אמירת פסוקי תורה ללא הבנה - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

סדר בתחומי החיים

נושא: כללי

שם הרב המשיב: הרב אשר לעמיל כהן

שאלה

האם יש עניין לקרוא פסוקי תורה ללא הבנת העניין.

תשובה

בשונה מ'תורה שבעל פה', הרי שבחלק 'תורה שבכתב', – בעצם אמירת התיבות הוא מקיים מצוות לימוד תורה.

מקורות

ראה בשולחן ערוך הרב יורה דעה הלכות תלמוד תורה פרק ב סעיף יב: וכל אדם צריך ליזהר להוציא בשפתיו ולהשמיע לאזניו כל מה שלומד בין במקרא משנה ותלמוד אלא אם כן בשעת עיון להבין דבר מתוך דבר וכל מה שלומד בהרהור לבד ואפשר לו להוציא בשפתיו ואינו מוציא אינו יוצא בלימוד זה ידי חובת מצות ולמדתם אותם וכמ"ש לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו וגו' וכמו בכל המצות התלויות בדבור שאינו יוצא בהן ידי חובתו בהרהור אלא אם כן שומע מפי המדבר שהשומע כעונה בפיו.


אך אם מוציא בשפתיו אף על פי שאינו מבין אפילו פירוש המלות מפני שהוא עם הארץ הרי זה מקיים מצות ולמדתם ולפיכך כל עם הארץ מברך ברכת התורה בשחר לפני הפסוקים וכן כשעולה לספר תורה:


ובשו"ת מהרי"ל החדשות סימן מה אות א: לחיים ולשלום יוחק אהובי (מחו) [מחותני] הר' יושוע ס"ל שי', מה שתמהת על טבילת מחבת ויורות הישונות משום דחיי' העשן מבחוץ כבר הורה זקן הק' מה"ר יוסף תנ"א זצק"ל והיא בתשובה בהג' באגודה וז"ל אבל החלודו' שמחוץ ליורות ומחבות השחור שבא מחמת האש, אף על גב דרובן שאין מקפיד עליו גזיר' משום המפקי' אי' להסירו כי תקון הכלי הוא וחזקן וגמרו הוא ובטל הו' אז הכלי, מידי דהוא אכלים הזפופו' מבפנים שאי' חוצצין כדתנן במסכת מקואות אילו חוצצין בכלים הזפת והמר בכלי זכוכית, פי' דווקא כלי זכוכית שאין דרך לזופת' אבל שאר כלים שדרך לזופתן אין חוצצין, וה"נ איתא פ' אילו עוברין בשאר ימות השנ' דבקפידה תליא מילתא אם מקפיד עליו חוצץ ואם רוצה בקיומו הרי הוא כעריבה עכ"ל, ולא כמו שכתבת שאי' מקפי' עליו דהא גזר ארובה שאי' מקפיד


אות ב: שוב תמהת על הנשים שמברכות ברכת התורה וחלקת דלא דמי לשופר ולולב משום דכתב הרמב"ם כאילו מלמדה תפלות, הא לאו פירכא היא ותשו' בצידך. דווקא תורה שבעל פה ולא שבכתב, ודווקא המלמד לבתו אבל היא שלמדה בעצמה יש לה שכר כאינה מצוה ועושה שהיא מכוונת לטוב'. ועוד הרי בהקדמת סמ"ק כתב שיש להן ללמוד מצות הנוהגות בהן ויש לה שכר טובה, ראיי' מגוי העוסק בתורה כו' ועוד נר' דעדיף משאר מצות שפטורות מהן, דרבנן תקנו פרש' וידבר משו' נגד התמיד כדאמר מר כל העוסק בפרשת עולה כו' ואטו נשים מי לא מחייבי בתמיד וקרבנות כמו אנשים, הא חייבות בתפילות וכנגד תמידין תקנו וא"כ מחייבי נמי לסדר ענייני קרבנות, קראי, ושמא נמי מתני' דאזהו מקומן. ותפלות אין שייך דאינן מבינות, ומ"מ הוי כאילו הקריבו קרבן משום עקימת שפתים, דליגרוס איניש אף על גב דלא ידע [מאי קאמר] ופשיטא דאיש חייב לברך אף על גב דאין מבין קריאתו וגרסתו ועוד הרי מכניסות את עצמן לק"ש ולפסוקי דזימרה נמי מחייב' בהו וכמ' שבחות באיכ' בהני קראי.


