ברית מילה בבית כנסת - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

סדר בתחומי החיים

נושא: כללי

שם הרב המשיב: הרב אשר לעמיל כהן

שאלה

האם יש עניין לעשות את ה'ברית מילה' דוקא בבית הכנסת.

תשובה

מלשונות הפוסקים והראשונים נראה שיש מעלה מסויימת לעשות בבית הכנסת, וכן היה המנהג עכ"פ בחלק מהמקומות בעבר. אמנם במקום שאי"ז מנהג קבוע, אין זה מעכב, ואם יש איזה צורך, אף של נוחות לעשות במקום אחר, יעשו במקום ההוא.

מקורות

ראה בשולחן ערוך יורה דעה הלכות מילה סימן רסה סעיף יא: נוהגין לעשות כסא לאליהו, שנקרא מלאך הברית, וכשמניחו יאמר בפיו שהוא כסא אליהו. הגה: ונוהגין להדר אחר מצוה זו, להיות סנדק לתפוס התינוק למוהלו (הגהות מיימוני פרק ג' דמילה). ויפה כח הסנדק מכח המוהל להקדימו לקריאת התורה, דכל סנדק הוי כמקטיר קטורת (מהרי"ל בשם ר"פ =רבינו פרץ=), ולכן נוהגין שלא ליתן שני ילדים לבעל ברית אחד, כדאמרינן גבי קטורת: חדשים לקטורת (שם בשם ר"פ). ואין לאשה להיות סנדק לתינוק במקום שאפשר באיש, משום דהוי כפריצות. ומ"מ היא עוזרת לבעלה ומביאה התינוק עד בית הכנסת, ואז לוקח האיש ממנה ונעשה סנדק (שם בשם מוהר"ם). אבל האיש יכול לעשות הכל בלא אשה (כן עשה מהרי"ל). נהגו המוהלים להתפלל ביום המילה, שנאמר: רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם (תהילים קמט, ו) (ד"ע).


ובשו"ת הרשב"א חלק ז סימן תקל: מענין המילה כתב בעל התרומה ז"ל שנים מוהלין בשבת אחד מל ואחד פורע אין שום איסור בראשון על החבורה כיון שהשני גומר המצוה כדאמר רב פפא אנא עבדית פלגא דמצוה ואתון עבדי אידך פלגא אחרינא. ומה שנהגו למול בבית הכנסת משום דכתיב ויכרתו ברית לפני ה' ואין ברית אלא מילה.


ובשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן שלא סעיף : יש אוסרין להוציא התינוק מביתו לבית הכנסת דרך כרמלית או חצר שאינה מעורבת אפילו ע"י נכרי שאין בהוצאה זו צורך מצוה שהרי אפשר למולו בביתו ויש מתירין בזה משום ברב עם הדרת מלך ויש להנהיג כן במקומות שנוהגים להביא התינוק לבית הכנסת ע"י שאחד נותנו לחבירו וחבירו לחבירו בפחות מד' אמות שיוציאוהו מרשות היחיד ע"י נכרי ויכניסוהו ע"י נכרי או יעשו כמו שיתבאר בסי' שמ"ז אבל לא יוציאוהו ויכניסוהו ע"י שנים שזה עוקר וזה מניח אף על פי שהוא פטור מכל מקום הרי הוא אסור מדברי סופרים:


ובשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תקפד סעיף : אם יש תינוק למול בראש השנה אין ממתינים למולו עד אחר גמר התפלה משום דזריזין מקדימין למצוה אלא מלין אותו אחר קריאת התורה קודם תקיעת שופר לפי שעל ידי תקיעת שופר הקדוש ברוך הוא זוכר עקידת יצחק טוב לסמוך המילה ברית אברהם ועקדת יצחק במה דברים אמורים במקום שמלין בבית הכנסת אבל במקום שנוהגים למול כל אחד בביתו מלין אותו אחר יציאה מבית הכנסת:


ובשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תרכא סעיף : אם יש מילה ביום הכיפורים מלין בין קריאת התורה למוסף ואחר המילה אומרים אשרי ויש נוהגין למול אחר אשרי ואם הוא במקום שמלין התינוק בביתו ולא בבית הכנסת אין מלין עד חזרת ספרי תורה להיכל משום שהוא בזיון ספר תורה להניחו ולצאת לחוץ ואחר המילה חוזרין לבית הכנסת ואומרים קדיש שלפני תפלת מוסף:


ובשו"ת בית יצחק יורה דעה ב סימן צו אות ז: ועכ"פ הדין ברור דבזה כ"ע מודו דבזה"ז בהמ"ד עדיף מ"מ לדינא דידן י"ל כיון דבבהכ"נ יש ג"כ רוב עם וע' מג"א סי' צ' ס"ק ל"ב דהיכי שאינו אלא לשעה מועטת אין לחוש לביטול תורה ועדיף יותר מצות ברוב עם הדרת מלך ואינו דומה לתפלה דהוא קבוע ומ"ה עדיף בבהמ"ד שלא לבטל מדברי תורה ע"כ לענין ברית מילה דהוא לשעה מועטת עדיף יותר בהכ"נ דהוא ברוב עם יותר מהקלויז ברוב פעמים ע"כ לדעתי בימי הקיץ יניחו המנהג כמקדם דגם בעירנו הניחו בימי הקיץ המנהג כקדם ומ"מ אם א' בסמוך להקלויז ימול בהקלויז אין מוחין בדבר דכבר כתבתי דלהלכה אם יש בדבר טעם אין ההכרח לקיים המנהג מ"מ מפני כבוד בהכ"נ ראוי להחזיק בהמנהג בימי הקיץ ואני תפלה שנזכה במהרה לבנין הבית הגדול מקום שמגדלין בו תורה ותפלה:


[וראה גם שו"ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן קנט


ועיין בתוס' חגיגה י"ז ע"א ד"ה אין כה"ג מתלבש וכו' ויעיין מג"א סי' תצ"ד סק"ג, וידוע הוא שלא כל הנכנס למקדש עשה י"ט ולא צריך תגלחת (וספרים) רק אנשי משמר [כתענית י"ז ע"א] משום הקרבן ולא משום המקדש כי קדושת המקדש משום הקרבנות, ומזה נהגו להצריך שינוי בגדים ותגלחת ביום המילה בכל ימות השנה כי יום הקרבת קרבנו הוא, ולא יתעקש המתעקש אם כן ה"ל בהכ"נ כבית המקדש משום שמקריב בו קרבנות, זה אינו אטו מילה יש לה שייכות לבהכ"נ, ויש לנו רשות למול בכל מקום ואין לבהכ"נ אחיזה במילה כלל, מ"מ ראו אבותינו לדחות אבילות ימי הספירה מפני מילה שלא יכנס להקריב קרבנו כשהוא מנוול והרי בני סנאב בן בנימין דחו ט"ב שנדחה משום י"ט דידהו [כעירובין מ"א ע"א], ה"ה מילה דלדחי אבילות דימי ספירה].


דילוג לתוכן