החיים כספר - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

החיים כספר

  • שאלה

ב"ה
שלום! רציתי לשאול לגבי שיטת טיפול נרטיבית הרואה את הפרשנות של אדם על חייו כ"סיפור": האם השיטה מומלצת ויעילה?
אני מרגישה תקועה בגלל ה"סיפור" שאני מספרת על חיי, ומעוניינת בעז"ה "לכתוב את הסיפור מחדש".
כיצד עושים זאת? האם תוכלו להמליץ על מטפלת מתאימה?
תודה רבה!

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
  • תשובה

שלום וברכה, אנו לא יכולים להמליץ על שיטה שאיננו יודעים על מה היא מבוססת ומי זה שמלמד אותה. הרעיון באופן כללי הוא מצוין, אך צריך לעשות זאת בצורה נכנה ובהדגשים שהחסידות מלמדת. 


להלן כמה רעיונות הקשורים להשוואת החיים של האדם לספר:


ספר מחולק לפרקים, כל פרק מחולק לפסקאות, למילים ולאותיות. כל אלה יחד יוצרים את הספר השלם. כך גם בחיים: רצף של אירועים, פרקים, פרטים ושלבים  מצטרפים זה לזה ויוצרים יחד את מהלך חיי האדם –  את סיפור חייו. כל עוד האדם חי, ספר חייו פתוח. אירועי החיים שהאדם עבר, הם הפרקים שכבר נכתבו, וההווה והעתיד עדיין בשלבי כתיבה.


מיהו הסופר? הסופר הוא קודם כול בורא עולם, המכוון את דרכנו. הוא קבע מי יהיו ההורים שלנו, באיזו מדינה ניוולד, באיזה בית נגדל, מה יהיה המראה החיצוני שלנו, מה תהיינה התכונות המולדות שלנו ועוד מרכיבים רבים בחיינו. הרבה פרטים בחיים אינם ניתנים לבחירה: הם נתונים אלוקיים, ובעל כורחנו הם נקודת המוצא שלנו לחיים. עם זאת, יש בחיים גם ממד שבו הסופר של הספר שלנו הוא אנחנו – אנחנו כותבים לעצמנו פרקים ותתי-פרקים בסיפור חיינו, ואנו עושים זאת בכוח הבחירה החופשית שקיבלנו מהבורא.


הסתכלות על רצף החיים כפרקים בספר מלמדת אותנו על היחס הנכון והמתוקן שצריך להיות לנו כלפי העבר, כלפי ההווה וכלפי העתיד. כשם שניתן לדפדף בספר לאחור ולקרוא את הפרקים שכבר קראנו פעם נוספת, כך האדם יכול וצריך להתבונן שוב בפרקי-שלבי חייו ולבחון אם יש צורך לפרש אותם אחרת או להעמיק בהבנת המשמעות שלהם. אומנם האדם אינו יכול לשנות את העבר, אבל הוא יכול לשנות את הבנת הסיפור שלו, לשנות את הפרשנות שלו לעבר ומתוך כך –  את המשמעות שהעבר נושא בעבורו.


לדוגמה: אדם עבר חוויה כלשהי שגרמה לו לחוש פגיעה ועלבון. למרות הזמן שחלף, התחושות הללו מלוות אותו עד היום. במבט בוגר יותר הוא יכול להתבונן שוב באותה החוויה, 'לקרוא' אותה מחדש ולהבין את הדברים בצורה אחרת.


בעבודה נכונה, האדם יכול להשתחרר מתחושת הפגיעה והעלבון ולהפוך אותה, למשל, לרחמים על הזולת שפגע בו. אם האדם יגיע להבנה שאותו האירוע אינו אלא ניסיון שהקב"ה זימן לו לטובתו, הוא יכול לראות בו מנוף לעבודה פנימית שלו מול הקב"ה. ראייה כזאת תפחית את עוצמת הכעס שהוא חש כלפי הזולת ותתרום לאיזון הרגשות השליליים.


אומנם את המילים ששמע באותו האירוע מזולתו אי אפשר לשנות, שהרי מה שנאמר – נאמר, אבל את משמעות הדברים כלפיו ואת החוויה שנוצרה בעקבותיהם, אפשר לחקוק שוב בצורה מתוקנת, מתוך הכרה בכוונה האלוקית הטמונה בהתרחשות שהייתה.


ההסתכלות על העבר – הפרקים הקודמים של ספר החיים – איננה הסתכלות מקובעת, שסוברת שהעבר אינו ניתן לשינוי, אלא התבוננות הרואה בו נתונים שאפשר לפרש ולחוות באופן שונה, בוגר ומקדם. קריאה מחודשת של האירועים היא כעין כתיבתם מחדש בצורה נכונה. זוהי גם המשמעות של המושג "תשובה" – גם אם נעשתה טעות, אפשר לתקן אותה. כשם שבמשל – כל עוד הספר עדיין בעיבוד במחשב, אפשר לשנות, להזיז ולהחליף, כך בנמשל – כל עוד האדם חי בעולם הזה, ספר חייו לא הושלם, ואפשר לכתוב אותו ולתקן אותו שוב ושוב.