הילכך לר"ת פשיטא דמצו לברוכי כמו בשאר מצות דפטירי [כגון לולב ושופר, וכה"ג דברכת התורה] עדיף טפי כדפי'. אף על גב דיש לך פתחון פה דהברכה הוי לעסוק ושמ' הא לא מיקרי אלא תורה שבע"פ ומיקרי תפלות, מ"מ לא (נשתנה) [נשנה] מטבע הברכה בשביל הנשים וכ"ש כדפי' לעיל. דלדברי סמ"ק דחייבות ללמוד מצוות דשייכי בהו ולעסוק ולחזור אות' כדי שיעשום (כתקנם) [כתקונם], והא חשיב תורה כמו שכתב מהר"ח דאפי' אחר צרכים גדולים אין לברך ברכת התורה דאין כאן היסח הדעת דצריך לחשב דינים דבית הכסא כגון כיצד יקנח וכיצד יגלה וכה"ג וכ"ש אשה דחייבת תדיר וכל צרכי הבית על פיה דחייבת לידע ולהתעסק, דאהא לא קאי ר' אליעזר דנו' דטעמ' כאילו מלמדה תפלות כרש"י פ' היה נוטל משום דמתוך כך נכנס ערמומית בלבה ויודעת לעסוק מעשה בהיסתר ובצנעה ויליף ליה התם מקרא אני חכמה שכנתי ערמה ע"ש. וכל זה לא שייך אלא מתוך פלפול וסברות ולהכי חילק הרמב"ם בין בע"פ לבכתב וה"ה בע"פ לכה"ג, דינין והוראות בלתי טעמי' ועומק סברות.


אות ג: עוד תמהת וז"ל מנהג בכל מקום שאומרים לגוי ופותח התנור בשבת ואי איפשר שלא יבעיר ויכבה והוה ליה פסיק רישא עכ"ל ולא ידענא אמאי הוי בתמה כיון שכתבת לשו' פתוח' דכולהו רברבת' היתירו אפי' לישראל מההיא דזה אינו חבור פרק במה טומנין לבר מן האגודה דחילק הואיל ומחוברים תנורי דידן לקרקע דחשיב סותר אבל לגר (היתר) [התיר] גם הוא דלאו סתימה גמורה הוי. ולשונך משו' כיבוי או הבערת הרוח, והא לא הו' פסיק רישיה דשמא אין גחלים לוחשות. ואי לאו דווקא כתבת ופות' וקושייתך על נטילת הקדירה יפלו הגחלים וכמו שכתב ראבי"ה דמבעיר ומכבה. ודאי אם היה בעניין דע"י סילוק הקדירה יפלו הגחלים הלוחשות בודאי הוי חותה בגחלים ומבעיר ומכבה, אבל אי' העניין כו' דמושיבים הקדירה אצל הגחלים ושמא לא יפלו כלל ושמא אין שם גחלים לוחשות הנוגעים בקדירה כלל, ואפי' לישראל התירו רבו' ראבי"ה גופיה כיון שאין יודע שיש שם לוחשות אם לאו. ואפי' אם יש שם ודאי לוחשות אין לאוסרו אם הוציא הגוי דמלאכה שאינה צריכה לגופה היא, כך כתבו רבו'. והוסיף האגודה אם הוציא הגוי הרגיל בכך מעצמו אין אסור לאוכלו, משמע לשונו כמו שיש בכל הקהילות גוי מחויב' לכך ובא מעצמו והוציאם אין לחוש. אבל לפי דעתי בתנור לעולם לא הוי פסיק רישיה בענין הטמנה כדפי' לעיל ואין כאן דררא דאיסורא כלל, עיין בפ' טומנין במרדכי.


אות ד: ושוב תמהת שאוכלין ליל סעודת שבת מבעוד יום ונפטרי' מן הסעודה בעוד יום וקשה לך ובלבד שלא יקדים שגית דהיינו דווקא בלא קבלת שבת אבל בקבלת שבת ותוספת שבת דאורייתא ולפי התוס' פ' תפילת השחר יכול לקבלו מפלג המנחה, ולמהר"ח ב' שעות קודם הלילה [שהוא] חלק י"ב [מכל יום השבת שהוא כ"ד שעות] דומיא (שביעית) [דשנת השביעית] דתוספת שביעית הוי [ל'] יום [שהוא] חלק י"ב משנה, א"כ אין כאן הקדמה. ואפי' בנישואין נמשכת הסעודה עד אותו זמן. ואת"ל דהני ב' שעות משוינ' להו גדולות דנחשוב היום לי"ב שעות, כי כן ראיתי בתו' דיליף לו יומו של יושוע דעמד השמש כיום תמים וההוא יום איתא במדרש דיום תקופת תמוז הוה וקא חשיב ליה תלמוד פ' אין מעמידין לי"ב שעות. ואף על גב דר"י נסתפק לעניין התקופה פ' כיצד מערבין מ"מ ראי' גדול' השרו ונלמד הימינו. ושמא דווקא קושיי' ר"י על התקופה משום לשון שמואל אין בין תקופה לתקופה אלא צ"א יום, משמע שוין כמו שכתוב בתו' שם, אבל למילתא אחריני מודו, וכן אומרים יודעי התכונה ומוכיחים זה מכליהן השפיר"א שע"י הילוך שמו' המזלות דלעולם הוי יום י"ב שעות ולילה י"ב שעות ולדברי התו' שמשערים מפלג המנחה ע"כ בעי למעבד שעה ורביע גדולות קודם השקיעה.


