Ask The Rabbi

נושא: תפילה

האם יש עניין לומר את פרשת הקרבנות בעמידה דווקא?

האם יש עניין לומר את פרשת הקרבנות בעמידה דווקא?

הנה בזמן שבית המקדש הי' קיים העבודה בו נעשתה בעמידה וענין זה הי' מעכב בו שלכן אם עבד בבית המקדש בישיבה פסל עבודתו וכדכתב הרמב"ם (הלכות ביאת מקדש פ"ה טז – יז): "ואין עבודה אלא מעמד שנאמר (דברים יח ה) "לעמד לשרת". . וכל העובד והוא יושב חלל ועבודתו פסולה".
מהלכה זו למד המגן אברהם (אורח חיים סי' מ"ח) שגם אמירת פרשת הקרבנות שאומרים אנו מידי יום שנתקנה כנגד הקרבנות שהקריבו בבית המקדש יש לאמרה מעומד.
וכן פסק רבינו הזקן בשולחנו (סי' מ"ח ס"א): "וטוב לומר פרשת הקרבנות מעומד דוגמת הקרבתן שהיה מעומד".
וכדברים אלו פסק רבינו גם במהדורא קמא (סי' א' סי"ד): "צריך לומר פרשת הקרבנות מעומד וכן מזמור לתודה דוגמת הקרבתן שהיתה מעומד".
אך במהדורא בתרא (סי' א' ס"ט) כתב רבינו: "וכשיאמר פרשת הקרבנות יאמר ביום שהוא זמן הקרבתם ולא בלילה אבל אין צריך לומר מעומד כמו הכהן שהיה עובד מעומד מאחר שהוא איננו כהן העובד אלא שבקריאתו מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב לו הכהן".
היינו שבמהדורא בתרא חזר בו מפסקו (בסי' מ"ח ובמהדו"ק) כמג"א וכתב שאין צריך לומר את פרשת הקרבנות מעומד והסיבה היא משום שבשעת אמירת הקרבנות אינו נחשב ככהן המקריב אלא שע"י אמירת הקרבנות נחשב כאילו הכהן הקריב לו קרבנו.
ואכן על שינוי זה התייחס הרבי וכתב (אגרות קודש חי"א ע' שכ"ה) וז"ל: "מה שהוקשה לו משינוי פסק רבנו הזקן בשו"ע שלו בענין אמירת פ' הקרבנות אם צ"ל מעומד - וכבר העיר על זה בספר פסקי הסידור להרב נאה. – ולא קשיא כי כמה שינויים ישנם במהדורא בתרא של השו"ע (לגבי מהדורא קמא) ובשער הכולל בתחלתו כותב שבמהדורא בתרא נוטה יותר להמקובלים. וכן הוא גם בנדון זה. ראה הדיעות בזה בנ"כ שו"ע או"ח סמ"ח".
(ויש להעיר שאף שרבינו במהדורא קמא כתב הן על פרשת הקרבנות והן על מזמור לתודה שצריך לאומרם מעומד הנה שחזר בו רבינו במהדורא בתרא חזר רק בנוגע לפרשת הקרבנות דהתייחס רק בנוגע לקרבנות שא"צ לאומרה בעמידה ולא כתב זאת גם בנוגע לאמירת מזמור לתודה וא"כ יוצא שאת מזמור לתודה יש אכן לאומרה בעמידה.
ובטעם החילוק בין פרשת הקרבנות שחזר רבינו שא"צ לאמרה מעומד למזמור לתודה שיש לאמרה מעומד אף שלכאורה מאותו טעם שחזר רבינו בנוגע לקרבנות יש לומר טעם זה גם על מזמור לתודה שהרי היא כנגד קרבן תודה (ולהעיר שאכן כתב הגרא"ח נאה בספרו 'פסקי הסידור' (ב י) שלפי דברי רבינו במהדו"ב גם את מזמור לתודה אין צריך לאומרה מעומד אך דבריו צ"ע שהרי כנ"ל מלשון רבינו הזקן משמע שדווקא בנוגע לפרשת הקרבנות חזר בו).
על כך מסביר הרבי (לקו"ש חי"ב ע' 28 הערה 52) וז"ל: "ע"פ מש"כ.. שאין טעם אמירת מזמור לתודה כדי שיהי' כאילו הקריב קרבן תודה כ"א "לפי שכל השירות וכו' " ורק לפי שזה עכ"פ מזכיר על הקרבן תודה לכן צריכים לאומרה מעומד (להמהדו"ק) א"כ אין לדייק בזה "אלא שבקריאתו מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב לו הכהן" דהרי גם מה שהוא אומר מזכיר על (כללות הקרבן ובמילא גם על) הקרבת הכהן."
נראה כוונתו – פרשת הקרבנות נתקנה כנגד הקרבנות עצמם שבאמירתן נחשב כאילו הקריב קרבנות אלו שאמרם משא"כ אמירת מזמור לתודה לא נתקנה כנגד קרבן תודה היינו שבאמירתה נחשב לו כאילו הקריב קרבן תודה אלא כדברי רבינו הזקן (סי' נ"א ס"א) שנתקן לאמרה בכל יום "לפי שכל השירות עתידין להבטל חוץ ממזמור לתודה" היינו שנתקנה כשיר והודאה וא"כ טעם המהדו"ב שאין צריך לומר את הקרבנות בעמידה כי אין נחשב ככהן המקריב לא שייכת במזמור לתודה דהרי לא נתקנה כנגד הקרבן ממש אלא שזה רק מזכיר על הקרבן אבל מכיון שזה מזכיר על הקרבן א"כ מזכיר הוא על כללות הקרבן גם על הקרבת הכהן שנעשתה בעמידה ומכך יוצא שיש לאמרה מעומד).
לסיכום הדברים - אין צריך לומר את פרשת הקרבנות מעומד כי באמירתו אינו נחשב ככהן המקריב שהי' מקריב מעומד אלא שנחשב הוא כבעלים של הקרבן שע"י אמירת הקרבנות נחשב כאילו הקריב לו הכהן את קרבנו.

מקורות

ראה בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן פט סעיף א: תפלת השחר זמנה מתחיל מעלות השחר אלא שלכתחלה מצוה להתחיל עם נץ החמה דהיינו אחר יציאתה ולא קודם לכן משום שנאמר יראוך עם שמש וגו' וראוי ליזהר בזה בימי הסליחות שרגילין להקדים קודם נץ החמה ואינו נכון אבל בדיעבד אם עבר והתפלל משעלה עמוד השחר יצא ואף לכתחלה יכול לעשות כן בשעת הדחק כמו שיתבאר.


ונמשך זמנה עד סוף שליש היום שצריך לגמור התפלה קודם שיעבור שליש היום בין שהיום ארוך בין שהיום קצר כגון אם היום ארוך י"ח שעות מעלות השחר עד צאת הכוכבים שליש היום הוא ו' שעות משעלה עמוד השחר ואם הוא ט' שעות שלישיתו הוא ג' שעות ולכן צריך ליזהר בחורף להשכים להתפלל בענין שיגמרו תפלת י"ח קודם שליש היום אף על פי שכבר קראו קריאת שמע בעונתה קודם התפלה כמו שנתבאר בסי' מ"ו.


ואם טעה או עבר ולא התפלל עד אחר שליש היום עד חצות יצא ידי חובת תפלה אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה ומכל מקום אין צריך להתפלל במנחה שתים לפי שגם בתשלומין שבמנחה אין לו שכר תפלה בזמנה:


ובסימן קיא סעיף א: (אף על פי שקריאת שמע וברכותיה מצוה בפני עצמה ותפלה מצוה בפני עצמה) צריך לסמוך ברכת גאולה לתפלה ולא יפסיק ביניהם אפילו באמן אחר גאל ישראל ולא בשום פסוק שנוהגין לומר קודם תפלת י"ח כגון פסוק כי שם ה' אקרא ודומיו חוץ מפסוק אדני שפתי תפתח שהוא חובה מתקנת חכמים ואינו חשוב הפסק שכיון שקבעוהו חכמים בתפלה נעשה מכלל התפלה וכתפלה ארוכה היא וי"א שמותר לענות אמן אחר גאל ישראל וכן נוהגין כמו שנתבאר בסי' ס"ו.


ובסעיף ד: אם עד שלא קרא קריאת שמע וברכותיה מצא צבור שמתפללין לא יתפלל עמהם תחלה ולקרות אח"כ קריאת שמע וברכותיה כמו שעושים בפסוקי דזמרה לפי שסמיכת גאולה לתפלה שחרית גדולה מתפלה עם הצבור (אבל בערבית תפלת הצבור גדולה מסמיכת גאולה לתפלה כמו שיתבאר בסי' רל"ו):


[אך בפשטות אי"ז גדול מתפילה בזמנה, מאחר וזהו סוכ"ס מצוה בפני עצמה וזהו זמנה].


ובסימן קכד סעיף ג: ש"ץ שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שהתפללו בלחש והוא צריך לעבור להם לפני התיבה לאלתר יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לצבור וא"צ לחזור ולהתפלל בלחש לאחרים מוציא לעצמו לא כ"ש ואין בזה משום המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה כיון שעל ידי הדחק הוא עושה כן.


וכן אם הוא שעת הדחק שאי אפשר להתפלל בלחש תחלה כגון שירא שמא יעבור זמן התפלה ולא יוכל לגמור כל י"ח ברכות של חזרת התפלה תוך זמן התפלה יכול להתפלל מיד בקול רם והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש וטוב שיהיה אחד לכל הפחות שיענה אמן אחר ברכת הש"ץ אם יהיה לו שהות להתפלל אח"כ או שהתפלל כבר:


ובסימן קט סעיף ג: וכשהוא מוכרח להתחיל מיד ומתחיל עם הש"ץ כשיגיע עם ש"ץ לנקדישך או לנקדש כפי נוסח מדינות אלו יאמר עמו מלה במלה כל נוסח הקדושה כמו שהוא אומר שאף שאין היחיד אומר קדושה בתפלתו כשהוא אומר עם הש"ץ אינו נקרא יחיד וכן יאמר עמו מלה במלה כל נוסח ברכת האל הקדוש וברכת שומע תפלה כדי שיסיים הברכה עם הש"ץ ביחד ושוב א"צ לענות אמן כמו שהש"ץ א"צ שהצבור עונים אחריו ועניית הצבור היא ג"כ על ברכות של זה וגם יכוין שכשיגיע ש"ץ למודים יגיע גם הוא למודים או להטוב שמך כדי שישחה גם הוא עם הצבור במודים ואם יכול לגמור כל התפלה עד שיגיע ש"ץ לסיום שומע תפלה יכול להתפלל בפני עצמו אחר סיום האל הקדוש.


וכל זה כשמוכרח להתפלל מיד משום סמיכת גאולה לתפלה או מפני שהשעה עוברת אבל אם אינו מוכרח לא יתחיל עם הש"ץ ולומר עמו נוסח הקדושה לפי שלכתחלה צריך לשתוק ולשמוע נוסח הקדושה מפי הש"ץ ולענות אחריו קדוש וברוך וימלוך בלבד כמו שיתבאר בסי' קכ"ה:


[וראה שערי הלכה ומנהג חלק א', עמוד קמז].