עצים של העירייה - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

סדר בתחומי החיים

נושא: כללי

שם הרב המשיב: הרב אשר לעמיל כהן

שאלה

האם מותר לקצוץ עצים מתוך יער ששייך לעירייה באותו המקום, אך זהו מקום נידח וגדלים בצפיפות ואף מפריעים לגדילה של שאר העצים?

תשובה

זהו רכוש העירייה ואסור לגזול ולגנוב מהם, ואין זה משנה היכן הרכוש נמצא. ואף אם ישנו נזק לעצים אחרים, ואפשר שניחא להו, מ"מ אפשר בקלות לדווח על כך לגוף בעירייה הממונה על כך, והם יאמרו אם ניתן לקחת זאת?

מקורות

ראה בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תרמט סעיף ח: ישראל הלוקח מנכרי אחד מכל ארבעה מינים שבלולב הגדל בקרקעו של הנכרי לא יקצצנו הישראל בעצמו מקרקעו של הנכרי לפי שסתם נכרים הן גוזלים שדות מישראל או מנכרי אחר וקרקע אינה נגזלת כלומר אין עליה תורת גזל להיות עומדת בחזקת הגזלן וברשותו לכל דבר להתחייב באחריותה אלא לעולם היא בחזקת הנגזל וברשותו לכל דבר וישראל זה הקוצץ ותולש מקרקע זו הרי הוא הגוזל מבעל הקרקע מה שתולש ואף על פי שבעל הקרקע כבר נתייאש ממנה מ"מ יאוש בלבד בלא שינוי רשות אינו קונה והרי הוא גזל בידו אבל אם ישראל זה קוצץ כדי למכור או ליתן לאחרים שיצאו בו ידי חובתן בחג הרי זה מותר שהרי יש כאן גם שינוי רשות מהגזלן דהיינו ישראל זה הקוצץ לרשות הלוקח:


ובשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תרמט סעיף ט: וכל זה לכתחלה אבל בדיעבד שכבר קצץ הישראל מותר הוא בעצמו ג"כ לברך עליו כיון שקצץ ברשות הנכרי אין אנו חוששין לספק שמא גזולה היא בידו מישראל או מנכרי אחר:


ובסעיף י: וכן אם נכרי בעל הקרקע שנותן רשות לישראל לקצוץ הוא מחזיק קרקע זו מיד המלך שנתנה לו אף על פי שהמלך עצמו כבש קרקע זו במלחמה מיד אחר אין זה גזל שהקרקע נקנית להגזלן בכיבוש מלחמה קנין גמור כמו שלמדו חכמים ממדרש הפסוקים.


וכל זה בחוץ לארץ אבל בארץ ישראל שחייבת בתרומות ומעשרות אם קצץ ישראל בעצמו את האתרוג הרי נתחייב אתרוג זה בתרומות ומעשרות ע"י קציצה של הישראל ואם נטלו לשם מצוה קודם שהפריש עליו תרומה ומעשר מאתרוג אחר לא יצא ידי חובתו שהרי הוא טבל וטבל פסול אפילו בשאר הימים כמו שיתבאר:


ובשולחן ערוך אורח חיים הלכות לולב סימן תרמט סעיף א: כל ארבעה המינים פסולים בגזול ובגנוב, בין לפני יאוש בין לאחר יאוש; אבל גזול וקנאו בלא סיוע המצוה, כגון גזל לולב ושיפהו, כשר, דקנייה בשינוי מעשה ומיהו לא יברך עליו; ויש מי שאומר דלא נפסל גזול וגנוב אלא לגנב ולגזלן עצמו, אבל לאחרים כשר  בשאר הימים, חוץ מיום ראשון. הגה: ומשום זה יש ליזהר שלא יקצץ הישראל בעצמו אחד מארבעה מינים שבלולב לצורך לולבו, דקרקע אינה נגזלת, וסתם כותים גוזלי קרקע הם ויבא בגזילה לידו, אלא יקצצנו כותי ויקנה מהם (תשובת הרשב"א סי' תתנ"ב הגהות אשיר"י ס"פ לולב הגזול); ואין חילוק בזה בין ארץ ישראל או חוצה לארץ (א"ז); לולב שאגדו כותי ועשאו, כשר כמו סוכת כותי. (מרדכי הל' קטנות).


ובביאור הלכה סימן תרמט סעיף א ד"ה שלא יקצץ וכו': עיין לקמיה בבה"ל מה שכתבנו בשם הפוסקים לענין זמנינו. והנה בערבות נוהגין בכל המקומות שהשמשים הולכין בעצמן לפני חג הסוכות וקוצצין ערבות הרבה לצורך הקהילה ומצוי הוא שאפילו רשות אין נוטלין לזה מן בעל השדה ואיני מדיין לענין השמשים גופא כ"א לענין הקהל איך יוצאין בזה ביום הראשון דבעינן לכם ואין להקל משום דהוי יאוש ביד השמשים ושינוי רשות ביד הקונה דזה אין שייך רק לענין אוונכרי דמייתי בגמרא דשם היתה הקרקע גזולה מכבר ובודאי כבר נתייאשו הבעלים אלא משום דקרקע אינה נגזלת לא חל היאוש עד עתה שקצצו ונעשה תלוש משא"כ בענינינו שלא ידע בעל השדה כלל בעת הקציצה לא שייך יאוש ואף דיתייאש לבסוף כשיודע לו הוי יאוש שלא מדעת ולא הוי יאוש ולא נשאר כ"א שינוי רשות לבד ולא קנה וע"כ לענ"ד אין להקל כ"א כשנוטל רשות מבעל השדה או מן השומר שם או שידוע שהמקום הזה הוא מקום הפקר לכל:


