האם יש עניין לחנך קטן בברכת כהנים, ומהיכן מתחיל החיוב.?
האם יש עניין לחנך קטן בברכת כהנים, ומהיכן מתחיל החיוב.?
יש מצווה לחנך את הקטן כמו בכל מצווה, וחיובו מתחיל משעה שיודע את לברך את הברכה, ולישא את כפיו.
מקור: ראה בשולחן ערוך אורח חיים הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים סימן קכח סעיף י: עומדים בדוכן פניהם כלפי ההיכל ואחוריהם כלפי העם, ואצבעותיהם כפופים לתוך כפיהם, עד שש"צ מסיים מודים ואז אם הם שנים קורא להם (הש"צ): כהנים. הגה: ולא יאמר אלהינו ואלהי וכו'; וי"א שאומרים אותו בלחש עד מלת כהנים, ואז יאמרו בקול רם (טור בשם ר"י ור"מ מרוטנבורג) וחוזר ואומר: עם קדושך כאמור, בלחש, (וכן נוהגין במדינות אלו). ומחזירים פניהם כלפי העם; ואם הוא א', אינו קורא לו, אלא הוא מעצמו מחזיר פניו.
ובמשנה ברורה סימן קכח ס"ק לח: ואם הוא אחד וכו' – ואפילו אם יש עמו עוד אחד קטן פחות מבן י"ג שנה ג"כ אינו קורא כהנים [מבי"ט סי' ס"ד] והפר"ח מפקפק בזה ומיהו לפי מנהגנו שהש"ץ אומר אלהינו ורק שיאמר כהנים בקול רם לא איכפת לן כלל דליכא הפסק והוא מעין התפלה ומה"ט כתב הא"ר שאפילו ליכא כהן קטן רק כהן אחד גדול נמי אם אמר הש"ץ בקול רם כהנים אין לגעור בו דאין שום הפסק בזה:
ובשולחן ערוך אורח חיים הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים סימן קכח סעיף לד: קטן שלא הביא שתי שערות, אינו נושא את כפיו בפני עצמו כלל; אבל עם כהנים שהם גדולים, נושא ללמוד ולהתחנך. ומי שהביא שתי שערות, נושא את כפיו, אפילו בפני עצמו, ומיהו דוקא באקראי בעלמא ולא בקביעות, עד שיתמלא זקנו, שאז יכול לישא כפיו אפילו יחידי בקבע. וכל שהגיע לשנים שראוי להתמלאות זקנו, אף על פי שלא נתמלא, קרינן ביה נתמלא זקנו ( וע"ל סי' נ"ג סעיף ח').
ובמשנה ברורה סימן קכח ס"ק קכג: ללמוד ולהתחנך – ומטעם זה רשאי לברך ג"כ מ"א וכ"כ הרדב"ז בח"א בסי' תקס"ה. וחינוך זה אינו כשאר זמני החנוך שהוא כבר חמש כבר שית כ"א בשיודע לישא כפיו כמנהגי הכהנים:
ובמגן גיבורים אלף המגן סימן קכח ס"ק סו: ולהתחנך. ורשאי לברך כמ"ש סי' רט"ו מ"א, וכוונתו לס"ב שם אבל זה פשוט דהא בכל המצות מחנכין התינוק ומברכין עמו ומשום דכיון דאנו מצווין לחנכו במצות שפיר אומר וצונו:
ובעולת תמיד סימן קכח ס"ק עד: אבל עם כהנים אחרים וכו'. פירוש ואז אפילו בקביעות מותר והוא משום דילמוד ויתחנך במצות. וכן מוכח מדברי התוספות [מגילה כד ע"א ד"ה ואין] דהתם דמוקי הא דתנן קטן קורא בתורה ומתרגם אבל אינו פורס על שמע ואינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו דמיירי כשאין אחרים עמו, ואמאי לא מוקמינן ליה לישא את כפיו בקביעות עם אחרים, אלא על כרחך דסבירא להו דאפילו קטן ממש שלא הביא עדיין שתי שערות נושא בקביעות עם אחרים ומטעם דפרישית:
ובשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן קכח סעיף מט: קטן אפילו הוא בן י"ג שנה אלא שלא הביא ב' שערות אינו נושא את כפיו בפני עצמו שאין כבוד הצבור להיות כפופים לברכתו אבל עם כהנים אחרים שהם גדולים אפילו אינו בן י"ג שנים שיודע לישא את כפיו נושא עמהם כדי להתחנך במצות ורשאי לברך על נשיאת כפיו כמו שמברך על שאר מצות שהוא פטור מהן מן התורה ומחנכין אותו בהן מדברי סופרים.
ומשהביא ב' שערות נושא כפיו אפילו בפני עצמו באקראי ולא בקביעות עד שיתמלא זקנו משום כבוד הצבור שאין כבודם שיברכם יחידי בקביעות מי שלא נתמלא זקנו וכל מי שהגיע לשנים שראוי להתמלאות זקנו דהיינו בן כ' אף על פי שלא נתמלא זקנו דינו כנתמלא ונושא כפיו אפילו יחידי בקבע.
ואינו נקרא קבע אלא כשנושא כפיו בכל יום אבל במדינות אלו שאין הכהנים נושאין כפיהן אלא ברגל אפילו נושא כפיו בכל רגל ורגל אין זה אלא באקראי ורשאי לישא כפיו יחידי אפילו הוא פחות מבן כ' (רק שצריך לדקדק בשערותיו שלא יבא לידי ברכה לבטלה):
ובשו"ת רדב"ז חלק א סימן תקסה: ועל ענין כהן קטן אם מותר לעלות לדוכן עם הגדול ולברך אשר קדשנו וכו' אף על גב דאיכא פלוגתא בהאי מלתא כבר נהגו העולם שעולה כהן קטן עם הגדולים ומברך ויפה נהגו ואפי' למ"ד דנשים העושות מצוה שאינה חייבת בה אינה מברכת שאני קטן דאתי לכלל מצות. ותו דחייב לחנכו מדרבנן ושפיר מברך ואין צריך להאריך בראיות כי המנהג ראיה גמורה.