Ask The Rabbi

נושא: הלכה

האם מותר בשבת לפתוח שקית ניילון של חלב – באמצעות סכין מיוחדת הנמצאת בתוך מתקן החלב לצורך פתיחת השקית?

האם מותר בשבת לפתוח שקית ניילון של חלב – באמצעות סכין מיוחדת הנמצאת בתוך מתקן החלב לצורך פתיחת השקית?

תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם ישנה חשש איסור בזה משום מחתך. ב) האם ישנה בעיה לטלטל מספריים לצורך חיתוך השקית. ג) האם ישנו חשש איסור בזה משום מתקן כלי, לגבי השקית שכעת נוצר בה פתח להוצאת החלב.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שיד סעיף א, שאין בנין וסתירה בכלים. אולם דוקא כאשר אין זה בנין ממש כמו למשל חבית, שאינה מחזקת ארבעים סאה שנשברה והדביק את שבריה, שיכול הוא לשבור אותה, ולקחת את מה שבתוכה, אך בתנאי שלא יתכוין לנקב אותה בנקב יפה, שיהיה לה לפתח, כי אם כן נחשב הדבר כתיקון כלי.
אבל אם היא שלמה, אסור לשבור אותה אפילו באופן שאינו עושה כלי. ואפילו נקב קטן אסור לנקוב בה מחדש.
והביא במשנה ברורה מה שכתבו האחרונים לגבי אותם חביות קטנות של מרקחת, שאסור להסיר החשוקים שלהם בכדי לקחת את מה שבתוכם, ואין זה דומה לחבית שמודבקת שבריה, כי חבית דרכה מתחלה לעשותה כן ונחשבת ככלי שלמה.
ולפי זה דנו הפוסקים לגבי קופסאות שימורים, שקיות חלב. שקיות מלח וסוכר. ושאר זוגי אריזות מזון, בכמות אשר רגילים להשאיר בהם תכולתן למשך זמן. אך מצד אחד אינם עומדים כלל עבור שימוש חוזר, אבל לא מוציאים את תוכנם מיד, אלא משתמשים בו מעט ולאט, ורק כאשר נגמרת תכולתם זורקים את האריזה לאשפה, האם להגדיר אותם ככלי גרוע (ככלי המוסתקי המוזכר בהלכה), כיון שאין משתמשים בהם לשימוש חוזר, או שיש לדון אותם ככלי שלם, כיון שהוא בפועל משמש ככלי - עד שיגמר כל תכולתו.
שלחלק מהפוסקים אינם בגדר 'כלי שלם' אלא אם רגילים בו לשימוש חוזר, אבל אם הם עומדים רק בכדי להחזיק בו תכולתו עד שנגמרת הרי זה ככלי המוסתקי ואינו נחשב כלי, כמבואר בשאלות ותשובות ציץ אליעזר חלק יד סימן מה, וכן הוא באגרות משה חלק א' סימן קכב, שכותב מעיקר הדין מותר הדבר וכאמור, אמנם מסיק שכיון שאלו שאינם בני תורה ילמדו להקל גם במקום שאסור והדור פרוץ, יש להימנע מכך, ויש להתיר רק לבן תורה ובמקום צורך גדול ובצנעה. אמנם בשמירת שבת כהלכתה פרק יד סעיף ג' וח' כתב להחמיר בזה.
אך להגדירו כמו הדין של 'חותלות של תמרים' לדברי הכל אי אפשר, כי חותלות של תמרים מיד עם סתירתם, היו מוציאים מהם התמרים, וכפי שמדמים זאת בשולחן ערוך לשובר אגוזים ושקדים, שאינם עשויים כלל להשאיר שם את האוכל שישמש הקליפה ככלי. אמנם באגרות משה שם דימה זאת לחותלות של תמרים, וכנראה שלמדו שגם בחותלות היו משאירים שם התמרים למשך זמן, ואינו דומה ממש לקליפת שקדים ואגוזים.
ולפי זה, המקלים לפתוח אריזות אלו כרגיל - שלא בדרך קלקול והשחתה, ולהשתמש עמם עד גמר תכולתם, יש להם על מי לסמוך. אך בתנאי שלא יכוון לעשות בפתיחתו פתח יפה ונאה כדי לתקנו היטב, מאחר והגדרות אריזות אלו לדעת כמה מהפוסקים המקלים אינו כ'חותלות של תמרים' (שהוא עשוי רק להביא אליו את תכולתו), אלא כ'כלי גרוע' (מוסתקי שמשתמש עם האריזה ככלי עד שיגמר כל מה שבתוכו), ובכלי גרוע אסור לפתוח פתח נאה משום מתקן כלי (מכה בפטיש), ואפילו לשיטת הפוסקים המשווים אריזה זו לחותלות של תמרים, מכל מקום אם יעשה פתח יפה ונאה מגלה דעתו שאינו בגדר חותלות, ועשה בכך כלי.
וכיון שהדבר תלוי בכוונת האדם, לכן כיון שאין בכוונתו ודעתו להשתמש בכלים אלו לשימוש חוזר, לכן אם פותח אותם כרגיל מותר לפי המתירים בזה, ואפילו על ידי טבעת וחיתוך במקום החריץ, או בסכין המיועד לחיתוך שבפתח כד החלב, כיון שאינו משקיע מאמץ מיוחד שיהיה פתח נאה ויפה שנראה כאילו מכין לשימושים חוזרים.
אמנם נכון להחמיר בזה, ולכן הכי טוב שיקפיד לפתוח אותם באופן משונה מהרגיל, ואין צריך להשחית את כל האריזה. ועל ידי נכרי או קטן לדברי הכל מותר לפותחו. כמבואר בשאלות ותשובות מנחת יצחק חלק ו' סימן כז. וכן יזהר שלא לשבור ולקרוע אותיות וספרות, ולא ציור אשר יש לו משמעות, משום חשש איסור 'מוחק'.
העולה מהאמור: שמעיקר הדין נוטים גדולי הפוסקים להתיר לפתוח אריזות מזון (ובכללם שקית חלב) – בשבת, כאשר דעת האדם שבסוף השימוש יזרוק את האריזה ואינו מעוניין בה לשימוש חוזר. ומכל מקום מהנכון להחמיר ולפתוח זאת באופן משונה מדרך הרגיל בחול, (כמו למשל שיעשה פתח גדול יותר), שבזה מגלה דעתו שאין כוונתו אלא להריק את התכולה בלבד, ולא לעשות כלי או פתח נאה.

מקורות

ראה פסקי תשובות ח"א עכ"ו