ב"ה

שלום וברכה

אנו צריכים לצאת מנקודת הנחה, קודם כל, שבגאולה הכל יהיה באופן של טוב בתכלית. ללא שום חיסרון. לא תהא הרגשה של פספוס בשום צורה.

ובנוגע לענין הספציפי שהזכרת: נקודת ההסבר היא ששום דבר טוב שהיה בגלות לא יאבד. הדברים הלא טובים יאבדו או ישתחררו מהחלק הלא טוב שבהם.

לדוגמא לגבי הזמר: ההערצה לכשרונות שה' נתן לו והיכולת שלו להשתמש בהם לעבודת ה' תישאר.

הקנאה, שהיא תכונה שלילית, ועל דרך זה התחרות תתבטל.

הזמר לא ירגיש שהוא מפסיד משהו, שהרי גם בתוכו לא יהיה כבר קנאה ותחרות, וממילא הוא ישמח שאין את המציאות הזו בעולם.

התפיסה הגלותית שלנו היא שהישגים בולטים רק כשיש תחרות. אך בתפיסה הגאולתית, יש ערך לכל הישג, כאשר הוא על פי רצון ה', גם אם זה לא על ידי הנמכה של מישהו אחר (שזה המושג תחרות במידת מה), ולכן ההישג יישאר, ואדרבא יתגלה בו מעלתו האמיתית, הצד שזה על חשבון והקטנת מישהו אחר - לא יישאר.

 

ודברים נפלאים אומר הרבי בשיחת אחרי קדושים תשנ"א (מומלץ ללמוד את כל השיחה שמסבירה ענין זה ברחבה, אך הנה כמה קטעים ממנה):

גאולה אין פירושה, שע"י היציאה מגלות מזניחים את החיים, הפעולות והעולם שהי' (קודם) בגלות. אדרבה: גאולה פירושה, שהמציאות שהיתה קודם משועבדת בגלות נעשית (לא בטלה ח"ו, אלא) משוחררת.

והמעלה והשלימות דגאולה האמיתית והשלימה היא, שהכל משתחרר. אין שום ענינים שנשארים ח"ו "אבודים" בגלות, לא יותירו שום ענין בגלות. אפילו ה"נדחים" וה"אובדים" (שנקראים כך בתורת אמת[15]) – יגאלו. הגאולה תהי' גאולה אמיתית ושלימה בכמות ובאיכות בכל הדברים, מהכלל הגדול שבהם עד הפרט שבפרט שבהם: כאו"א מישראל וכלל ישראל – "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"[16], וגם חלקם בעולם – "כספם וזהבם אתם"[17], עם כל פעולותיהם והישגיהם בגלות. הגאולה תשחרר כל אדם ואת כל בני האדם (גם אומות העולם) וכל עניני העולם, וכאו"א בפרט עם כל עניניו.

כל הענינים (החיוביים) בגלות נשארים גם הלאה, אלא שמתבטל מצבם הגלותי: שמתבטל ההעלם והסתר המכסה על מציאותם האמיתית והפנימית[18], והשיעבוד לדרכי הטבע וגשמיות העולם המשתלשל מזה.

וכפסק דין הרמב"ם[19]: "אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהי' שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג . . אמרו[20] חכמים[21] אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד", החידוש אז יהי' – ש"ויחזרו כולם לדת האמת"[22], "ויתקן (משיח) העולם כולו לעבוד את ה' ביחד שנאמר[23] כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד"[24].

עפ"ז מובן מדוע תיבת "גאולה" כוללת את תיבת "גולה", אבל – בתוספת אל"ף: הגאולה אינה מבטלת את ה(עבודה ב)גלות, אדרבה: הגאולה ענינה להעלות את ה(חיים ב)"גולה" (ע"י שחרור כל הענינים מהגלות) ומזה גופא לעשות "גאולה" – עי"ז שמגלים בכל הענינים ד"גולה" את האל"ף דאלופו של עולם – מסירים את ההעלם והסתר בעניני הגלות המכסים על מציאותה ותכליתה האמיתית, מגלים את אלופו של עולם שבזה – התכלית דכל עניני הגלות שבשבילה נבראו ע"י הקב"ה – כך שמ"גולה" נעשה "גאולה".

