נושא: חגים

הדלקת נרות בישיבה

בחורים בישיבה האם צריכים להדליק נרות שבת, ואם כן באיזה מקום ידליקו אותם?

בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם מצוות הדלקת נרות היא חיוב גם לגברים ואם כן האם רק על נשואים. ב) האם החיוב רק בבית של האדם הפרטי או בכל מקום שהוא, ואם רק בבית הפרטי מה ההגדרה של בחור המתגורר בפנימיה של ישיבה. ג) אם כן חייבים, היכן ידליקו במקום השינה או האכילה, והאם יברכו על ההדלקה.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן רסג סעיף ה, שאחד האנשים ואחד הנשים חייבים שיהיה בבתיהם נר דלוק בשבת, רק שהנשים מוזהרות בו יותר, מפני שהם מצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית, ועוד מפני שהיא כבתה נרו של עולם בחטא חוה, לכך נתנו לה מצות הדלקת נר שבת בכדי שתתקן את מה שקלקלה, ולפיכך אף אם ירצה הבעל להדליק בעצמו, האשה קודמת.
ומכל מקום טוב שהבעל יתעסק בתיקון הפתילות והנרות, וגם ידליק בשאר חדרים שאין האשה מדליקה שם, ונוהגים שכאשר האשה יולדת, אזי הבעל מדליק ומברך בשבת הראשונה, אבל בשאר השבתות אף על פי שהיא נדה, וכן בכל פעם כשהיא נדה מברכת בעצמה.
והנה בהמשך הסימן כותב, שאדם המדליק נר של שבת ויום טוב, בין אם הוא איש, ובין אם הוא אשה חייבים לברך קודם ההדלקה ברכת הנרות - להדליק נר של שבת או של יום טוב, כדרך שמברכים על שאר כל מצות מדברי סופרים קודם לעשייתם.
ואמנם המנהג בפועל שמברכים לאחר ההדלקה, מאחר וסוברים שאם תברך תחלה קיבלה את השבת ותהיה אסורה להדליק, ואף ביום טוב מדליקים תחלה בכדי שלא לחלק בברכה אחת - לברך אותה פעמים קודם הדלקה, ופעמים אחר כך. ובכדי שתהא הברכה עובר לעשייה אינה נהנית מן האור עד אחר הברכה, וזאת על ידי שמניחה את ידה לפני הנר מיד אחר ההדלקה - עד לאחר גמר הברכה, ואז מסירה ידה ונהנית מן האור, וזה נקרא קודם לעשייה.
ואף בחורים שהולכים ללמוד מחוץ לביתם, צריכים להדליק נר שבת בחדרם, ולברך עליו, אף על פי שאינם אוכלים שם, לפי שהדלקת נר בשבת חובה - אף בלא אכילה, בכדי שלא יכשל בעץ ואבן.
אבל מי שהוא בביתו הפרטי, ואשתו מדליקה, והוא מדליק בכל החדרים שהולך שם בשבת, אינו צריך לברך עליהם, לפי שאשתו מברכת בשבילו בבית אכילה, אבל כשאינו אצל אשתו אינו נפטר בברכת אשתו – כאשר יש לו חדר מיוחד שם במקום שמתארח.
ואם אין לו חדר מיוחד שם, ואפילו אם יש לו, אלא שבעל הבית משתמש שם גם כן וצריך הבעל הבית להדליק שם נר פרטי שלו, אין האורח צריך להדליק שם כלל, כיון שיש לו שלום בית במקום שהוא שם, וגם מצות הדלקת נר שבת הוא מקיים במה שמדליקים נר שבת בביתו משלו.
אבל אם אין לו מי שידליק בביתו, או אפילו אם מדליקים שם, אלא שאינם מדליקים משלו, אינו נפטר בהדלקתם - אף אם הוא בעניין שכאשר היה אצלם נפטר הוא בהדלקתם, כמו למשל שהוא סמוך על שולחנם, שנעשה מכלל בני ביתם ונפטר בנר שלהם, מכל מקום עכשיו שאינו אצלם אינו נפטר בהדלקה שלהם, אלא צריך הוא לקיים מצות הדלקת נר שבת במקום שהוא שם, על ידי שיתן פרוטה לבעל הבית להשתתף עמו בנר שלו, או שיקנה לו בעל הבית חלק בנר שלו במתנה.
העולה מהאמור: בחורים חייבים בהדלקה, וידליקו במקום האכילה, ואחד יכול להדליק לצורך כולם, ואפשר גם שיקבלו זאת מהישיבה מאחר והם משלמים כל חודש, הרי זה כמשתתפים בקניית הנרות גם כן. והמדליק יברך על ההדלקה, אך בסתם אינו מקבל שבת בהדלקה זו.

מקורות

שו"ע סי' תרע"ה ס"ג