הליכת כהן לקברי צדיקים - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

סדר בתחומי החיים

נושא: כללי

שם הרב המשיב: הרב אשר לעמיל כהן

שאלה

האם יש עניין לכהן ללכת להתפלל בקברי צדיקים, למרות שאינו יכול לבוא אצל הציון ממש, רק לעמוד מבחוץ.

תשובה

אסור לכהנים להיכנס לתוך קברי הצדיקים אף בכדי להתפלל וללמוד שם. אמנם מנהג ישראל בפועל, שהכהנים הולכים על קברי צדיקים עד כמה שיכולים על פי דין להתקרב, ומתפללים משם, וכל לבבות בוחן ה'.

מקורות

ראה בילקוט יוסף ביקור חולים ואבלות סימן נז – דין אזהרת טומאת כהן סעיף ו: אסור לכהנים לבקר אצל קברות צדיקים, במערת המכפלה או בקבר רחל, ומצוה להוכיח לכהנים החרדים לדבר ה' באמירה נעימה לבל יכניסו עצמם בספק איסור טומאה דאורייתא, ולחלל קדושת כהונתם, ואין לכהנים ליטמא לתלמידי חכמים גדולים בזמן הזה אף בקבורתם.


ובהערה ו: אין לכהנים לבקר בקברות צדיקים. במדרש משלי (פרשה ט) נאמר, שכאשר נהרג רבי עקיבא על ידי מלכות הרשעה, נטפל בקבורתו אליהו הנביא ז"ל, והיה נושאו על כתפיו, יחד עם רבי יהושע הגרסי תלמידו של רבי עקיבא. שאל ר' יהושע את אליהו, והלא כהן מר, אמר לו חייך שאין טומאה בתלמידי חכמים ולא בתלמידיהם. ועל יסוד מדרש זה חשבו איזה פוסקים למצוא היתר לכהן לבקר בקברות הצדיקים, מפני שאין צדיקים מטמאים, אולם בתלמוד שלנו (סוכה כה ב) נאמר, שאותם אנשים שהיו טמאים לנפש אדם ובאו לשאול ממשה רבינו על הקרבת הפסח, נושאי ארונו של יוסף הצדיק היו, ומי לנו גדול מיוסף הצדיק. ובגמ' בבא בתרא (נח א) מסופר על רבי בנאה שהיה מציין קברי האבות, ומבואר שגם קברי האבות מטמאים. ומה שאליהו נטמא לר' עקיבא, לפי שהיה מת מצוה כמ"ש התוס' בבא מציעא (קיד ב), ובכלל אליהו הנביא אינו כהן, כמבואר בתנא דבי אליהו, שאמר להם לחכמי ישראל, איני אלא מזרעה של רחל, משבט בנימין, ורק נתכוין לדחות בדברים את ר' יהושע, לפי סגנון שאלתו. וכן כתב הרא"ש בתשובה (כלל ל סימן א). ע"ש. אמנם הרמב"ן בחידושיו ליבמות (סא ב) כתב, נראה שאין צדיקים מטמאים, וכן כתב בפרשת חוקת. וכן כתבו בספר החינוך (מצוה רסג), וברשב"א שם. מכל מקום דעת רוב הפוסקים שאסור לכהן להטמאות לצדיקים, וכן דעת הריטב"א (מגילה ג ב), המאירי (יבמות סא ב) שו"ת מהרי"ל (סימן קנ), ובשו"ת בתי כהונה חלק א' (סימן כג), ובעל ההפלאה בספרו פנים יפות, (שאפילו להרמב"ן אינו מותר אלא בשעת קבורה), ובשו"ת משפטי צדק לרבי שמואל גרמיזאן (סימן עו), ובשו"ת הלכות קטנות חלק א' (סימן קעז), ובשו"ת זית רענן חלק ב' (חלק יורה דעה סימן כו), ובספר פאת השלחן (סימן כ סט"ז), ובשו"ת טוב טעם ודעת תליתאה (חלק ב' חלק יורה דעה סימן רלא), והגאון בעל חכמת אדם, ובקיצור שלחן ערוך (סימן רב סעיף יד), ובספר דברי יחזקאל, ובשו"ת בכורי יעקב (סימן כ), ועוד. ועיין בשו"ת תירוש ויצהר (סימן ק) שהביא מספר אביר הרועים (דף פז) שבעת פטירת האדמו"ר בעל שפת אמת, היה שם הגאון האבני נזר, ושאלוהו האם הכהנים יכולים להתעסק בו. והשיב, חס וחלילה, וסיפר שגם כשנפטר חמיו הרבי מקוצק, היו רוצים הכהנים להתעסק בקבורתו, והגאון בעל חידושי הרי"ם צווח ככרוכיא ומחה בידם. ע"ש. וכן פסק בשו"ת ישכיל עבדי ח"ח (דף קצב) ע"ש. [מבואר כל זה בשו"ת יביע אומר חלק א' חלק יורה דעה ריש סימן י' בהערה, וחלק ד' סימן לה אות ז, ויחוה דעת חלק ד' סימן נח, וע"ש מה שהאריך עוד בזה].


