ברכה על ד' המינים מהודרים של חבירו - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

סדר בתחומי החיים

שם הרב המשיב: הרב אשר לעמיל כהן

שאלה

האם ישנה עדיפות לברך על לולב ואתרוג של חבירו (שיתן לו במתנה על מנת להחזיר) – כאשר הם הרבה יותר מהודרים משלו, או שעדיף שיברך על הד' מינים שלו

תשובה

יש אומרים שעדיף שיברך על שלו ממש, אכן המנהג בפועל שמברכים על הד מינים המהודרים יותר.

מקורות

ראה אליה רבה סימן תרמט יח: ויש אומרים וכו'. וכן פסק השו"ע בסתם. ואם יש לחבירו לולב ואתרוג כשר יברך על של חברו מדעתו (רמ"א) ואחר כך יטול את זה (דרכי משה סק"ז מג"א ס"ק כג). ומ"ש מדעתו פירוש מדעת חבירו שיתן כמ"ש בסי' תרנ"ח. ועיין בתשובות מבי"ט [ח"ג] סי' מ"ט שמזהיר לקנות כל אחד לעצמו כי אולי בעל האתרוג אין נותן אותו במתנה גמורה בכל לבו. ומשמע שם שאם יש לו אתרוג כשר מוטב לברך בשלו אף של חבירו מהודר טפי:


