נושא: הלכה

האם מותר לטלטל מגבת לצורך הליכה למקווה במקום שאין עירוב?

האם מותר לטלטל מגבת לצורך הליכה למקווה במקום שאין עירוב?

תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם יש בעיה לטלטל בגד המונח על גוף האדם בלא שהוא לבוש בו. ב) אם כן, האם כאשר מניחו באופן של לבוש כבר אין את הבעיה. ג) מה ההגדרה אופן של לבוש. ד) האם ישנו הפרש אם כך דרך אנשי המקום ללבוש. ה) האם ישנו הפרש בין אם יש לו כבר לבוש כזה בבגדיו, והמגבת משמשת כאופן לבוש נוסף כמו הבגד שכבר לבוש בו, או שאין לו, וזה הפריט לבוש הראשון שמשמש אותו לצורך זה.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שא סעיף לד, שאדם יכול לצאת בשבת במקום שאין עירוב, בסודר המקופל על כתפיו, וזאת אף על פי שאין היא קשורה לו באמצעות איזה חוט וכיוצא בזה לאצבעו, ולא חוששים שמא יפול ממנו ויבוא לטלטל את הסודר במקום שאין עירוב, ויעבור על מלאכת הוצאה בשבת. ואמנם אם הסודר אינו חופה את ראשו ורובו, אסור לו לצאת בו, אלא אם כן האדם קשר את שני ראשיו למטה מכתפיו - זה עם זה.
והנה היתר זה לצאת בסודר המקופל על כתפו, הוא למרות שבנוגע לטלית אסור לצאת בו בשבת במקום שאין עירוב כאשר הוא מקופל על כתפו כמבואר בסעיף כט, מכל מקום מותר בסודר, מאחר ודרך לבישתו הוא כך בימי החול – לקפל אותו על כתפיו, ואמנם כל זה מדובר במקומות שבאמת הדרך של איזה אנשים ללכת כך לפעמים. (משנה ברורה).
ואמנם ישנו שיטה בגמרא שצריך דוקא שיהיה חוט יוצא מהסודר וכרוך על אצבעו להחזיק אותו שלא יפול מכתפיו, אבל לא סוברים כמותו להלכה.
ואם הסודר קצר ואין בו שיעור בכדי לחפות את ראשו ורובו, אזי צריך לקשור שני ראשיו למטה מכתפיו, ובזה יחשב כמו אבנט שמותר לצאת בו, אף על פי שקצרה. אבל אם יש בסודר שיעור בכדי לחפות את ראשו ורובו, אזי אף אם מקפלו על כתפיו מותר כמבואר בתחילת הסעיף, וכמ"ש שזה נקרא מלבוש ודרך לבישתו כך.
וכבר הדגיש הפרי מגדים באשל אברהם אות מז, שהלכה זו הוא - "הכל לפי הזמן והמקום", ובזמניהם היו רגילים רוב העולם ללכת עם גלימה או סודר שחופה את ראשו ורובו של האדם, מה שאין כן צעיף בזמנינו למרות שאינו חופה את ראשו ורובו, מכל מקום אין שום חשש לצאת עמו לרשות הרבים - כפי הרגילות שהאדם עטוף בו סביב הצוואר, וראשיו תחובים בשני צדדי המלבוש, ואפילו אם אינם קשורים זה עם זה.
וכמו כן לענין צעיף גדול שהנשים עוטפות בו את חלק גופם העליון לצניעות או להתחמם, מותר לקפל ולכרוך אותו סביב הצוואר, וכשם שאין איסור ללבוש שני מלבושים אחד על השני כמבואר בסעיף לו. כמו כן גם זה נחשב כשני צעיפים, וכיון שדרך איזה אנשים ללכת כך לפעמים, אזי מותר הדבר לכולם בכל זמן, - ואם כן הוא הדין אפילו בימי הקיץ החמים, מאחר וסוף כל סוף הוא דרך לבוש, וכמו אדם שרצונו להלביש מעיל באחד מימות הקיץ, שיחשב הדבר כמלבוש.
וכתבו הפוסקים, שלפי זה ניתן ללמוד לענין הנהוג אצל אנשים ההולכים למקוה בשבת בבוקר, ומתעטפים במגבת כמו צעיף סביב הצוואר, וחוזרים עמו, שבין אם המגבת קטנה, אך על כל פנים הקצוות שלה מגיעים לפניו זה לזה, ובין אם היא גדולה ומקופלת סביב צווארו, יהיה מותר ללכת כן, וכפי שמובא בטור כאן, שדין סדינים שמתנגבים בהם שווה ודומה לדין סודר. וכן הוא מנהג חסידים ואנשי מעשה להתיר זאת, למרות שבימות החול אין מי שעושה כן, מכל מקום כיון שבימי הקור התעטפות זו מגינה מהקור והרוחות הרי זה נחשב בגדר מלבוש, ושוב רשאי לעשות כך גם בימות הקיץ, ואין דרך בני אדם להתבייש בזה. וכמבואר בשאלות ותשובות באר משה חלק ג' סימן סו'.
ואמנם יש הכותבים שמן הנכון שלא להתעטף גם עם צעיף, ובזה מגלה דעתו שהמגבת היא נחשבת לגביו כמו הצעיף שלו. ומו כן כתב בשאלות ותשובות אורח ישראל סימן לו, שמן הנכון להחמיר בזה בקיץ, כי אף אחד לא נוהג לכרוך עצמו בצעיף, וכל שכן במגבת.
אבל במגבת גדולה מאד שאין הדרך לקפל בגד בגודל כזה סביב הצוואר, אזי אסור לעשות כן. וכמו כן מבואר שם בבאר משה שיש להחמיר ולא לחזור עם המגבת לאחר המקוה, כי אין הדרך ללכת עם בגד לח ומלוכלך סביב צווארו, וכותב ששמע שכן הורה להחמיר בעל מחבר ספר לבושי מרדכי, אמנם שאר הפוסקים לא חילקו בכך. ומסתבר לומר שמגבת נקיה שרק הוא עצמו התנגב בה פעם אחת אין חשש גם לא למחמירים כי אין דרך אדם להקפיד על לחות שנוצרה מגופו.
ובענין לכרוך את המגבת סביב מותניו כעין בגד או חגורה, כתב בשאלות ותשובות מהרש"ג, שזה תלוי באיש אחר שרואה אותו מלובש באופן זה, שאם מחשיב אותו ללובש לבוש מותר, ואם מחשיב אותו לנו, אזור כנישאת משא. ועל כן נכון יותר שישים את המגבת בדרך של צעיף סביב צווארו, כי בזמנינו אין מי שילבש מגבת באופן זה של כריכה סביב המותניים.
העולה מהאמור: שהמנהג בפועל להקל ולהתיר לקחת מגבת רגילה למקוה - במקום שאין עירוב, על ידי שכורך אותה סביב הצוואר כמו 'צעיף', ואף לחזור עמה כך לביתו.
[ואמנם יש מחמירים בימות הקיץ החמים, שלא יניח אותה סביב הצוואר, כי אין דרך ללבוש צעיף בקיץ, אלא יכרוך אותה סביב המותניים כמו חגורה. ואמנם יש כותבים שעדיף לכרוך סביב הצוואר גם בקיץ, וכדרך אנשים שהולכים לים ולבריכה בקיץ, שמסבבים את המגבת בהליכתם סביב הצוואר כעין מלבוש, אך לכרוך על המותניים, אין מי שלובש מגבת באופן כזה על המותניים, ואין זה נראה כלבוש. ולמעשה, איך שיעשה בקיץ יש לו על מי לסמוך].

