בשמים בשבת

בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) ראשית יש לעיין מה המקור לברכת הריח, וכן מה הדין בספר ברכה. ב) במקרה שכזה האם עלינו ללכת אחר החזקה הראשונה שמסתבר שנשאר ריח טוב בבשמים. ג) אולי יש לומר שבכלל יש להימנע מלהריח כדי לא להיכנס לספק ברכה, או שאין אומרים כן.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך בסימן רטז סעיף א', שם מביא המחבר את עצם הדין שאסור לאדם להנות מריח טוב עד שיברך לפני שמריח. שיהיה עובר לעשייתו וכמו בהנאת אכילה, ואם שכח מלברך לפני אינו יכול לברך לאחר מכן כי נפסקה הנאתו.
ואמנם לאחר שמריח אינו צריך לברך כלום. מאחר וזהו הנאה מועטת שנפסקת מיד ואינו דומה לאכילה שמתעכל במעיו ונהנה ממנו עוד זמן רב לאחר מכן – ששבע ממנו. כמבואר בבאר היטב אות א', שלכן ג לא מברכים שהחיינו על ריח טוב חדש, וכן על קול ערב לא מברכים כי הנאתו אין בה ממשות, וכן על רחיצה וסיכה מאחר ולא נכנסים לגוף.
ומקור הברכה על הריח הוא נלמד מהברכה על הנאת אכילה, שכמו שבאכילה ושתיה אין נהנים לפני שמברכים עליהם, כמו כן לפני הנאת הריח אין נהנים לפני שמברכים על כך, וכמו שכתוב בפסוק כל הנשמה תהלל י-ה הללוי-ה, ודרשו חכמינו זכרונם לברכה, איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף – זהו הריח, שהוא הנאת הנפש ולא הנאת הגוף, וגם על כך יש להלל את הבורא. משנה ברורה).
שלכן מובא בהלכות יום כיפור שמותר להריח ריח בשמים, למרות שנאסרה הנאת אכילה ושתיה, כי עינוי האסור ביום הכיפורים הוא רק הנאת הגוף, ולא הנאת הנפש כמו הריח שהיא לא נאסרה.
ואדם שרוצה לבדוק איזה ריח שלפניו אם יש בו ריח או אין בו ריח, או שרוצה לבדוק את הריחות בשמים אם לקנות אותם או לא, או בכדי לקחת עמו מאיזה גינה ומעוניין לבדוק האם אוהב ריח זה. וכמו כן אדם שהצטנן, ואין חוש הריח שלו באותה עת חזק, ומעוניין לבדוק האם מריח היטב את הריח שלפניו או לא. בכדי לדעת האם לברך. מבואר בפוסקים שיכול להריח בלא ברכה בכל אלו, כמבואר בכף החיים סימן קטן ג' בשם ספר אדני פז. וכן הוא בבן איש חי שם אות ב'.
ומקור דבריהם הביאו מהמבואר בשולחן ערוך בסימן רי סעיף ב', שהתירו לאדם לטעום מעט מתבשיל בכדי לבודקו האם הוא ראוי לאכילה או האם חסר בו מעט מלח וכדומה, כי אין כוונתו בטעימה זו לצורך אכילה ממש, אלא לצורך אחר. ואם כן כמו כן בנידון דידן, מאחר ואין כוונתו בכל אלו להנאת הריח ממש כשלעצמה, אלא לצורך אחר לבדוק האם לקנות או האם חוש הריח שלו פעיל כראוי, וכיוצא בזה, שוב דינו כמטעמת אכילה שאין צורך לברך על כך.
אמנם יש פוסקים שכתבו להימנע מכך, מאחר וסוברים שישנו הבדל בין הדינים, שבמטעמת פולט מיד לאחר מכן ואין זה נכנס לגוף, מה שאין כאן שהריח נכנס ונהנה, ודינו כמו אם בלע את הטעימה שיש אוסרים זאת, ואם כן כמו כן כאן יש להימנע, כמבואר בברכת הבית שער כו. אך במוצאי שבת שצריך לכך אין לו להימנע.
העולה מן האמור: שאם כוונת האדם רק לבדוק את הדבר אם יש בו ריח ולא לצורך הנאה ישירה מהבושם, אזי אינו צריך לברך על כך, וכפי שהוא הדין בטעימת אוכל שאין מברכים על כך. (בפרט בנידון השאלה שישנו ספק אם בכלל יש ריח)