ובשו"ת מבי"ט חלק ג סימן מט: שאלה קנא קנאתי במהללים את עצמם ליקר ולהוסיף על שיווי האתרוגים של מצוה אפילו להדור מצוה יותר על שליש במצוה שהוא סבה ליקר שיווי הכשרים אף על פי שיש אחרים שהם הדר והם מראים שאינם כשרי' אותם האחרים ומתפארים על שהולכים כמה בני אדם רובם הדיוטות לבית אחד שיצא לו שם בעיר שקנה אתרוג בשני פרחים ושהוא מהודר ליטול אותו אתרוג ומזלזלי' באתרוגים הכשרים שלהם שהם קנויים בממונם והם כשרים ואינם רוצים לצאת מחובת מצוה נטילת לולב ואתרוג מאליהם ונוטלים בשל אחרים כי אולי בעל האתרוג אין נותן אותו במתנה גמורה בכל לבו או על מנת להחזיר די /כי/ לדעת ס"ה צריך להזהר בארבעה דברים שהתנאי מתקיים בהם. ולכן בפיסול האתרוגים והכשרן בענין החזזית והפטמת צריך לדקדק כי כל העולם נמשכין אחר הדין כולל בחזזית שאם עלתה על דדו ואפילו כל שהוא פסול ועל נטילת פטימתו פסול אבל אין הדבר פשוט בכל מה שקוראי' העולם חזזית ובכל האתרוגים שאין להם פטמת כי רש"י ז"ל פירש חזזית כמין אבעבועות דקות וכתב עוד אין זה מעין גרב שיש באתרוגים שלנו עד כאן ובמגיד משנה כתב ופירש חזזית הוא כעין גרב הנעשה באתרוג כדמתרגמי' או ילפת או חזזון ופיסולה מפני שאינו הדר ולפיכך אף על פי שאינו מגיע עד הלבן פסול ע"כ ונר' לי כי מה שכתב רש"י ז"ל כמין אבעבועו' דקות הוא שיש בזה שאנו קורי' חזזית כמין ב' אבעבועות לפחות וכן הוא לשון חזזית ולשון התרגום חזזון שנראה ריבוי אבעבועות ומיעוט רבי' שנים כי לא כ' כמין אבעבוע א"כ אבעבוע אחת אפי' בדדו הוא כשר וכ' עוד אין זה מעין גרב שיש באתרוגי' שלנו ואם כן גם זה שיש באתרוגי' שלנו אינו מעין גרב ואינו חזזית כי הגרב דמתרגמינן חזזון הוא אבעבועות שעולו' בבשר האד' ועל אבעבוע אחת אינו נקרא גרב וכן באתרוגים שלנו שהוא מצוי ליגדל בהם נקודות קטנות כל שהן אינן גרב שמה שהוא כעין גרב הוא שמעצמות האתרוג הוא נולד אותה הנקודה כמו תפוח או סרוח או מנומר או ירוק וזה שאנחנו קוראים חזזית אינו מרעותא של האתרוג אלא מן הקוצים ברקני' שבאילן האתרוג שעוקצין בו ובאותה העקיצה כשהוי גדל באילן משתנ' מקו' העקיצה ונעשה מקומה כמו אדום וקורין אותו חזזית ואינו אלא מצד העקיצה לא מצד ריעותא שבאתרוג שנקר' חזזית כמו גרב שבאד' דמתרגמינן חזזן שהוא מרעותא שיש באד' תוך גופו וממנה פורח לחוץ אותו גרב שהוא חזזית ואפילו בחזזית עצמה שהוא כעין גרב אינו פסול בכל דהו אלא כשהיא כל דהו שיש בו ממשות שמקומו ניכר במשמוש כמו שכתוב באורח חיים סימן תר"מח וכתב הרא"ש שמקומו ניכר במשמוש שהוא גבוה משאר האתרוג וזה שקורין חזזית באתרוגין שלנו רוב אותם שיש בהם כל שהו אינו ניכר מקומן במשמוש ואינו גבוה משאר האתרוג אינן פסולי' וטוב הוא ליצא בהן ידי חובת /חובה/ שהוא קנוי בממונו מלרדוף אחר זה שאין בו אח' מאלו ואינו שלו וצריך שיקנהו לו במתנה ואולי אינו גומר בלבו להקנותו ונמצ' שאינו יוצא ידי חובת נטיל' לולב ואתרוג וגם הקונה אותו להידור מצוה לא היה לו רשות לתת ולהוסיף על יותר משליש במצוה אם הוא סבה להעלו' ערך האחרי' הכשרי' שאינם כל כך מהודרי' כמוהו אעפ"י שאמרו עד כאן משלו מכאן ואילך של הב"ה /הקדוש ברוך הוא/ שיוסיף לו הב"ה /הקדוש ברוך הוא/ בחייו היינו כשאינו סבה ליקר האחרי' אלא לפרסום הידור המצוה כמו ר"ג שקנה אתרוג באלף זוז ונוכל לומר ג"כ כי לא קנאו על ההידור אלא שבאותה שנה לא נמצאו אלא מועטי' כשרים וענין הדור המצוה אינו מעכב מן התור' אלא לכתחלה שצריך האדם להתנאות לפניו במצוה כמו שדרשו על זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצוה וכו' ואפי' באתרוג שכתוב הדר אינו לענין הידור אלא להודיע אי זה פרי עץ הוא שהוא הדר משנה לשנה והוא אתרוג