ובזה אני מיישב הקדמת ק"ש ותפילת ערבית שבקהילות כ"ש דא"ת שפי' הקדמה שבת מוקדם טובא ומאותו שעה חשיב תוספת שכתבתי לעי'. וכלהו רברבתא שרו לאכול שלא במקום נר כמו בחצר והעיקר תמצא בתשובת מהר"ם פ"ה שבמיימון ע"ש, אלא שהאגודה הוסיף והצריך לעשות נרות ארוכות שלא יכבו קודם הלילה דאל"כ הוי ברכה לבטלה, דשרגא בטיהרא מאי אהני. ובזה [יש] נכשלים (יש) כגון עמי הארצות, אמנם בזה אני מוצא להן תקנה דסמוך לערב להאפיל אפי' במקום שיש שם חלונות, מהנר מוסיף אור' להילוכן ולתשמישן שבאותו מקום שהנר דולק שם. והנ"ל תענוג ושמחה טפי ע"י הנר דלא הוי שרגא בטיהרא ובלבד שידליק לכל הפחות עד אותו זמן דמתהני מן הנר. וכמדומה שאין שום אדם הולך לישן קודם זמן זה, ורוב נרות דולקות עד זמן זה ושפיר מתהני מיניה לשון תשמיש, וסגי כמו נר שבחדרי הבחורים דהוי לתשמיש ולא לאכילה וכעו כרובו כמו שכתב מהר"ם


ומה שכתבת מן התשב"ץ שמהר"ם נמשך עד הלילה לא כי אלא שכתוב שם שהיה אוכל עד שקיעת החמה והטעם שהיה נמשך אחר גדולי צרפת כמו שכתב שם בהגה"ה דמהר"ף והטעם משום תוספת שבת כדפי', אבל מנהג אשכנז נ"ל ליישב כדפי' לעיל. וראיי' מן התפלות וק"ל ולא תהא איחור סעודת שבת וקדוש עדיף מ… ש ותפילה וכאומר מר מתפלל אדם ליל שבת בע"ש ואומר קדושה על הכוס וע"י התו', דהיינ' מות' תוספ' שבת, והיינו מפלג המנחה כדפי' לעיל, ולמהר"ח ב' שעות כדפי' לעיל.


אמנם לא כתבתי אלא של מנהג ההמון אבל יש מרבו' החמירו כמהר"ם וחשבי ליה טפי יקרא דשבתא סמוך שקיעת החמה. והני דמקדימין כוונתן דהוי תענוג יותר דמסתלקים מן הסעודה ביום ולטלטל אחריה כמנהג כל ימי החול. ועל שניהם אני קורא ועמך כלם צדיקים


ה ועל דבר ההסכמ' אי' פשוט כולי האי דפגע בגזיר' רבו' שלא גזרו אלא שלא לכופו ע"י ב"ד ועדיף לא כפה מידי ואם קבל עדותו שמא אי' כוונתו לכופו ומה שכתב גיסך שגר' שמה"ר יוחנן כת' לפי הנ' דלא ידע גזירו' מהר"ם ז"ל, ומדוע אינכם מודי' לו מסתמא לא יעבור פיו. ע"כ אין טוב לצאת לריב מהר ולהענישו. עלייכו מוטל טפי כי המה ישישים ואני צעיר לימים מ"מ אשלח הזהר' בו ואשמע תשובתו (לא) לאהב' ולכבו' רבו' החיי' והמתי' ז"ל.


ובשל"ה תולדות אדם בית אחרון אות קמז: עוד כתב שם (בפרדס) לענין ספרי התורה, כי הלומדם לדעת כמי שלומד בספר [ה]זכרונות, זה ודאי לא יועיל בלימוד, ולא (י)[ת]גיעהו ממנו תועלת, והלואי שלא יפסיד, אבל כאשר יבוא האדם ללמוד בתורה, צריך שיהיה כוונתו שהוא לומד הענין ההוא, במה שהם דברים אלהיים שנעלם ממנו עוצם פנימיותם, ובדבר הזה ייטב (בכל) [הבל] התורה היוצא מפיו לפני הקדוש ברוך הוא משור פר, ועם היות שהוא לא ישכיל בה כי אם פשטיות הסיפור. ואין צריך לומר זה, [אלא] אפילו מי שלא יבין כלל מפני שאינו בקי בלשון בביאורו, אלא הוא מתעסק (בקריאה) [במקרא] לבד, גם לו יש שכר טוב בעמלו. ועל אלו וכיוצא בהן נאמר (תהלים א, ב) 'ובתורתו יהגה יומם ולילה', ודרשו [חכמינו ז"ל], 'ובתורה' לא נאמר אלא 'ובתורתו', פירוש, כפי שיעור ידיעתו, כי גם מי שלא ידע לחבר התיבות, גם הוא אם יעסוק בו יומם ולילה, שכרו אתו ופעולתו לפניו, ובתנאי שיוסיף לעולם, דאי לא תימא הכי הא אמרו [חכמינו ז"ל] במתניתין (אבות פ"א מי"ג) ודלא מוסיף יסיף כו', עיין שם שהאר


דילוג לתוכן