גאות שליחות בגיל ההתבגרות - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

סדר בתחומי החיים

שאלה

ילדים מתבגרים בשליחות, איך מחדירים בהם את תחושת גאוות השליחות, כשהם בשיאו של גיל ההתבגרות?

תשובה

שלום וברכה. בניגוד לצורת חשיבה המקובלת, לדעתנו, אין הכרח לעבור משבר בגיל ההתבגרות בתנאי שההורים פועלים בקו נכון ומעניקים לילדים מה שהם זקוקים לקבל בכל שלבי הגדילה וההתפתחות.

כשהילד יקבל חום ואהבה ללא תנאי יחד עם חינוך לגבולות שהם לטובתו וגם זאת מאהבה. כשתהיה הזדהות עם עולמו, שמחים בשמחתו ונמצאים איתו גם כשקשה לו. לא מבקרים אותו ולא מנמיכים אותו. מכבדים אותו ומדברים אליו בגובה העיניים, לפי גילו כמובן ונותנים לו להרגיש שהוא שותף מלא בשליחות המשותפת של המשפחה. מקשיבים לייחודיות שלו ולכישרונות המיוחדים שלו ומשתדלים לתת להם ביטוי ככל האפשר. אזי רוב הסיכויים שכל מרץ הנעורים ינווט למקומות טובים וירוו ההורים רוב נחת.

תחושת גאווה לשליחות תעשה בעיקר על ידי דוגמא אישית, שיראו שההורים שמחים בשליחותם וגאים בה, וגם על ידי אמירות מעצימות, של ענין השליחות והזכות שזכינו לה להיות שלוחים. משתפים אותם בשליחות, מתחשבים בדעתם ככל האפשר ומכבדים אותם. כשזה נעשה באופן נכון – זה מאפשר לילדים רצון להיזדהות עם ההורים ועל השליחות, ולהתמלאות גאווה חיובית מזה.

כמובן שכשיש בעיות או נקודות ספיציפיות שיש לתת עליהם את הדעת צריך לדון בכל מקרה לגופו. לאפיין את המצב ולתת לו מענה ספציפי.

מקורות

דילוג לתוכן