ומשום דפשטוה /דפשטיה/ דהדר הוא לענין הידור באתרוג החמירו חכמים לפסול חזזית משום שאינו הדר כמו שכתב הרא"ש ז"ל וכתב שהירושלמי סבר שאפילו בהדר לא מיפסל אלא ביום ראשון כיון שנר' שפיסולו הוא מדרבנן מקלינן בספקא דהדר שהרי נקלף ונשאר כל שהוא ממנו כשר וזה אינו הדר. ואלו האתרוגים שלנו שאנחנו רגילים לפסלם משום חזזית כל שהוא רובם אינם נרגשים במישוש וגם אינם אלא בנקודה אחת ואפילו שנקרא אותה אבעבוע אינה חזזית כיון שאינ' בשני אבעבועו' כמו שכתב רש"י ז"ל ואינו נרגש כמו שכתב הר"אש ז"ל ואין מי שיחלוק עליהם וכתב באורח חיים על מקום שמתחיל לשפע ואם עלתה בו חזזית בענין שפסל שנר' שיש ענין שאיכו /שאינו/ פוסל אפילו במקום שמתחיל לשפע והיינו שאינו אבעבועות ואינו נרגש במשוש כמו שכת' הוא למעלה גם יש ספק ומחלוקת בענין חוטמו אם הוא מעובי גובהו עד הפטמת פוסל חזזית כל שהו או כעובי /בעובי/ גובהו שנראה שם לענין יותר וכו' שכתב הרא"ש משמע מתוך פי' רש"י ז"ל שאין כל השיפוע עד הפטמת נקרא חוטם אלא עובי גובהו שממנו משפע ויורד וזה שאנחנו רגילים לקרוא חזזית כשהוא למטה יותר ממה שכתב רש"י בחוטם אפילו שיהיה חזזית הוא כשר שאין פוסל חזזית כל שהוא אלא בחוטם. עוד אני אומר כי אפילו שהיה חזזית זה שהוא מצוי באתרוגים שלנו אינו נקרא כל שהוא אלא כשנראה לכל אדם א' שאינו הדר אבל באתרוגים שלנו שרוב אלו שאנו קוראי' חזזית אינם נראים לעין מחמת דקותם וצריך להסתכל בהם הרבה כדי שיהיה נרגש בראיה שאדם אחד רואה האתרוג כלו הדר בלי שום רושם ואדם אחר שיש לו ראיה זכה יותר רואהו אינו נקרא זה כל שהו והדר נקרא למי שהו' בידו כי מראיית עיניו עד ידו אינו נראה אלא כשמסתכל בו הרבה וכל שכן אחרים שרואים אותו אפילו הם אצלו שאינם מרגישים בו כי אם בהסתכלות טוב ונקרא הדר ובמה שכתבתי ימצאו אתרוגים הרבה כשרים לכתחלה ולא יצטרכו לצאת ידי חובת באתרוג א' של איש א' ושילכו אליו רוב עם רובם הדיוטות לצאת ידי חובת כאלו האחרים שלא נטלו אותו לא יצאו ידי חובתן וחסרון וחרפה גדולה היא לעיר מהוללה בארץ ישראל מקהלות קדושות כחכמים רבים ומפורסמי' כן ירבו שיאמר כי לא נמצא בכל הקהלות אתרוג כשר אלא אותו אתרוג בהיות בעיר גנות ופררסים /ופרדסים/ שיש בהם ריבוי אתרוגים כשרים והלוקטים אותם הם מחבאי' הטובי' ומיקרים אותם ונ"ל כי בענין מה שכתבתי ימצאו אתרוגי' כשרי' הרבה ומי שירצה להוסיף שליש בהידור או יותר יש לו שכר טוב ולא יצטרך שילכו אליו אחר שיהיה לכלם אתרוג כשר. וגם יש הכשר גם כן באתרוגים הרבה שנמצאים שאין בהם שום חזזית אפילו כל שהו אלא שאין להם /פטמת/ ניכרים שמתחלת גדילתם אין להם פטמת לא שהיה להם ונפל או נשבר אלא שמקטנותם לא גדל בהם פטמת שהם ניכרים כי יש במקום הפטמת כמו גומא מתחלת בריאתם והם כשרים לכולי עלמא כיון שלא היה להם מקודם. ולפי זה ימצאו הרבה אתרוגים כשרים ובזול הרבה ממה שהיו שיוכל כל עני לקנותו ולצאת בו ולא יצטרך לאתרוג של הקהל וידמה זה להא דתנן פרק א' דכריתות שעמדו קנים בדינר זהב ונמנעו העניות להביא ומשום עת לעשות לה' נכנס רשב"ג לבית דין ואומר אשה שיש עליה ה' לידו' ספק או ה' לידות ודאית מביא' קרבן א' ואוכלת בזבחי' ואין השאר עליה חובה ועמדו קנים באותו יום ברבעתי' שני קנים בשני רבעי כסף שהו' אחד מכ"ה בדינר אחד של זהב ונמצא שהוזלו מדינר זהב לכל קן עד רביע דינר כסף לכל קן הוא מביאה לאחד ובאתרוגים יוזלו מעשרה לאחד.


ובקיצור שולחן ערוך סימן קלו סעיף י: מי שאין לו כל הארבעה מינים מובחרים, טוב לו יותר לצאת בשל חבירו (ועיין סימן שלאחר זה סעיף ח') ומכל – מקום מצוה לו שיהיו לו גם כן ארבעה מינים כפי השגת ידו, לעשות בהם הנענועים בהלל והקפות.




דילוג לתוכן