fbpx

נושא:

האם ניתן לחשוד באחד שמבקש צדקה, אולי אינו זקוק באמת לכסף זה, ולא לתת לו למרות שמבקש?

האם ניתן לחשוד באחד שמבקש צדקה, אולי אינו זקוק באמת לכסף זה, ולא לתת לו למרות שמבקש?

בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מה הגדר של מצות צדקה. ב) האם יש לתת צדקה ללא בדיקה מי המבקש. ג) האם יש הבדל לאיזה מטרה הוא מבקש, כמו לצורך אוכל או ביגוד, או שאר דברים. ד) האם יש הבדל מי המבקש, האם הוא נראה אדם שאינו זקוק לכסף, או שהוא נראה כאדם הזקוק. ה) האם ישנו איסור לתת לחשוד, או שרק אין צריך לתת לו.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רנא סעיף י, שאדם שבא ואמר – האכילו אותי, אזי לא בודקים אחריו אם הוא רמאי, אלא מאכילים אותו מיד. אך אם היה ערום ובא ואמר – כסו אותי בבגד, בודקים אחריו אם הוא רמאי, ואם מכירים אותו, מכסים אותו מיד.
ומקור הדבר הביא בביאור הגר"א שם סימן קטן כ', שהוא מהתוספתא בסוף מסכת פאה ובירושלמי שם, שאין פוחתים לעני העובר ממקום למקום מכיכר בשוויי מסוים, ואם הוא בא לישון נותנים לו פרנסת לינה, וכן שמן וקטנית. ואם הוא שבת במקום נותנים לו מזון שלש סעודות, שמן וקטנית, דג וירק, אך זהו דוקא כאשר לא מכירים אותו, אבל אם מכירים אותו, אזי אף מכסים אותו בבגד.
וטעם החילוק בין אכילה לבגד, שבאכילה לא בודקים אחריו, ובכסות בגד כן בודקים אחריו אם הוא רמאי, מבואר בגמרא במסכת בבא מציעא דף ט', שאדם המבקש אוכל לאותו יום, הוא מצטער ברעב, ולכן אין להמתין עד שיבררו האם הוא נאמן או לא, אלא יש להאכיל אותו מיד. לעומת זאת אדם שמבקש בגד, אין לו צער הגוף אלא רק ביזיון, ולכן יש לבדוק אחריו אם הוא רמאי, כאשר הוא חשוד בעיניהם. ולמרות שמבואר בכמה מקומות שביזון קשה לאדם יותר מצער הגוף, כבר תירצו על כך בכמה אופנים, כמבואר בחוות יאיר סימן קצא.
ואמנם אם באמת יש לאדם מחוסר הביגוד צער מקור וצינה, אזי יש לכסות אותו כמו באכילה ללא בירור, מאחר וזהו גם כן צער הגוף, ורק אם הוא מבקש מלבוש של כבוד, צריך לבדוק אותו אם הוא רמאי.
נמצא לפי זה, שאדם לא מחויב לתת לאדם המבקש צדקה, יותר מאשר מזון לאותו היום, אלא אם בדק אותו שצריך מעבר לכך, ואמנם חקרו האחרונים האם החיוב הוא על העני להוכיח לאדם ממנו מבקש שהוא עני, כמו להביא עדים או הסכמה מרב חשוב שמכירו, וכל עוד לא יוכיח פטור האדם מלתת לו יותר מהאמור, או שהוא חיוב המוטל על בעל הבית לבדוק ולחקור את מצבו האם הוא עני, ורק אם יתברר שהוא רמאי ]טור הוא מלתת.
ואמנם זהו רק שאין חיוב על האדם כל עוד לא בדק, אך אם הוא רוצה רשאי הוא לתת לעני גם בלא בדיקה, כמבואר בשאלות ותשובות משנה הלכות חלק יג סימן קעג. ואמנם מובא בספר שערי צדק פרק ד', שאם אמנם מצוי באותו המקום רמאים, והוא מחליט שלא לדקדק אחריהם ולבדוק האם מי שנותן לו רמאי או לא, אזי אינו יכול להחשיב כסף זה שנותן מכספי מעשר שלו, מאחר ולא ברור שמה שנותן בגדר צדקה.
ואמנם גבאי צדקה אסור לו לתת ללא בדיקה, מאחר ואין הכסף שלו, כמוכח מדברי הרמ"א בסימן רנו סעיף א', שכתב, שצריכים הגבאים להיות חכמים ונאמנים, ושידקדקו עם העניים שלא יהיו רמאים. שהרי אם נותן לעני שאינו צריך ונוטל צדקה ברמאות, לא קיים הנותן מצוות צדקה, ויש אומרים שאפילו בתורת מתנה יש להימנע מלתת לו, כמבואר בערוך השולחן שם סעיף יב.
העולה מהאמור: שאדם המבקש צדקה, והוא חשוד בעיני הנותן כאחד שאינו צריך, אינו מחויב לתת לו ללא בדיקה ובירור שהוא נאמן, כמו למשל שיש לו 'הסכמה' על מצבו מאיזה רב או עסקן חשוב שמכיר אותו ואת מצבו, וכן הוא המנהג המקובל. (אלא אם כן מבקש אוכל לאותו היום בלבד, שזה מחויב לתת לו ללא בדיקה ובירור).
ואמנם אם רוצה לתת לו ללא בדיקה ובירור, רשאי. (אלא שאם מדובר במקום שמצוי רמאים בזה, והוא רוצה לתת ללא בדיקה ובירור, לא יוכל להחשיב את מה שנותן לו מכספי מעשר).

מקורות