מקורות

שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תקכז סעיף ז: אם בדעתו לשחוט מיום טוב לשבת בהמתו או שאר בעלי חיים שלו אף על פי שאינו שוחט בעצמו כיון שאם לא היה מניח עירוב תבשילין היה השוחט אסור לשחוט לצרכו לפיכך טוב שגם הוא יפרט היתר השחיטה בהנחת עירוב תבשילין שיאמר ולמישחט ולבשולי וכו' והשוחט הקבוע לרבים טוב שיאמר כן בכל ערב יום טוב שלפני השבת שמא יביאו לו לשחוט מיום טוב לשבת.

ומכל מקום אם לא אמר כן לא השוחט ולא מי ששוחט בשבילו אין זה מעכב כלל ומותר לשחוט לו לפי שהיתר השחיטה והפשט העור ומליחת הבשר נכלל במה שאמר ולבשולי שכל המלאכות שקודם הבישול נכללים בהיתר הבישול וכן כל המלאכות שקודם האפייה נכללים בהיתר האפייה והיתר הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים והכנסה מרשות הרבים לרשות היחיד וכן שאר כל מלאכות אוכל נפש נכללים במה שאומר ולמעבד כל צרכנא ולא הצריכו לפרט רק האפייה והבישול לפי שהן עיקר של כל מלאכות האכילה וההטמנה והדלקת הנר לפי שאם לא היה מניח עירוב תבשילין היה יותר ראוי לאסור ההטמנה והדלקת הנר מיו"ט לשבת משאר כל המלאכות לפי שבשעת עשייתן ניכר שעושה שלא לצורך יום טוב שאין דרך האדם להטמין חמין לבו ביום אלא לצורך מחר וכן אין דרך בני האדם להדליק נר מבעוד יום אלא בערב שבת לצורך ליל שבת לפיכך כשמניח עירוב תבשילין צריך לפרט מלאכות אלו יותר משאר כל המלאכות שהן נכללים בו למעבד כל צרכנא.