גאולה היא גילוי האל"ף (דאלופו של עולם) ב"גולה" – גילוי האמת והפנימיות דכל עניני הגלות, וכל הפעולות בזמן הגלות; גילוי האלקות בכל עניני העולם – כפי שכל זה מגלה את "כבודו" של הקב"ה (ש"כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו"[25]) – של אלופו של עולם.

ובהמשך השיחה:

קודם כל – ישנו מענה לכל אלו שמתפלאים ונבהלים מכך שמרעישים שכאו"א מישראל צריך לעשות ולפעול שהגאולה תבוא תיכף ומיד ממש (ובהיותם אנשים "פתוחים", מבטאים הם בדיבור את פליאתם ודאגתם): כאשר משיח יבוא מיד, מה יהי' – שואלים הם – עם כל הפעולות והענינים שהם פעלו במשך כו"כ שנים בגלות: העסקים שהם הקימו, הרכוש והנכסים שהם צברו, החברים והקשרים, הן בין בנ"י והן בין אוה"ע, שקשרו (ובפרט עסקני ציבור), ועוד כיו"ב?!

והמענה על כך הוא, שאין מה לפחד, כיון שגאולה אין פירושה שמתבטל כל "מנהגו של עולם", הדברים הטובים שנפעלו (ע"פ תורה) בגלות; אדרבה: גאולה כוללת בתוכה את כל הענינים (הטובים) ד"גולה", באופן שהם מתעלים למצב דגאולה, למעלתם ושלימותם האמיתית – עי"ז שמגלים בהם את (האל"ף) אלופו של עולם, הכוונה והתכלית האמיתית בכל הפעולות (שבזמן הגלות) – כפי שכל זה מגלה את "כבודו" של הקב"ה.

ובמילא אין מה לדאוג אודות הפעולות – אפילו בעניני רשות – שפעלו (ע"פ תורה) בזמן הגלות. ואדרבה: מזה ישנה הוראה – שכל בעל עסק וכיו"ב צריך לחפש דרכים כיצד לגלות בעניני עסקיו וכו' "כבודו" של הקב"ה, ולנצל את עסקיו ונכסיו וקשריו – להוסיף בתורה ומצוות.

ומזה מובנת גם ההוראה לאידך גיסא – לאלו החושבים שתוכן העבודה דגאולה הוא בלי שייכות ושלילת "מנהגו של עולם" – דאדרבא: הגאולה תלוי' דוקא ב"מעשינו ועבודתינו" בזמן הגלות⁵¹, ולכן צריך להיות "הסתכל בשלשה דברים": העבודה להביא את הגאולה צריכה להיות ב"שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל", לעשות דירה בתחתונים, ולהכין את העולם להגאולה – אמנם באופן ד"שרית עם אלקים ועם אנשים", להלחם עם ההעלם והסתר דעולם, אבל באופן ד"ותוכל", "מלכותו ברצון קבלו עליהם".

החל מחלקו בעולם, ע"י הוספה בקיום המצוות, בדברים גשמיים, כולל ובמיוחד – מצות הצדקה ("עיקר המצות מעשיות"), שלוקח מהגשמיות שלו ומהעשירות שלו (בהם בירכו הקב"ה) ומסייע לאחר, שגם אצל הזולת יהיו מזון ולבושים, באופן ד"לכבוד ולתפארת", בהתאם ל"ממלכת כהנים", ועד"ז מסייע הוא למוסדות תורה וצדקה וכיו"ב.

וכמו"כ בעבודתו בעניני הרשות שלו – עושה הוא זאת באופן ד"כל מעשיך לשם שמים"[108] ו"בכל דרכיך דעהו"[109].

ועוד וגם זה עיקר – ע"י הפצת התורה והיהדות, והפצת המעינות חוצה. כולל ובמיוחד – לעורר יהודים בכל העולם כולו, שיוסיפו עוד יותר בלימוד התורה וקיום המצוות,

וכן גם לפרסם ולגלות בכל העולם כולו "אלופו של עולם", כולל – ע"י השפעה על אוה"ע בנוגע לקיום שבע מצוות בני נח[110], והכנתם ל"והיתה לה' המלוכה"[111].