ברכת המזון בחג - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

סדר בתחומי החיים

שם הרב המשיב: הרב אשר לעמיל כהן

שאלה

באם המשיך סעודת יום טוב לאחר השקיעה במוצאי החג, שבזה צריך לומר מן הדין 'יעלה ויבוא', ובפועל שכח לומר, האם עליו לחזור ולברך שוב?

תשובה

מאחר ולמרות שההלכה שצריך להזכיר, מ"מ יש חולקים בדבר, והרי זה ספק ברכה לבטלה, על כן לכאורה יברך שוב בלא שם ומלכות.

מקורות

ראה בשולחן ערוך אורח חיים הלכות בציעת הפת, סעודה, וברכת המזון סימן קפח סעיף י: היה אוכל ויצא שבת, מזכיר של שבת בבהמ"ז דאזלינן בתר התחלת הסעודה; והוא הדין לראש חודש ופורים וחנוכה.


ובביאור הלכה סימן קפח סעיף י ד"ה * מזכיר של: מזכיר של שבת בבהמ"ז – עיין מ"ב ומ"מ אם שכח להזכיר ונזכר קודם שפתח בהטוב והמטיב נ"ל שאין מברך אשר נתן וכו' לפי מה שכתב המ"א בסימן רע"א סקי"ד ע"ש דגם המחבר בסימן זה שפוסק דאזלינן בתר התחלת הסעודה ג"כ ספוקי מספקא ליה בודאי אין לברך מספק שום ברכה בשם ומלכות וזה כתבנו לפי הכרעתנו למעלה דגם בר"ח צריך לברך בשם ומלכות אכן לפי מ"ש שארי אחרונים שגם בר"ח וה"ה בסעודה שלישית של שבת אפילו כשמברך מבע"י אינו מזכיר שם ומלכות אין נ"מ בכל זה דודאי גם עתה מותר לברך בלי שם ומלכות:


ובמגן אברהם סימן קפח ס"ק יז: מזכיר של שבת. ולא דמי למי שלא התפלל מנחה בשבת שמתפלל במ"ש שתים של חול דהתם מנחה כבר עברה ואינו מתפלל במ"ש אלא לתשלומין ושני התפלות הם תפלת ערבית ודינו להבדיל בראשונה והיאך יתפלל של שבת אבל ב"ה אתי על סעוד' שסעד בשבת וכיון דאכתי לא צלי ערבית של חול צריך להזכיר מעין המאורע בב"ה עכ"ל מהרי"ל בתשובה סימן נ"ז /נ"ו/ משמע דאם התפלל ערבית שוב אינו מזכיר של שבת אפילו התפלל מבע"י וכ"כ בה' שמחות למהר"מ וכ"מ במ"ש סימן תרצ"ה ס"ג ואף על גב דלפי הטעם דאזלינן בתר התחלת הסעודה א"כ אפילו צלי ערבית ה"ל להזכיר צ"ל משום דמחזי כסתרי אהדדי וכמ"ש ססי' ל' וא"כ אפילו התפלל מבע"י אינו מזכיר עמ"ש סימן תי"ט:


ובמשנה ברורה סימן קפח ס"ק לב: דאזלינן וכו' – וכיון שהתחלת הסעודה היה מבעוד יום כבר נתחייב להזכיר מעין המאורע וע"כ אפילו נמשך זמן רב בלילה לא נפקע חיובו וכתבו האחרונים דאם התפלל מעריב קודם בהמ"ז שוב אינו מזכיר של שבת בבהמ"ז דמחזי כסתרי אהדדי:


ובעולת תמיד סימן קפח ס"ק ה: דאזלינן בתר התחלת סעודה וכו'. אף על גב דלקמן סימן רע"א סעיף ו' פסק המחבר דצריך להזכיר של שבת בברכת המזון אלמא דסבירא ליה דלא אזלינן בתר התחלת סעודה, (ו)י"ל דשאני הכא משום דמצוה להוסיף מחול על הקודש, ואף על גב דהסעודה נמשך זמן הרבה בלילה דליכא למימר ביה שהוא מהוספת חול על הקודש, מכל מקום לא פליגו חכמים בכך לחייב להזכיר של שבת, דכיון דנמשך עדיין סעודה של שבת הוי (כ)[ל]דידיה כמו שבת, אבל בסימן רע"א דמיירי בהכנסת שבת, כיון דכבר נכנס שבת חייב להזכיר של שבת, וזה ברור. כתב הב"ח [סעיף יב] אם ביום ראשון הוא ר"ח ומשכה סעודה שלישית משבת בתוך הלילה, אין להזכיר רק של שבת ולא של ראש חדש, וטעמו כיון דתרתי דסתרי אהדדי ואי אפשר להזכיר שניהם, אזלינן בתר התחלת סעודה שכבר נתחייב קודם שנכנס ר"ח, ובספר שני לוחות הברית [שער האותיות קדושה הג"ה ד"ה א"ל] פסק איפכא כיון דר"ח לפנינו ומחדש נכנס חיובו יותר מן שבת שכבר יצא, אלא שאצל בני הסעודה עדיין נמשך השבת. ובאמת מסתברא טעמי דתרוייהו. ונ"ל להכריע דאם נמשך הסעודה סמוך לצאת היום שנוכל לומר שעדיין הוא תוספת שבת כגון בתוך שעה ורביע סמוך להתחלת הלילה, אז נראה דיאמר של שבת ולא של ראש חדש דעדיין הוא מתוספת שבת, אבל אם נמשך בתוך הלילה יותר משיעור הזה ודאי דמסתברא לכאורה דיאמר של ראש חדש שהוא לפנינו ומחדש נכנס ולא של שבת שכבר יצא, והכי מסתברא להכריע. ומדברי כנסת הגדולה מהדורא בתרא [הגהות ב"י אות יח] נראה דדעתו כדעת הרב בעל הב"ח עי"ש, ולפי מה שכתבתי יש לחלק בין שבת ויום טוב בין ראש חדש וחנוכה ופורים שאין חיוב בהם להוסיף מחול על הקודש:


ובשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן קפח סעיף יז: היה אוכל בשבת ונמשכה סעודתו עד שחשיכה אפילו כמה שעות בלילה מזכיר של שבת בברכת המזון לפי שהכל הולך אחר התחלת הסעודה שאז חל עליו חיוב הזכרה מעין המאורע ולא נפקע ממנו חיוב זה ביציאת היום.


וה"ה לראש חודש חנוכה ופורים ויש אומרים שבראש חודש חנוכה ופורים הואיל ואין בהם תוספת מחול על הקדש אינו מזכיר מעין המאורע אחר שיצא היום ואין נוהגין כן.


ומכל מקום אם נמשכה סעודתו בערב שבת או בערב ראש חודש תוך הלילה צריך להזכיר של שבת או של ראש חודש אם אכל כזית משחשיכה אף על פי שבתחלת הסעודה היה פטור מלהזכיר לפי שמכל מקום חל עליו חיוב ההזכרה באכילת כזית שמשחשיכה וה"ה לחנוכה ופורים.


ויש אומרים שאפילו לא אכל כזית משחשיכה צריך להזכיר כיון שבשעה שמברך כבר קידש היום של שבת או יום טוב או ראש חודש חנוכה ופורים.


וכן אם נמשכה סעודתו בשבת או ראש חודש חנוכה ופורים עד הלילה אף על פי שגמרה מבעוד יום אלא שמברך בלילה אינו מזכיר מעין המאורע (של אותו היום) כיון שכבר פנה היום ונוהגין כסברא הראשונה.


והוא שלא התפלל ערבית אף על פי שהציבור התפללו כבר אבל אם התפלל ערבית אפילו מבעוד יום באמצע סעודתו שוב אינו מזכיר מעין המאורע של אותו היום אפילו מברך ג"כ מבעוד יום ואצ"ל מי שנמשכה סעודתו למוצאי שבת והתפלל ערבית שאינו מזכיר עוד של שבת בברכת המזון ואף על פי שלסברא ראשונה שהכל הולך אחר התחלת סעודה היה ראוי להזכיר גם אחר תפלת ערבית מכל מקום יהא נראה שדבריו סותרים זה את זה שתחלה התפלל תפלת יום שלאחריו ואח"כ מזכיר יום העבר.


(מכל מקום אם לא התפלל ערבית ומוצאי שבת הוא ראש חודש מזכיר של שבת וגם של ראש חודש אם אכל כזית משחשיכה ואין כאן סתירה כיון שמזכיר של שבת תחלה ואח"כ של ראש חודש ואף על פי שאי אפשר לומר שמקבל עליו ראש חודש עכשיו כשמזכירו אחר שהזכיר כבר שבת שהרי מקובל ועומד היא מששקעה החמה וגם אם היה מקבלו עכשיו לא חל עליו חיוב ההזכרה עכשיו אלא כשאכל כבר קודם שהזכיר של שבת אין לחוש לכל זה שאף שחל עליו ראש חודש כבר מזכיר הוא של שבת כמו שמזכיר מעין המאורע בכל מוצאי שבת ומוצאי ראש חודש אפילו כמה שעות בלילה שכבר חלף והלך לו יום שמזכיר הואיל והתחלת הסעודה היתה בו ואף על פי שנראה לכל העולם שהוא לילה אין זו סתירה כל שהוא לא עשה כבר דבר הסותר לזה וה"ה במוצאי שבת לראש חודש כשמזכיר של שבת לא עשה עדיין דבר הסותר לזה ואח"כ כשמזכיר של ראש חודש האמת הוא שהוא מזכיר).


ויש אומרים שאעפ"כ זו סתירה היא ולכן מזכיר של ראש חודש שהיא חובה לדברי הכל ולא של שבת שהיא מחלוקת אבל במוצאי שבת של חנוכה ופורים מזכיר של שבת ולא של חנוכה ופורים לפי שכל יום שאין בו קרבן מוסף אין הזכרתו חובה בברכת המזון כמ"ש סי' תרפ"ב (עיין לעיל סי"[ד]) ותרצ"ה והעיקר כסברא הראשונה.


ואם משחשיכה לא אכל כזית פת לדברי הכל מזכיר שבת לבד כל שלא התפלל ערבית.


ואם הבדיל על שולחנו דינו כהתפלל ערבית ושוב אינו מזכיר של שבת בברכת המזון ואם אמר המבדיל בין קודש לחול בלבד בלא כוס כמ"ש בסי' רצ"ט יש להסתפק (ולפי מ"ש כאן אין כאן ספק דלא גרע מהזכרת ראש חודש) אם דינו כהתפלל ערבית ולפיכך שב ואל תעשה עדיף שהרי יש אומרים שלעולם אינו מזכיר של שבת אחר שיצא היום:




דילוג לתוכן