Ask The Rabbi

נושא:

האם בחורים בישיבה מחויבים בהדלקת נרות שבת קודש בחדר האוכל, והאם יברכו על הדלקה זו?

האם בחורים בישיבה מחויבים בהדלקת נרות שבת קודש בחדר האוכל, והאם יברכו על הדלקה זו?

בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם הדלקת נרות הוא חיוב גם על גברים או רק על נשים. ב) האם הדלקת נרות הוא רק לזוג נשוי, או גם לבחור רווק. ג) האם כל בחור בישיבה חייב בפני עצמו, או שכולם יכולים לצאת בהדלקה אחת ד) האם יש חיוב הדלקה גם בברכה לבחור בישיבה, או שמאחר ואין זה ממש ביתו הפרטי, אינו יכול לברך. ה) היכן אמורים הם להדליק, בחדרם הפרטי בו ישנים, או בחדר האוכל באו אוכלים. ו) האם יש להם לברך לפני ההדלקה או לאחר ההדלקה כמנהג הנשים.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן רסג סעיף ה, שאחד האנשים ואחד הנשים חייבים שיהיה בבתיהם נר דלוק בשבת, רק שהנשים מוזהרות בו יותר, מפני שהם מצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית, ועוד מפני שהיא כבתה נרו של עולם בחטא חוה, לכך נתנו לה מצות הדלקת נר שבת בכדי שתתקן את מה שקלקלה, ולפיכך אף אם ירצה הבעל להדליק בעצמו, האשה קודמת.
ומכל מקום טוב שהבעל יתעסק בתיקון הפתילות והנרות, וגם ידליק בשאר חדרים שאין האשה מדליקה שם, ונוהגים שכאשר האשה יולדת, אזי הבעל מדליק ומברך בשבת הראשונה, אבל בשאר השבתות אף על פי שהיא נדה, וכן בכל פעם כשהיא נדה מברכת בעצמה.
והנה בהמשך הסימן כותב, שאדם המדליק נר של שבת ויום טוב, בין אם הוא איש, ובין אם הוא אשה חייבים לברך קודם ההדלקה ברכת הנרות - להדליק נר של שבת או של יום טוב, כדרך שמברכים על שאר כל מצות מדברי סופרים קודם לעשייתם.
ואמנם המנהג בפועל שמברכים לאחר ההדלקה, מאחר וסוברים שאם תברך תחלה קיבלה את השבת ותהיה אסורה להדליק, ואף ביום טוב מדליקים תחלה בכדי שלא לחלק בברכה אחת - לברך אותה פעמים קודם הדלקה, ופעמים אחר כך. ובכדי שתהא הברכה עובר לעשייה אינה נהנית מן האור עד אחר הברכה, וזאת על ידי שמניחה את ידה לפני הנר מיד אחר ההדלקה - עד לאחר גמר הברכה, ואז מסירה ידה ונהנית מן האור, וזה נקרא קודם לעשייה.
ואף בחורים שהולכים ללמוד מחוץ לביתם, צריכים להדליק נר שבת בחדרם, ולברך עליו, אף על פי שאינם אוכלים שם, לפי שהדלקת נר בשבת חובה - אף בלא אכילה, בכדי שלא יכשל בעץ ואבן.
אבל מי שהוא בביתו הפרטי, ואשתו מדליקה, והוא מדליק בכל החדרים שהולך שם בשבת, אינו צריך לברך עליהם, לפי שאשתו מברכת בשבילו בבית אכילה, אבל כשאינו אצל אשתו אינו נפטר בברכת אשתו – כאשר יש לו חדר מיוחד שם במקום שמתארח.
ואם אין לו חדר מיוחד שם, ואפילו אם יש לו, אלא שבעל הבית משתמש שם גם כן וצריך הבעל הבית להדליק שם נר פרטי שלו, אין האורח צריך להדליק שם כלל, כיון שיש לו שלום בית במקום שהוא שם, וגם מצות הדלקת נר שבת הוא מקיים במה שמדליקים נר שבת בביתו משלו.
אבל אם אין לו מי שידליק בביתו, או אפילו אם מדליקים שם, אלא שאינם מדליקים משלו, אינו נפטר בהדלקתם - אף אם הוא בעניין שכאשר היה אצלם נפטר הוא בהדלקתם, כמו למשל שהוא סמוך על שולחנם, שנעשה מכלל בני ביתם ונפטר בנר שלהם, מכל מקום עכשיו שאינו אצלם אינו נפטר בהדלקה שלהם, אלא צריך הוא לקיים מצות הדלקת נר שבת במקום שהוא שם, על ידי שיתן פרוטה לבעל הבית להשתתף עמו בנר שלו, או שיקנה לו בעל הבית חלק בנר שלו במתנה.
העולה מהאמור: שבחורים (אפילו שאינם נשואים) חייבים בהדלקת נרות שבת מעיקר הדין, ואף אם יש להם בחדר אור החשמל, ולא יכשלו בעץ ואבן, מכל מקום יש להם להדליק במקום האכילה מצד כבוד השבת, ואין הם נפטרים במה שמדליקים נרות בבית הוריהם, מאחר ואין ההדלקה שם משלהם.
ועל כן ישתתפו כל הבחורים ויקנו נרות, או שהישיבה תקנה להם נרות במתנה גמורה, ואחד ידליק בשליחות כולם בחדר האוכל בו אוכלים את סעודת השבת, ויברך על ההדלקה לפני שמדליק, (שמאחר ואינו מקבל את השבת בהדלקה זו כמו אשה, כל כן יש לו לברך לפני עשיית המצוה).

מקורות