכר לעיל.
מה עושים במקרה שאין יין?
במקרה כזה יש לכהן לברך על משקה אחר, אך אז צריכים להקדים את הפדיון לפני הסעודה, היות והדין הוא שבתוך הסעודה לא מברכים על משקים חוץ מיין, ולכן במקרה כזה יקדימו הפדיון. (מיותר לציין שגם במקרה כזה הסעודה הינה סעודת מצוה לכל דבר וענין).
כל זה הובא בקיצור שולחן ערוך בלשון בהירה וקלה:
" האב מייתי ליה לבכור קמיה כהן, ומודיע לו שהוא בכור פטר רחם לאמו הישראלית ומייתי כסף או שוה כסף חמשה סלעים, ומניח לפני כהן ואומר לכהן זה בני בכורי וכו'. ואחר כך מניחו לפני הכהן, והכהן שואל אותו מאי בעית טפי, וכו, והוא משיב לו ואמר חפץ אני לפדות את בני וכו'. ובעוד שהאב מחזיק את המטבעות בידו קודם שיתנם לכהן מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון הבן וגם שהחיינו. ונותן מיד את המטבעות לכהן, והכהן נוטל את הכסף ומוליכו בידו על ראש הבן ואומר זה תחת זה וכו'. ואחר כך נותן את ידו על ראש הבן, ומברכו, ואומר ישימך וגו', יברכך ה' וישמרך וגו', כי אורך ימים ושנות חיים וגו', ה' ישמרך מכל רע וגו'.
ואחר כך מברך על כוס יין, ואם אין יין מברך על שאר משקה שרגילין לשתות שם, אבל אזי צריכין לעשות הפדיון קודם נטילת ידים לסעודה, כי בתוך הסעודה אין מברכין על שאר משקים, מה – שאין – כן כשיש יין שאז עושין הפדיון אחר ברכת המוציא".
לסיכום: יש לערוך את הפדיון בתחילת הסעודה, לצורך פרסום הדבר ובכך גם היא תיקרא סעודת מצוה, כמובן זה בתנאי שיש יין, שאל"כ יש להקדים את הפדיון טרום הסעודה.
.

מקורות

ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות פדיון הבן.

שולחן ערוך יורה דעה הלכות פדיון בכור סימן שה סעיף י.

שו"ת מהר"י מברונא סימן קכא.

קיצור שולחן ערוך סימן קסד סעיף ד.


דילוג לתוכן