ברכה על מרק עם אטריות

תשובה:
בשביל להבין היטב את ההלכה במקרה הנידון, נקדים בקיצור מספר הגדרות הלכתיות הנחוצות להבנת הענין:
ראשית, כמו בכל שאלה הלכתית יש לבחון ו"לנתח" את המקרה שלפנינו ומתוך כך יוצאת המסקנה. כך גם בעניינו ננתח את המקרה ונראה מה ההלכה בזה.
הנה בדיני ברכות הנהנין ישנו כלל עיקרי אשר באם לפנינו "עיקר" ו"טפל" מעורבים יש לברך על העיקר ולפטור את הטפל, לשם הדוגמה: מרק ירקות ברכתו "בורא פרי האדמה", ואין צורך לברך על מי המרק (המרק הצח בלשון העולם) בנפרד ברכת "שהכל" מאחר ומי המרק טפלים לעיקר - הירקות.
ועל כן בנידון שלנו, שהמרק בושל בנפרד (וכמובן שברכתו תהא שהכל) ורק לאחר מכן הכניסו לתוכו את האטריות (שברכתם מזונות) הרי העיקר כאן עדיין הוא המרק, כלומר שעיקר כוונת האדם באכילתו הוא המרק ואטריות הינם בבחינת תוספת טעם ומזון באוכל, ואם כן, לכאורה, ברכת מרק זה צ"ל "שהכל".
אמנם, מאידך ישנו כלל נוסף בברכות הנהנין והוא שאם מעורב מין דגן במאכל, אם נועד הדגן לתת טעם באוכל, אף שהוא מיעוט, עדיין יש לברך עליו בורא מיני מזונות, מפני חשיבות הדגן.
ולכן במקרה שלנו, אף שהאיטריות הינן המיעוט לעומת המרק, ולמרות שעיקר כוונת האדם היא למרק ולא לאטריות, מ"מ היות ובאים לתת טעם במרק, על כן חשובים המה ויש לברך עליהם בורא מיני מזונות.
הרב משה פיינשטיין בספרו שו"ת אגרות משה פוסק, בזה"ל:
"עיקר וטפל במיני מזונות: מרק של תרנגול עם כופתאות (קניידלאך) וכדומה ממיני מזונות מברכין במ"מ על הכופתאות, ועל המרק אין צריך לברך אם לא כששותה המרק לבדו, אבל יותר טוב לאכול ביחד ולברך רק במ"מ (בורא מיני מזונות)". עכ"ל.
כלומר, שלדעתו מרק שבושל יחד עם מאכל שברכתו מזונות (קניידלאך בנידון שם), יברך עליהם בורא מיני מזונות ויאכל את שתיהם. היינו, שסובר שמין הדגן (קיינדלאך) נחשב המרכזי במאכל וברכתו פוטרת אף את מי המרק.
ואמנם אדמוה"ז פוסק אחרת וסובר שאין מין הדגן מכריע לפטור את המרק בברכתו, אלא יש לברך שהכל על מי המרק מאחר ועיקר הבישול נועד עבורם ולא עבור הדגן, ובלשונו:
"ואפילו אם אוכל ג"כ התבשיל עם המרק אין המרק נפטר בברכת התבשיל שאיננו טפל אליו כלל כיון שעיקר הבישול בשביל המרק;
ומכל מקום, כדי לעשות על צד היותר טוב ראוי לברך שהכל נהיה בדברו תחלה על המרק ולשתות ממנו בפני עצמו מעט, ואח"כ מברך על התבשיל בורא מיני מזונות, שגם התבשיל אינו נעשה טפל אל המרק אף על פי שעיקר הבישול בשבילו, לפי שמין דגן הוא חשוב ואינו נעשה טפל להפסיד ברכתו כל שבא ליתן טעם בקדירה כמ"ש בסי' ר"ח". עכ"ל.
לסיכום דעתו בענין זה שיברך על המרק בפני עצמו שהכל תחילה, ישתה ממנו מעט, ואז יברך על הדגן בורא מיני מזונות ויאכל ממנו.
ואחרי שהסקנו שיש לברך על המרק "שהכל" בפני עצמו ועל האטריות "בורא מיני מזונות" בפני עצמם, עולה השאלה איזו ברכה יש להקדים? האם זו שעל המרק או זו שעל האטריות?
גם כאן חשוב לדעת שבדיני ברכות הנהנין נושא קדימות הברכות קובע ברכה לעצמו, ויש בכך ריבוי דעות בנוגע למצבים שונים איזו ברכה קודמת לחברתה ומתי, (לדוגמה: האם ברכת שבעת המינים קודמת לברכת "בורא פרי האדמה" במקרה שפרי האדמה חביב עליו יותר? ועוד).
הכלל הבסיסי בברכות הנהנין הוא: מג"ע א"ש. דהיינו סדר הברכות הוא: מזונות, גפן, עץ, אדמה, שהכל.
ולכאורה, בדברי אדמוה"ז שראינו לעיל קדימות הברכה ניתנת למרק שהינו "שהכל" ולא לדגן שברכתו מזונות, לכאורה, היפך הסדר הנכון?
התשובה לזה נותן אדמוה"ז בלשונו: "כיון שעיקר הבישול בשביל המרק", מאחר והעיקר פה הוא מי המרק לכן קדימות הברכה ניתנת להם לפני המזונות.
כמובן חשוב להדגיש שכל האמור לעיל נכון כשמדובר במין דגן בתוך מרק, אך במיני קטניות או שאר ירקות יהא הדין שונה, כפי האריכות בזה בהלכה.
לסיכום:
על מרק עוף (שברכתו שהכל) שהכניסו לתוכו אטריות (שברכתם מזונות) יש לברך תחילה על המרק "שהכל", מאחר והוא העיקר בתבשיל, לשתות ממנו מעט, ואז לברך "בורא מיני מזונות" על האטריות ולאכול.