ובמשנה ברורה סימן תרמט ס"ק ט: שלא יקצץ וכו' – ביאור הענין שלא יקצץ מקרקע של נכרי בעצמו ואפילו כשיתן לו הנכרי רשות דשמא גזל הקרקע מישראל דסתם עכו"ם גוזלי קרקע הם וקי"ל דקרקע אינה נגזלת [היינו שאינה קנויה לגזלן בשום יאוש דלעולם בחזקת בעליה הראשונים עומדת ופירות המחוברים לקרקע הרי הוא כקרקע] אבל משנתלש הפרי הוי גזל והתולשו הוא גוזלו לפיכך לא יקצץ הישראל בעצמו דיהיה הוא הגוזל אלא יקצצנו העכו"ם ויהיה אז חל היאוש מן הבעלים הראשונים על דבר הנתלש והוא ימסור ליד ישראל וקנה הישראל אותם ע"י יאוש שביד העכו"ם ושינוי רשות שבידן:


ובביאור הלכה סימן תרמט סעיף א ד"ה בעצמו: לפ"ז לא יקוץ הישראל בעצמו אפילו משדה של עצמו כשנקנה שדה זו מעכו"ם אלא יניח לנכרי לקוץ ויקבל ממנו אכן כבר הביא הברכי יוסף בשם סה"ת והסמ"ג והרדב"ז דבזמנינו לא אמרינן נכרים גוזלי ארעא הם וכן העלה גם הט"ז בסימן תרס"ד עיין שם. ולכן אצלנו שאין מוחזקים הנכרים לגזול קרקעות מישראל וגם כל הקרקעות מוחזקים לבעליהם ע"פ דינא דמלכותא אפשר להקל בזה שיקוץ הישראל אפילו משדה עכו"ם ברשותו [בכורי יעקב]. והנה כ"ז כתב הבכורי יעקב בזמנו אבל בזמנינו לפי מה שמצוי הפרעות יש להתבונן מאוד בזה ותלוי לפי המקום:


ובמגן אברהם סימן תרמט ס"ק ה: וסתם עכו"ם. נ"ל דבדיעבד כשר ומברך עלייהו דמספיקא לא חיישינן לגזול' ומי שגזל על ידי כיבוש מלחמ' קניה כדאי' בגיטין דף ל"ח:


ובפרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן תרמט ס"ק ה: וסתם עכו"ם. עיין מ"א. עיין בכפות תמרים [שם ד"ה גמרא] הקשה מחו"מ [סימן] (שכ"ח) [שנח] סעיף י"ב בהג"ה ספק גזל מותר לקנות ע"י שינוי בחוזר לברייתו, ותירץ למצוה, יע"ש. והנה מוכין שהסורק מוציא, ספק גזל, יש לומר מן התורה שרי, אפשר אף למאן דאמר [רשב"א קידושין עג, א ד"ה ממזר] ספק תורה לחומרא מן התורה, מכל מקום לא מחזיקין אינשי ברשיעי, ומדרבנן אסור, ושינוי החוזר מדרבנן קניא, רק מן התורה לא, כמו שכתוב בתוספות [שם] ד"ה שינוי וכו', ומשום הכי במוכין שרי, מה שאין כן למצוה ביום ראשון, יש בו לתא דין תורה. וכל שכן ספק גזל ממש דלא מהני כהאי גוונא. ובתוספות שם כתבו דקציצת הדקל לא חשיב שינוי, וכבר הקשינו בזה באות הקדום, ולפי מה שכתבו התוספות אתי שפיר:


ובמחצית השקל אורח חיים סימן תרמט ס"ק ה: [וסתם עכו"ם כו']. בגיטין דף ל"ח. דכתיב [במדבר כא, א] וישב ממנו שבי. ועיין שם ברשב"א [ד"ה ואימא] שהאריך, ובש"ך [חו"מ] סימן שס"ג [ס"ק ג]:


ובמשנה ברורה סימן תרמט ס"ק י: גוזלי וכו' – וכ"ז לכתחלה אבל בדיעבד כשר אם הוא ברשות העכו"ם ומברך עלייהו דמספיקא לא חיישינן לגזולה. ומי שגזל ע"י כיבוש מלחמה קנייה כדאיתא בגיטין דף ל"ח [מ"א]:


ובס"ק יג: או חוצה לארץ – ר"ל אף על פי ששם הקרקעות רובן של עכו"ם הם מעולם ואם גזלו מעכו"ם גזלו אפ"ה אסור דגזל עכו"ם ג"כ אסור:


ובמגן אברהם סימן תרמט ס"ק ז: או ח"ל. כלומר אף על פי ששם הקרקעות גזולים מעכו"ם אפ"ה אסור כמ"ש סי' תרל"ז ס"ג:


ובמחצית השקל אורח חיים סימן תרמט ס"ק ז: או חוצה לארץ וכו'. אפילו הכי אסור. דגזל גוי נמי אסור:


דילוג לתוכן