הטעיית השטן - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

נושא: חגים

הטעיית השטן

האם אפשר להטעות את השטן? מה משמעותם של המנהגים שעושים  כדי להטעות אותו. האם הוא לא יודע, כמו כולם, שעושים זאת כדי להטעותו?

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
בהלכה מצינו כמה וכמה מנהגים, בעיקר בקשר לימי הדין של ר"ה ויום הכיפורים, שנוהגים – בכל קהילות ישראל – לעשות, והטעם לזה, מובא בפוסקים, ומקורם מגדולי הראשונים כדי "לערבב השטן".

ולדוגמא:

ישנו מנהג שלא מזכירים את ענינו של ר"ח בתפילות של ר"ה, למרות שבכל חודש וחודש, הרי חלק בלתי נפרד מהתפילה (ועד שאם לא הזכירו, חוזר לראש) הוא הזכרת ר"ח. ומובא על זה בשו"ע אדה"ז או"ח סתקצ"א ס"ו. [והוא מלבוש (סתפק"א ס"א. וראה גם סתקפ"ב ס"ו) מנהגים למהר"א טירנא חודש אלול. מנהגים להר"א קלויזנר (רבו של מהרי"ל) מנהגי ראש השנה אות א הגהה א)] – "אין מזכירין ענין ר"ח בתפילות ר"ה "לערבב השטן, שלא ידע שהיום הוא ראש חודש תשרי (ולא יבוא לקטרג)".

ובפשטות הדברים אכן משמע, שאם לא יזכירו את ענינו של ר"ח, הרי לא ידע השטן שהוא יום ר"ה, ולא יבוא לקטרג.

ובנוגע למנהג נוסף, בכך שלא מברכים את חודש תשרי בשבת שלפניו – כמו שנוהגים בכל חודש וחודש, מובא על זה בפוסקים, שאין מברכים ומזכירים את חודש תשרי בשבת שלפניו, כפי שנוהגים לפני שבת מברכים "כדי לערבב את השטן שלא ידע שהוא ראש השנה" ובלבוש (רסתקפ"א שם) מוסיף "כיון שלא קדשהו". וכן מובא מנהג נוסף שלא מתחילים וגומרים את התורה בר"ה, מטעם הנ"ל.

וכנ"ל, נראה בהשקפה ראשונה, שמתוך כך שלא קידשו את החודש, ולא הזכירו את ענינו של ר"ח, הרי בכך הוא לא ידע שהיום הוא ר"ה, ולא יבוא לקטרג.

על מנהגים אלו, אכן נעמדו גדולי הדורות ושאלו, ומפורשים הדברים בשיחתו של הרבי (ליקוטי שיחות חכ"ד, שיחה לר"ה) וזהו תוכן השאלה:

הרי ה"שטן" הוא מלאך והוא מופיע בבית דין של מעלה וכו', כנאמר בתחילת ספר איוב (א, ו ואילך) שהשטן בא ביום הדין, בראש השנה, בתוך בני האלקים "להתייצב על ה'" – וא"כ כיצד ניתן להטעות אותו בדברים כ"כ פשוטים, עד שהם כתובים בלוחות השנה ומפורסמים בכל העולם.

וזהו תוכן התשובה על מנהגים אלו:

כשרואה השטן, שביום ר"ה חסרה לישראל ההזכרה וממילא ההתעוררות הרוחנית של ר"ח, וכן המעלה של גמרה של תורה והתחלתה, הרי הוא נחלש בקטרוגו, בסוברו, שעבודתם הרוחנית של ישראל פגומה, ואין הוא צריך להתאמץ למצוא בהם חסרונות נוספים.

ומבהיר שם הרבי – למרות שהשטן יודע שנוהגים כך במטרה לבלבל אותו, בכל זאת הרי למעשה חסרה התעוררות וזכות זו עם כל התוצאות הכרוכות בכך – שאין לישראל התעוררות זו

וזה שמונעים את ישראל מפעולות אלו, אף שהוא פועל חסרון – כי עצם העובדה שנמנעים מפעולות אלו כדי לערבב השטן, צריכה ומביאה לידי התעוררות תשובה עמוקה יותר מאשר זו שחסרה בגלל אי ביצוע מנהגים אלו. הוא חש במצבו שיש לשטן כוח חזק כ"כ עד שנוטלים ממנו ענינים אלו.

וביתר עומק: לא רק שנגרמה התעוררות עמוקה יותר, אלא שלא חסרה כאן המעלה של מעשה בפועל. כי ההמנעות מהמנהגים היא מנהג ישראל, אשר – "תורה היא" – זהו קיום התורה למעשה, שנעשה מתוך שמחה רבה. בחישובו של השטן, ע"פ טו"ד, יש להבחין ולומר שא"א שתהיה חיות בהמנעות כמו במעשה חיובי, אך לאמיתו של דבר, מצד רצון המלך, אין הבדל בין עבודה אחת לאחרת. עצם ההימנעות "תורה היא"

ודברים דומים נאמרו בפוסקים בנוגע לטעם התקיעות בחודש אלול, וההפסקה בער"ה – כדי לערבב את השטן,  שמובא[1] כטעם למנהג תקיעת השופר במשך חודש אלול – שעי"כ מבלבלים את השטן "שלא יבין מתי יהיה ראש השנה". וכן "אין תוקעין בערב ראש השנה, כי אז יהיה סבור השטן שעבר יום הדין".

 

והביאור בזה, שהתקיעות בחודש אלול הם "כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה", ועי"כ שישראל תוקעים בשופר ומתעוררים לחזור בתשובה, מתבלבל השטן ו"לא יבין מתי יהיה ראש השנה" ואין הכוונה שאין השטן יודע את המפורסם בלוח השנה, מתי חל היום של ר"ה, אלא הכוונה היא שאין הוא יודע מתי חלה המהות והייחודיות של ראש השנה – הדין והמשפט, שהוא הזמן המתאים לקטרוגו.

כי כאשר היהודי חוזר בתשובה כראוי כבר לפני ר"ה, הרי הוא כבר בטוח שיכתב ויחתם בספר של צדיקים, הרי "דינו" נפסק לטובה כבר בחודש אלול. ועקב התקיעות של חודש אלול הוא מתבלבל, וחושב שעקב ההתעוררות בחודש אלול כבר זכו ישראל בדין, וקטרוגו לא ישפיע, כך שבר"ה הקטרוג שלו הוא לפחות רק מתוך ספק, ובודאי אינו נעשה בכל התוקף וכו'. ולבלבלו יותר, ולגרום לו לחשוב שזכו ישראל בדין, מבטלים את התקיעה בער"ה, שכבר אין צורך להתעוררות הנובעת מהתקיעות. אמנם השטן יודע שאי התקיעה הוא מנהג קבוע וטעמו לבלבל אותו, הרי זהו מנהג ישראל שתורה הוא, תורת אמת. ואילו זכו, היתה הזכיה המוחלטת בדין אכן כך, שכבר עשו את העבודה הרוחנית של ר"ה ו"עבר יום הדיו" ולכן קטרוגו הוא מתוך ספק.

ויהי רצון, שנזכה לשמוע עוד קודם ר"ה זה את השופר גדול דלעתיד לבוא, ע"י הקב"ה בעצמו.

[1] רא"ש (ראש השנה בסופה) ראבי"ה (שם סתקמ"ב) וטור (רסתקפ"א) בשם פרד"א (וראה ביאור הרד"ל לפרד"א פמ"ו אות כ) ועוד – אבל בלי ההסברה, שערבוב השטן היינו "שלא יבין כו'")

מקורות

דילוג לתוכן