בכללות דין זה, יש לנו לדון בכמה וכמה פנים ודינים, איזו אכילה אסורה ביום הכיפורים, והאם מותר להנות ממאכלים, ועוד פרטי דינים נוספים, שלפיהם נוכל להוציא את ההלכה למעשה בנידון דידן.
אך, כפי שיבואר לקמן, אין הדין שווה בכל אחד ואחד, ולכן, יהיו דברים שיישארו פתוחים לראות עיני הרב מורה הוראה, שיבחן את מצבו של האדם, ולפיו יעלה את הפסק דין להלכה למעשה.
וראשית, יש לנו להקדים ולבאר את מה שמובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות יום הכפורים סימן תריב סעיף ו, בעניין המאכלים ביום הכיפורים, וכך הוא כותב ש אכל אוכלים שאינם ראוים לאכילה, או שאכל אכילה גסה כגון מיד על אכילה שאכל ערב יום הכיפורים עד שקץ במזונו, פטור. ומגיה על זה הרמ"א, ואם אכל מאכלים מבושמים או מתובלים, על אכילתו, חייב, דרווחא לבסומי שכיחא (כל בו). ואסור ביו"כ לטעום דבר להפליט, אפילו עצי בשמים; וע"ל סימן תקס"ז סעיף ג' בהג"ה.
ובהמשך ההלכות, דן הרב המחבר בעניין מאכלין נוספים האם מותר לו לאוכלם או שלא – כמו הדוגמא שמביא מאכל עלי קנים, פטור; ולולבי גפנים שלבלבו קודם ראש השנה, פטור, דעץ בעלמא הם. ואם לבלבו (בארץ ישראל) מראש השנה ועד יום הכפורים, חייב.
ומביא עוד, שכס (פירוש שכסס ופצע אותם בשיניו) פלפלי או זנגבילא, אם הם יבשים, פטור, דלא חזו לאכילה; ואם הם רטובים, חייב.
וביאר את הדברים במשנה ברורה, שהמאכלים שאינם ראויים לאכילה היינו דברים מרים או נבאשים עד שאינם ראוים מחמת זה לאכילה כלל ודברים ראוים לאכילה רק שהם איסורים כגון חלב ונבילה וטרפה וכה"ג בודאי חייבים עליהם גם מחמת יוה"כ.
ומסביר, שהסיבה שמביא המחבר שהאכילה גסה היא על האכילה שכבר אכל בערב יום הכיפורים, דאל"כ האיך משכחת לה אכילה גסה דעכ"פ חייב למה שאכל תחלה באיסור קודם שיבא לידי אכילה גסה. ובאופן כזה שאוכל עד שקץ במזונו - שאוכל עכשיו, ולאפוקי אם אינו קץ ורק שהיה שבע ואינו מתאוה לאכול ואעפ"כ הוא מרגיש טעם כשאוכל חייב.
ועל אכילה זו שהוא קץ בה הוא יהיה פטור, והטעם לזה דאכילה גסה לא שמה אכילה ומ"מ לכתחילה יש איסור בזה וכן באוכלים שאינם ראוים לאכילה יש איסור לכתחלה מדרבנן ואפילו בחצי שיעור מהן ג"כ יש ליזהר לכתחלה [פמ"ג].
ובנוגע לאיסור לטעום דבר להפליט - אפילו פחות מכשיעור ואפילו אם יודע שיכול לעמוד על עצמו שלא יבלע כלום. והוא אפילו עצי בשמים - שהוא עץ בעלמא דמ"מ כשלועסו מרגיש טעם. אבל מותר להריח למלאות מנין מאה ברכות. וכ"ז שלא הסיח דעתו מלהריח אסור לחזור ולברך דהוי ברכה שא"צ ויש אנשים שמריחים במים המריחים (שקורין שפירטוז אבל כשאינו מריח אין צריך לברך עליו כלל) ואין מברכים עליו כלל ועושים איסור [ח"א].
ואנו אין לנו אלא המובא בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תריב, ששם מרחיב ומבאר גם כן את הדינים השונים, שכותב ש-הנאת אכילה ושתיה אסורה ביום הכיפורים אף על פי שאינו אוכלו ושותהו כגון שטועם לחיך ופולט ואפילו דברים שאינם ראוים לאכילה כגון עצי בשמים ועץ מתוק אסור לטעום כדי ללחלח גרונו ולפלוט כמ"ש בסי' תקס"ז.
אבל מותר להריח כל מיני ריח ביום הכיפורים לפי שהריח הוא דבר שאין הגוף נהנה ממנו כלל אלא הנשמה בלבד נהנית ממנו לפיכך לא נאסר ביום הכיפורים ואדרבא טוב להריח כדי למלאות מנין מאה ברכות. וממשיך ומפרט בהמשך ההלכות שם בעניין מאכלים נוספים, שאסור לאכלם, עיי"ש.
ולפי כל הנ"ל יש לנו לפסוק לעניין הלכה למעשה, שמאחר שגם באכילת דבר בלא טעם, ואפילו באכילת דברים שאינם ראויים לאכילה כלל, ישנו איסור מדרבנן באכילתו ביום הכיפורים. ולכן עצה טובה שיתחיל להפחית כמה ימים לפני יום הכיפורים בכמות הקפאין, ואפשר שבכך לא יהיה לו צער וכאבי ראש חזקים כל כך. אמנם לעיקר הדין, באם יהיה לו מכך כאבי ראש חזקים עד שיצטרך לשכב במיטה, אפשר שיהיה מותר לערב הכדור עם דבר מר (כמו 'סודה לשתיה'), ולבלוע. ומאחר והדבר משתנה מאדם לאדם, הרי שיש להתייעץ עם 'רב מורה הוראה' לצורך היתר לזה, כי זה תלוי מאוד במי מדובר, ועד כמה הדבר משפיע עליו לרעה, וכיוצ"ב. [ולהדגיש, לא מדובר לצורך 'ריכוז בתפילה', כי מחמת זה בלבד, אפשר שעדיף שישאר ויתפלל בבית, אלא על הקושי לצום מחמת זה, והצער הגדול הנובע מכך].