אך יש להדגיש:


אף על פי שניתן לשנות את פרקי העבר ולפרש אותם באופן אחר, העבודה העיקרית של האדם צריכה להתמקד בפרקי החיים שטרם נכתבו, ועליו לכתוב אותם בהווה ובעתיד.


יום אחד וגם שעה אחת הם כמו פסקה אחת מתוך הספר השלם. המכלול השלם מורכב מריבוי פרטים, וגם לפרט קטן לכאורה חשיבות ומשמעות עמוקה ברצף. כל הפרטים ופרטי הפרטים, גם אלו שנראים בתחילה כלא שייכים לסיפור, נשזרים לכדי מרקם חיים שלם, שכל פרט בו נושא משמעות, ואי אפשר לסיפור השלם בלעדיו. כשהאדם יודע שהפרט הקטן, הרגע, היום, הוא חלק משלמות וממכלול בעל חשיבות עצומה, הוא מתייחס אחרת לרגע ההווה.


המחשבה שאומרת: "מה שהיה היה, העתיד עוד לפנינו, והעיקר שנעבור את ההווה.." מבטאת התייחסות הרואה בכל פרט במציאות ובחיים פרט מנותק ותלוש מהמכלול. ההתייחסות המתוקנת תבוא לידי ביטוי בהתבוננות בכל פרט כחוליה הנמשכת מן העבר וקשורה לעתיד. כשם שכל פסקה היא חלק מהספר השלם, ובלעדיה הוא יהיה חסר ומקוטע, כך כל פרט ופרט הם חלק מן המכלול, והם נחוצים להשלמתו.  


ועוד נקודה חשובה:


אחת הנקודות החשובות ביותר בתודעת הסופר היא ההבנה שיש לאדם כוח בחירה. האדם יכול, ככל שניתן לו, להיות הסופר של חייו, לכוון את הסיפור של עצמו ולממש את ספר חייו. אדם המסתפק בתגובה על אירועים וחוויות, דומה לקורא המתמסר לקריאת ספרים של אחרים.


אדם אשר משלים עם מציאות לא טובה ולא מתוקנת שלו ומתרץ את בחירתו כהשלמה עם גורל שנגזר עליו: בהתנהגות של הוריו כלפיו, בחוויות שחווה בעבר התוקעות אותו, בחינוך שקיבל וכדומה, מוותר למעשה על הזכות המופלאה להיות סופר. הוא בוחר להצדיק את המצב הבעייתי ולהנציח אותו במקום לבחור לשנותו מתוך התגברות על הקשיים שבו ולכתוב את הספר האישי שלו באופן מתוקן.


הבחירה נתונה ביד האדם – עליו להקשיב למהות הפנימית שלו, לגלות את הכלים והאפשרויות שה' נתן לו ולהשתמש בהם בצורה נכונה. כשאנחנו יוצרים את הספר של חיינו, אנו בוחרים אם לצקת בו משמעות פנימית או לראות בו סיפור המגיש רצף אקראי של אירועים; אם להתייחס אליו כאל סיפור רדוד או כסיפור בעל עומק. עלינו להסתכל על החיים כמכלול, כרצף של אירועים בעבר, בהווה ובעתיד. יש בנו כוח להשפיע על היחס והפרשנות שלנו לעבר ועל הבחירות הנכונות שלנו בהווה, שממילא ישפיעו על העתיד.


הסופר האמיתי של כל העולמות הוא הקדוש ברוך הוא. האדם הוא חלק אלוקה ממעל ממש. מכוח זה שיש בכל אדם חלק מהבורא, ויש לו היכולת להיות הסופר של חייו. יש בו כוח בחירה, לנווט ולהוביל את חייו אל הטוב.כשם שהבורא מהווה את המציאות ומנהיג אותה, כך גם אנו קיבלנו, מצד החלק האלוקי שבנו, את היכולת לנהל ולנווט את חיינו, ולא רק להיגרר ולהגיב למתרחש במציאות.


הנשמה האלוקית שבנו צריכה להאיר בעולם את אור ה', כל אחד על פי תפקידו ועל פי שליחותו הייחודית בעולם.


כמו הסופר, המתרכז ברעיונותיו, כך על האדם לפתח הקשבה פנימית לנשמה האלוקית שבו ולשליחותו בעולם. ההקשבה תאפשר לו למצוא את הדרכים למלא את תפקידו ואת שליחותו, ואז יהיה מסוגל לכתוב אותם כספר.


כשאדם מודע ליכולתו להיות הסופר של חייו ולהיותו מסוגל לכתוב את הספר בצורה הטובה ביותר, הוא מתחבר לזכות שניתנה לו ולאחריות המוטלת עליו.


הצלחה רבה.

מקורות

דילוג לתוכן