Ask The Rabbi

נושא: גאולה ומשיח

דיני בריה

מה הסיבה שיש החמרה בבריה יותר משאר איסורים? אשמח לשמוע פירוט מהמקורות על כך. תודה רבה.

במשנה במסכת חולין מובא לגבי גיד הנשה שהתבשל עם גידים המותרים באכילה, שאם מכירו בתוך התערובת ויכול להוציאו – תלוי הדבר בנתינת טעם (שאם אין בו כדי נתינת טעם בגידים הרי הם מותרים כשהיו), ואם אינו מכירו בתוך התערובת – כל התערובת אסורה. בגמרא שם שאלו מדוע גיד הנשה שאינו מכירו בתוך התערובת אינו מתבטל? וביארו שבריה אינה בטילה.
ציפור טהורה במיתתה אינה מוגדרת בריה:
עוד מובא בגמרא במסכת חולין בשם רב, שהאוכל צפור טהורה בחייה (איסור אבר מן החי) חייב (חטאת או מלקות) בכל שהוא, ואם אכלה במיתתה (איסור נבלה) חייב בכזית. והאוכל צפור טמאה בין בחייה ובין במיתתה – חייב בכל שהוא.
הראשונים הסכימו שכאשר הצפור מוגדרת כ"בריה" חייב בכל שהוא, וכאשר אינה מוגדרת כ"בריה" חייב בכזית, וכפי שיובא לקמן מהמשנה במסכת מכות, אלא שנחלקו הראשונים מדוע צפור טהורה במיתתה אינה נחשבת בריה.
לרש"י ור"ן אינה בריה משום שלא היתה אסורה מתחילת ברייתה:
רש"י ור"ן פירשו שרק בריה שהיתה אסורה מתחילת ברייתה יכולה להחשב בריה, וכגון גיד הנשה ועוף טמא ואבר מן החי שהיו אסורים מתחילת ברייתם. אבל נבלת עוף טהור שלא היתה נבלה מתחילת ברייתה (אלא בתחילה היתה ראויה לשחיטה ולאחר מכן התנבלה) לא חל עליה דין בריה.
לרא"ש אינה בריה משום ששמה עליה גם לאחר שמחלקים אותה:
אמנם הרא"ש דחה הגדרה זו, ופירש שנבלה אינה בריה משום שרק דבר שאין שמו עליו לאחר שמחלקים אותו נחשב בריה, וכגון גיד הנשה שלאחר שמחלקים אותו אין על החתיכה שם "גיד הנשה" אלא רק חתיכת גיד (ועל דרך זה בעוף טמא ובאבר מן החי), ואילו נבלה אפילו חתוכה נקראת נבלה.
לשיטת חכמים חיטה אינה בריה כיון שאין ממין החי:
במשנה במסכת מכות מובא שלדעת רבי שמעון האוכל טבל כל שהוא חייב (חטאת או מלקות), ולדעת חכמים רק אם אכל כזית. רבי שמעון נימק את דבריו שכשם שהאוכל נמלה כל שהוא חייב מפני שהיא כברייתה, כך האוכל חיטה אחת חייב מפני שהיא כברייתה, ומשום כך יש חיוב על כל שהוא באכילת טבל. אבל חכמים חולקים על רבי שמעון וסוברים שיש הבדל בין נמלה שהיא בריית נשמה ומשום כך יש לה חשיבות (להתחייב עליה בכל שהוא) ובין חיטה שאינה מוגדרת כבריה מאחר שאין בה חיות של מין החי.
עולה מהגמרא שבריה מרוסקת אינה בריה:
בגמרא שם מובא, שהאוכל שרץ המים (בעל חיים שגדל במים) לוקה משום ארבעה איסורים (שני איסורים שנאמרו בכל השרצים ועוד שני איסורים המיוחדים לשרץ המים), והאוכל נמלה לוקה משום חמישה איסורים (שני איסורים שנאמרו בכל השרצים ועוד שלשה איסורים המיוחדים לשרץ הארץ).
עוד מובא שם, שאם ריסק תשעה נמלים והביא עוד נמלה אחת חיה ובסך הכל השלים לכזית (ואכל הכל) – לוקה משום ששה איסורים, חמש איסורים משום בריה (על הנמלה החיה שאכל), ואיסור נוסף משום כזית נבלה (שכאשר בולע את הנמלה החיה היא מתה תוך כדי אכילתו ומצטרפת לנמלים המרוסקות לכזית נבלה). ניתן ללמוד מכך לענין גדר בריה, שבריה מרוסקת אינה נחשבת בריה, ומשום כך החיוב של שרץ הארץ (חמישה איסורים) הוא רק על הנמלה החיה, ואילו הנמלים המרוסקות חייב עליהן רק בשיעור כזית (כדין דבר שאינו בריה).
פסיקת ההלכה בעניין הגדרת בריה:
ארבעה תנאים בגדר בריה:
לאור הנ"ל נזכרו בראשונים ארבעה תנאים בגדר בריה. השו"ע הביא להלכה את כל התנאים הללו, ופסק שרק אם ארבעתם מתקיימים הדבר נחשב בריה:
א דבר שהיה בו חיות ("בריית נשמה"), לאפוקי חיטה אחת של איסור (וכיוצא בזה ממין הצומח).
ב דבר שאסור מתחילת ברייתו, לאפוקי עוף טהור שהתנבל או שור הנסקל וכיוצא בזה (כפירוש רש"י ור"ן הנ"ל).
ג דבר שלם שאם יחלק אין שמו עליו, לאפוקי חֵלֶב וכיוצא בזה, שכל חתיכה וחתיכה נקראת חֵלֶב (כפירוש הרא"ש הנ"ל, ואף על פי שרש"י והרא"ש נחלקו וכל אחד מהם אינו מקבל את הגדרתו של השני, השו"ע פסק להקל כדברי שניהם).
ד דבר שלם בפועל, לאפוקי בריה שהתרסקה או שנחתך ממנה אבר אחד (אפילו אבר שהנשמה אינה תלויה בו).

מקורות