ואם עבר או שכח ולא פרט אחת מארבע מלאכות אלו שהן האפייה והבישול וההטמנה והדלקת הנר יש אומרים שאותה המלאכה שלא הזכירה בפירוש אסור לו לעשותה מיו"ט לשבת לא הוא בעצמו ולא אדם אחר בשבילו והרי הוא לאותה מלאכה כמי שלא הניח כלל עירוב תבשילין ואם לא הזכיר שום אחת מארבע מלאכות הללו אף על פי שאמר ולמעבד כל צרכנא הרי הוא אסור בכל (הארבע) מלאכות ודינו (בהם) כמי שלא הניח עירוב תבשילין כלל.

אבל יש חולקין על זה ואומרים שלא הצריכו לפרט ולומר בדין יהא שרי כו' אלא למצוה מן המובחר אבל בדיעבד אפילו לא אמר כלום אלא שעשה תבשיל מיוחד לשם עירוב תבשילין או שנטל תבשיל שנתבשל כבר והפרישו לעשות בו עירוב תבשילין ולברך עליו ואח"כ שכח או הזיד ולא בירך עליו ולא אמר עליו כלום הרי עליו שם עירוב תבשילין ומותר לסמוך עליו לעשות כל המלאכות מיו"ט לשבת.

ולענין הלכה יש להחמיר בכל זה כסברא הראשונה וצריך להקנות קמחו ותבשילו לאחרים כמו שיתבאר או יחזור ויניח עירוב תבשילין כהלכתו בתנאי אם נזכר ביום טוב ראשון שחל להיות בחמישי כמו שיתבאר אבל בשעת הדחק כגון שלא נזכר עד ערב שבת ואין שם אחרים שיקנה להם קמחו ותבשילו יש לסמוך בכל זה על סברא האחרונה ואם נזכר בערב יום טוב קודם כניסת ליל יום טוב יחזור ויטול בידו את העירוב ואם עדיין לא בירך עליו יברך עליו ויאמר בדין יהא שרי כו' כהלכתו ואם כבר בירך עליו אלא שלא אמר עליו כלל בדין יהא שרי כו' או שאמר ודלג אחת מהמלאכות יאמר עליו בדין יהא שרי כו' כהלכתו אבל לא יברך עליו שהרי לסברא האחרונה כבר הניח עירוב כשר ואין כאן עוד מצוה שיברך עליה וספק ברכות להקל:

שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תקכז סעיף יח: אין צריך לזכות את העירוב אלא לאחרים דהיינו כל אנשי העיר שאינן אוכלין מעיסתו ומתבשילו אבל בני ביתו האוכלים מעיסתו ומתבשילו אין צריך לזכות להם והן מותרים לעשות כל מלאכת אוכל נפש מיו"ט לשבת ע"י עירובו של בעל הבית לפי שהן טפלים לבעל הבית ונגררים אחריו כיון שהן אוכלים מאכליו (אף על פי שאין אוכלים מתבשיל אחד מכל מקום כיון שהתבשיל שהן אוכלין הוא שלו הרי הן טפלין אצלו ויוצאים בעירובו) אבל אם אחד מבני הבית אינו אוכל מתבשילין של בעל הבית אלא בעל הבית נותן לו קמח ובשר והוא אופה ומבשל לעצמו או שמצוה לאחר לבשל לו (דכיון שבשעת האכילה כבר התבשיל הוא שלו שהרי כבר נתן לו הבעל הבית במתנה גמורה הקמח והבשר) הרי זה אינו טפל לבעל הבית וצריך עירוב בפני עצמו.

לפיכך יכול הבעל הבית לזכות על ידו את העירוב אפילו הוא בנו אם אינו קטן ואף על פי שלכתחלה אין לזכות ע"י בנו גדול האוכל משל אביו מכל מקום כיון שזה אוכל בפני עצמו וצריך ערוב תבשילין בפני עצמו א"כ צריך הוא לזכות בעירוב זה לעצמו אם עדיין לא הניח ערוב תבשילין ומתוך שזוכה בו לעצמו זוכה בו אף לאחרים וכן אם הוא נותן לאשתו קמח ובשר והיא אופה ומבשלת לעצמה ואינה אוכלת מתבשילין שלו יכול לזכות את העירוב על ידה לאחרים כיון שהיא צריכה עירוב לעצמה מתוך שהיא צריכה לזכות בו בשביל עצמה יכולה לזכות אף בשביל אחרים: