Ask The Rabbi

נושא: תפילין ומזוזות

האם מותר לגבאי בית הכנסת להחליף 'לוחות' המורות על הזמנים וענייני השבוע, (כמו 'שם הפרשה', וכדומה) – בזמן מנחה של שבת – לצורך השבוע הבא?

האם מותר לגבאי בית הכנסת להחליף 'לוחות' המורות על הזמנים וענייני השבוע, (כמו 'שם הפרשה', וכדומה) – בזמן מנחה של שבת – לצורך השבוע הבא?

בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם מותר להכין משבת ליום חול. ב) האם יש הפרש אם מכין דבר שיש לו בו שימוש גם בשבת, אף שעיקר שימושו הוא לימי החול. ג) האם יש הפרש האם מדובר בדבר שיש בו טורח ועמל, או דבר פשוט שאין בו טורח ועמל כלל.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן רנד סעיף י, שאסור להוציא פת אפילו בשינוי - אם אין דעתו לאכול ממנה, כי אסור להכין משבת לחול אפילו בענין שאין בו שום סרך מלאכה - אלא טלטול בלבד, כמו למשל להביא יין מהמרתף לבית בשבת לצורך הבדלה במוצאי שבת, וכיוצא בזה.
וכן מובא בסימן שב סעיף ח, שמותר לקפל הבגדים קודם לבישתם כדי שיתפשטו מקמטיהם ויהיו מהודרים עליו כשילביש אותם, והוא שילבישם בו ביום, וכן אחר שלבש אותם ופשטם מעליו, יוכל לחזור ולקפלם אם דעתו לחזור וללבשם בו ביום, שנמצא קיפול זה הוא לצורך השבת. אבל אם אין דעתו לחזור וללבשו עד למוצאי שבת, אסור לקפלו בשבת מטעם שאסור להכין. ולכן אסור לקפל הטלית של מצוה שפושטים בשבת שחרית במקומות שאין חוזרים ומתעטפים בהם במנחה.
וכמו כן אין מציעים המטה משבת למוצאי שבת - אף על פי שיש שהות ביום שיוכל לישן עליה בשבת עצמו, מכל מקום כיון שאין דעתו לישן עליה עד למוצאי שבת, הרי הוא מכין משבת לחול ואסור מדברי סופרים. ומכל מקום אם המטה עומדת בחדר שדר שם ויש בזיון ודבר מגונה הוא אם תעמוד כך בלא הצעה מותר להציעה שזהו גם כן לצורך השבת ולכבודו.
אבל מותר להציע את המיטות מליל שבת לשבת, אפילו עשר מטות ויותר, שאם יצטרך לישן באחת מהן יישן, ומכל מקום טוב יותר להציעם מערב שבת. וכן בסימן שכא סעיף ו, שאסור להדיח בשר שלא מלחו אותו, וחל יום שלישי שלו להיות בשבת בכדי שלא יאסר לבישול, לפי שהוא אסור בטלטול אם הוא בשר קשה שאינו ראוי לכוס אותו כמו שנתבאר בסימן שח.
ואפילו אם הוא רך שראוי לכסוס אין להקל, שכיון שאינו רוצה לאכלו היום יש איסור בהדחתו משום שטורח משבת לחול, ואינו דומה לירקות שראויים היום לאכילת כל אדם, ואינו ניכר כלל שטורח משבת לחול כי שמא יאכל אותו היום, מה שאין כן בשר חי שאינו ראוי לכוס אלא למי שדעתו יפה וגם אין דרכו כלל לכסוס אותו חי אלא לבשלו וניכר הדבר שטורח משבת לחול.
ואפילו על ידי נכרי אין להקל שאף שהתירו במקום הפסד מרובה לעשות על ידי נכרי כל דבר שאינו אלא משום שבות כמבואר בסימן שז, מכל מקום כאן אין הפסד כל כך אם לא ידיח אותו כי יכול לאכול אותו צלי.
וכן בסימן שכג סעיף ו, מבואר שמותר לשטוף כלים לצורך היום כגון שנשאר לו עדיין סעודה לאכול בהם מותר להדיחם אפילו מיד אחר סעודה שלפניה, אבל לאחר סעודה שלישית אסור להדיח כלי אכילה מפני שטורח ומכין משבת לחול, אבל כלי שתיה מותר להדיח כל היום מפני שאין קבע לשתיה, אבל אם יודע בבירור שלא יצטרך להם עוד אסור. אך מותר להדיח עשרה כוסות שאם יצטרך באחד מהם שותה. ובסימן שלא סעיף י, שאסור לרחוץ סכין של מילה, אפילו בעודו בידו, כי אין מדיחים כלים בשבת אלא לצורך היום.
העולה מהאמור: שאסור להכין משבת לחול אפילו דבר שהוא טורח מועט ביותר - כמו לטלטל איזה חפץ המותר לצורך שימוש של יום חול.
אבל אם מכין זאת לאיזה צורך לשבת עצמה - אפילו צורך מועט, כל עוד ישנה אפשרות שיהיה לזה שימוש בשבת, וכוונתו לכך, מותר. ולפי זה באם ההחלפה של הלוחות היא גם להודיע את ענייני השבת עצמה, כמו מהי פרשת השבוע שקוראים במנחה וכיוצא בזה, מותר. אבל אם מחליף לוח המודיע על דבר השייך לאמצע השבוע, ואין זה נצרך לשבת עצמה, אסור.

מקורות