ובשו"ת יביע אומר חלק ד – יורה דעה סימן לה ז: …אסור לכהנים ללכת על קברות הצדיקים. כי מבואר בכמה מקומות בש"ס שהצדיקים מטמאים. וכמ"ש בסוכה (כה:). ובב"ב (נח). וע"ע בכתובות (קג:) ובתוס' שם. ומ"ש אליהו לר' יהושע הגרסי שאין צדיקים מטמאים, כבר כתבו התוס' בב"מ (קיד:), שאין זה עיקר טעמו, אלא משום דר"ע היה מת מצוה שאין לו קוברים, לפי שהיה מהרוגי מלכות והיו יראים מלקברו. והביאו עוד מתנא דבי אליהו שאליהו אינו כהן. ע"ש. וע"ע בחי' הרמב"ן (יבמות סא). ע"ש. וכ"כ הגאון בעל תקלין חדתין בפאת השלחן (סי' ב סט"ז), שיש למנוע מנהג איזה כהנים שהולכים על קברי התנאים ואמוראים באמרם שאין קברי צדיקים מטמאים. וטעות הוא בידם שאפי' יוסף הצדיק ואבות העולם מטמאים. ורבנן קשישאי לא עבדי הני. וע' בבית ישראל שם. ע"ש. וכ"כ מהר"ש גרמיזאן בשו"ת משפטי צדק (סי' עו). ומהר"י חאגיז בשו"ת הלק"ט ח"א (סי' קעז). ועוד אחרונים. ובתשובה כתבנו בזה בס"ד לדחות דברי מי שצידד להקל. ואכמ"ל. +בענין אם צדיקים מטמאים, נ"ב וכדברי התוס' ב"מ (קיד:) דאליהו דיחויא בעלמא קמדחי ליה (באמרו שאין צדיקים מטמאים), כ"כ בחי' הריטב"א (מגילה ג:) גבי ולאחותו. ע"ש. וכ"כ המאירי (יבמות סא:). ע"ש. ובתשובה הארכתי בס"ד בדברי האחרונים בזה ואכמ"ל.+ ולכן מצוה להוכיח באמירה נעימה את הכהנים הללו לבל יחללו קדושתם להכנס בספק איסור תורה. ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב. וכתבו האחרונים, שאפי' אם יש מצוה להשתטח על קברי הצדיקים, היינו דוקא באופן שאינו מתבטל מעבודת השי"ת, אבל ההולכים לזייארה ומבטלים איזה מצוה ע"י זה, ובפרט אם הוא ת"ח ומתבטל עי"ז ממצות והגית בו יומם ולילה, לא יפה עושים. (שו"ת שדה הארץ ח"ג חאה"ע סי' יא וע"ע בשו"ת משפטי צדק חיו"ד סי' עד ובשו"ת פרי הארץ ח"ג חיו"ד סי' ז). ונוהגים שהמבקר על הקבר מניח אבן או עשב על המצבה לכבוד המת להראות שהיה על קברו (אליה רבה סי' רכד סק"ז). ולא ילך על קבר אחד ב' פעמים. (ר"י החסיד בצוואותיו אות יב ומהרח"ו בטעמי המצות פר' ויחי. ואחרונים.) ואין להוליך מאכל ומשתה לברך עליהם בבית הקברות, כי המברך שם נחשב כלועג לרש, ואפי' נאמר שגם זה נחשב לכבוד המת, מ"מ הרי אסור לאכול ולשתות בבית הקברות. (כביו"ד ר"ס שסח, ובביאורי הגר"א שם דהוי קלות ראש כמ"ש גבי בהכ"נ.) וכן אין לעשן סיגריות בבית הקברות. (וכמ"ש מהר"ח פלאג'י בספר חיים סי' מה אות ה לגבי עישון בהכ"נ דחשיב קלות ראש. וכ"כ בשו"ת מלמד להועיל חאו"ח סי' טו ועוד.) ויש שאומרים דכל מידי של לועג לרש אינם נוהגים בזה"ז שמעמיקים הקבר י' טפחים והוי כרשות אחרת. (הנצי"ב בהעמק שאלה פר' חיי שרה סי' יד אות ו והובא להלכה בשו"ת זקן אהרן וואלקין ח"ב סי' פה) ויש חולקים. (ע' שד"ח אבלות אות קטו שאינו מוכרח. וע"ע בגשר החיים פכ"ז ס"ב אות ב שהעיר בזה.) וי"א שנכון להחמיר שלא לשאוף טבק הרחה בבית קברות. (כף החיים פלאג'י סי' ח אות ח וע' בשו"ת מעט מים סי' מז) וכשנפרד מהקבר יניח ידו על המצבה ויאמר: ונחך ה' תמיד וכו'. (מעבר יבוק שפתי רננות פמ"ג). וישים יד שמאלו דוקא ולא יד ימינו. (מהר"א אזולאי בברכ"י א"ח סי' רכד סק"ז) ויש מוסיפים פסוקים, ומסיימים: ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין. ומנשקים המצבה דרך כבוד לנפטר.


דילוג לתוכן