בעניין זה ביאורים ארוכים ורבים מהרבי מה"מ, וכבר נלקטו כבר בכמה וכמה מקומות, וביניהם הספר של הרב שלום בער וולפא – "בין אור לחושך" והבט שם וראה אור. להלן אביא מכמה מקומות את עמדתו של הרבי בנושא, אך מחמת שקצרה היריעה, הרי המובא הוא מעט מעט מן הביאורים הרבים, וכדי לראות את התמונה בכללותה יש לעיין במקורות ולראות את הדברים בצורה שלימה.
אחד היסודות הכי עיקריים, שעליו מבסס הרבי את דבריו, ע"פ הלכה ותורת אמת, היא הנפסק בהלכות מלכים בספר הרמב"ם, בפסק כזה שאין שום פוסק (!) שחולק עליו (וכפי שידוע בכללי הרמב"ם, שבמקום שאין המשיגים עליו חולקים ומתבטאים, הרי זו הוכחה שאכן הם מסכימים עמו), ששם מביא באופן ברור וחד וחלק את אופנה של הגאולה האמיתית והשלימה.
ושם כותב כך (הלכות מלכים פרק י"א הלכה ד'):
"יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי, ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד וכו'"
ומזה נראה ברור, שסדר הגאולה יהיה באופן כזה שיעמוד מלך, בשר ודם, שהוא יתחיל בהפצת התורה והיהדוצ, ולאחרי שבונה מקדש אז דווקא מקבץ נדחי ישראל, וממילא כל עניין של קיבוץ גלויות של יחידים או גאולות פרטיות של קבוצות מסויימות, אע"פ שברור שהם ניסים גלויים מאת הקב"ה, הרי עדיין אין זה הגאולה האמיתית והשלימה.
ובנוגע לכל המדרשים שצוטטו בימים ההם, שמהם משמע שישנה גאולה מסויימת עוד קודם לגאולה, הרי בכללות התשובה לכל זה שאת מדרשים אלו ידע הרמב"ם בעצמו (וכו כל אלו שמסכימים עמו) ובכל זאת הוא פסק את פסקו באופן ברור ושאינו משתמע לשני פנים. וראה באריכות במקורות המוצטטים לעיל.
וכל עוד ואין זו הגאולה האמיתית והשלימה, לפי הסדר שבו קבע הרמב"ם, הרי אין זו אפילו "אתחלתא דגאולה".
ודוגמא לדבר באגרותיו של הרבי. באיגרת מיוחדת כותב הרבי ליהודי שדיבר בנאום שלו שבזמן שלנו זכינו לאתחלתא דגאולה, אמנם הוא הדגיש בנאום שהוא לא מתכוון לגאולה שלימה אלא רק להתחלה, אך הרבי עונה לו בחריפות – (אג"ק כרך ו' אגרת א'תרמ):
ה) נבהלתי לקרות בתוכן נאומו שבמכתבו וז"ל - עכשיו שהגענו בעזה"י לאתחלתא דגאולה, אני מדגיש רק אתחלתא והגאולה שלמה תהי' בעת ביאת משיח צדקנו וכו' - וכנ"ל נבהלתי בקראי את זה, ולא כ"כ על מה שאמר כי מה שיאמר הנואם בעידנא דהתלהבות אין הוא אחראי כ"כ, אבל גדול תמהוני על מה שמעתיק זה במכתבו כדבר הפשוט, ולא חלי ולא מרגיש הענין דהעלם על האמונה ח"ו הכלול במשפט הנ"ל, ויתבונן אשר משנה תורה להרמב"ם מתחלת וז"ל: יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, ומסיימת באופן הגאולה ולא מקרה הוא, כי נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן ופסק הרמב"ם בפרט איך תהי' הגאולה, ובמילא גם התחלתה בכלל. וז"ל: " (הלכות מלכים פרק י"א הלכה ד') יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי, ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד וכו'"
הנה ברור פסק תורתנו בהגאולה והתחלתה, היינו שצ"ל איש כפשוטו ברמ"ח אברים והוגה בתורת ה' ולוחם מלחמת ה' והוא יתחיל בהפצת התורה והרמת קרנה ואח"כ יקבץ הגליות וכו' וכו', וזהו ע"פ תורת הנגלה
ובנוגע לתורת החסידות, הנה בטח ראה בכמה וכמה דרושים ענין המשיח, האורות והגילוים הקשורים בזה, וכאשר נמצא הוא באה"ק ת"ו ורואה המצב על אתר, אשר שמים אור לחשך וחשך לאור וכו' ואחכ"ז יאמר שזהו אתחלתא דגאולה ויכריז ע"ז בקול רם, הנה תמי' אחר תמי'".
בהמשך המכתב מתייחס הרבי לאופן העיסוק בנושא זה:
"אין ברצוני להאריך בזה, א) מפני שהענין פשוט לאחר התבוננות קלה ולשעה קלה ביותר, ב) כי כנ"ל תפקידנו היא תעמולה חיובית ולא שלילית וכאשר שמענו מכ"ק מו"ח אדמו"ר פתגם אדמו"ר הצמח צדק אנן פועלי דיממא אנן, מיר דארפן מאכען ליכטיק, ג) כי על אה"ק ת"ו בפרט אסור לדבר לה"ר, וידוע ג"כ אשר ע"פ דין הנה לה"ר הוא גם באמיר דבר אמת (וזהו החילוק בין לשון הרע למוציא שם רע). מובן הדבר שכנ"ל איננו מחויב לנהל תעמולה כל היום וכל הלילה בעניני השלילה דהמצב, אבל פשוט שעתיד לגרום לטעות ולהפוך ענין של גולה - חסר אל"ף - לענין של גאולה - מלא אל"ף - וד"ל".
ביטויים נוספים, ואפילו חריפים ביותר מצינו אצל הרבי, שע"י ההנחה המוטעית הזאת היא גורמת לדברים קשים. ולדוגמא שע"י ההנחה המוטעית הזאת הרי "דוחין את הקץ": (אג"ק כרך י' אגרת ג'קד):
"במענה על מכתבו מא' וישלח בהנוגע למה שקרא במכ"ע אשר כתבתי לרב פלוני, ותמה על זה... והנה בכלל מנהגי ע"פ מה שראיתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע לענות לכל השואלים, ובפרט לבני תורה, ובפרט כשיש להבטיח (באווארענען) עי"ז טעות הרבים, ואולי גם מקום לאיזה תיקון... ראיתי בו פרק המדבר ע"ד המאורעות דשנים האחרונות, והעיקר בנוגע לארץ ישראל וקוראים לזה אתחלתא דגאולה, מצאתי כאן הזדמנות לעורר את המחבר לחדול מלומר את זה, כיון שלדעתי עי"ז דוחין את הקץ ח"ו, נוסף ע"ז שהדברים ע"ד אתחלתא דגאולה בזמן זה מביאים לקולא בקיום התומ"צ...
ויה"ר מהשי"ת, אשר כאו"א מאתנו יזכה למלאות חלקו - ולצאת בעצמו מן החשך כפול ומכופל ע"י - שיעורר לאחרים לצאת מטעותם, ובפרט אלו השמים חשך לאור ואור לחשך, היינו שמשתדלים לפרש ענין ההצלה של בנ"י ע"י הקב"ה - באופן בלתי מתאים, ומהם גם כאלו המפרשים בענין כחי ועצם ידי כו'... שכתבתי לעיל, שעי"ז באה גילוי הדיעה שנמצאים אנו עדיין בחשך כפול ומכופל, ובמילא אין ישראל נגאלין אלא בתשובה ובהוספה בדרך התורה והמצוה"".
וכל המובא לעיל, אין זה בסתירה ח"ו למה שמובא כמה וכמה פעמים בתורתו של הרבי מהשנים הכי אחרונות שכבר סיימו את כל העבודה ועומדים מוכנים לקבלת פני משיח צדקנו, והדבר היחידי שנותר בעבודת השליחות הוא לקבל פני משיח צדקנו, וכבר משיח צדקנו "נתגלה בכל התוקף", כי אכן כאן מדובר במלך המשיח "בשר ודם" שכבר החל את פעולתו בעולם, וכבר התחילה להתקיים שליחותו לגאול את עם ישראל, והוא הוא הפועל את הדברים בעולם.
ויהי רצון שנזכה תיכף ומייד לגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומייד ממש, בהגלות נגלות מלכינו משיחנו שליט"א עוד היום ממש.
