נקודת התשובה בזה היא, שבמצב הקיים כיום יש להחמיר בדבר. אמנם המיקל בדבר, והשגיח שהמוצרים והכלים כשרים, יש לו על מי לסמוך.
ולגופא של סוגייא, הנה כתב המחבר בשולחן ערוך יורה דעה הלכות מאכלי עובדי כוכבים (סימן קיג סעיף א): דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי, וגם עולה על שלחן מלכים ללפת בו את הפת או לפרפרת, שבישלו עו"ג, אפילו בכלי ישראל ובבית ישראל, אסור משום בישולי עובדי כוכבים.
ובסעיף ד: יש מי שמתיר בשפחות שלנו, ויש מי שאוסר, ואפילו בדיעבד (תשובת הרשב"א ס' ס"ח). הגה: ובדיעבד, יש לסמוך אדברי מתירים (ארוך כלל מ"ג והגהות ש"ד). ואפילו לכתחלה נוהגין להקל בבית ישראל שהשפחות והעבדים מבשלים בבית ישראל, כי אי אפשר שלא יחתה אחד מבני הבית מעט (שם).
ובש"ך סק"ז ביאר דברי המתירין וז"ל: בשפחות שלנו. שקנויות לנו, דמלאכה דעבד העובד כוכבים דישראל הוא, ומוזהר עליו בשבת מן התורה, וליתיה בכלל עובד כוכבים, והלכך ליתיה בכלל גזרות חתנות עכ"ל תשובת הרמב"ן שהביא בית יוסף וד"מ, ובהנך שפחות מיירי המחבר.
אבל לא בשפחות שלנו שבארצות אלו שאין קנויות לנו, רק שנשכרו לשנה, ואין אנו מוזהרין עליהם בשבת כמו שנתבאר בא"ח סימן ש"ד וכ"כ הב"ח. ולפ"ז מ"ש הרב ובדיעבד יש לסמוך אדברי המתירים לא א"ש בשפחות שלנו. וצ"ל דקאי אשפחות דמיירי המחבר.
או ר"ל דיש לסמוך אדברי המתירין בישולי עובדי כוכבים בבית ישראל, והוא דעת ר' אברהם שהביא הטור וכ"כ בד"מ ובת"ח כלל ע"ה דין י"ז בשם או"ה והוא באו"ה כלל מ"ג דין י"ג א"נ הרב לא דקדק בזה דעיקר דמילתא סמיך אטעמא דא"א שלא יחתה אחד מבני הבית מעט.
ונמצא לפי זה, שמעיקר הדין, כאשר מדובר בגוי העובד בבית ישראל ומבשל בבית הישראל המנהג להקל בזה - שלא לחשוש משום בישולי עכו"ם.
אמנם מאחר ומצוי מאוד בזמנינו שהמוצרים הנקנים בחנות הן רבו מספור, ויש ריבוי של מוצרים וסוגים והכשרים אמיתיים וכאלו שהם רק בשביל החותמת,
וכן צריכים להוסיף שקרוב לודאי שחלק מן המוצרים שמשתמש בהן הגוי הן לא כשרים וקשה להשגיח על זה שיכניס רק מוצרים כשרים, בפרט שאינו בקי בזה,
ועוד יש להוסיף לצירוף הסברות מה שכאשר מבשל הגוי בכליו שלו, אין ידוע מה בישל בהן בעבר ומה בלוע בהן, וכן מאחר שטעם הרמ"א לא תמיד מצוי בימינו שהבישול נעשה ע"י גז, (לא כבימיהם שהבישול נעשה ע"י גחלים הצריכים חיתוי תמידי, וכלשון הרמ"א "אי אפשר שלא יחתה אחד מבני הבית מעט" – מה שלא מצוי כיום), וכן לדברי הש"ך שדברי הרמ"א לא אמורים בשפחות שלנו, הרי שיש להחמיר בזה.
ובמיוחד, שבכל הנושא של מאכלים, צריכים להחמיר עד כמה שאפשר, ולא להקל בזה בשום פנים ואופן. כי המאכל הוא אחד מהדברים שנכנס לתוך גופו של האדם, ונעשה דם ובשר כבשרו, וכמו שכותב על זה אדמו"ר הזקן בספר התניא.
וראה לדוגמא, מענה של הרבי ליהודי על דבר הצורך וההכרח להדר כמה שיותר בעניין הכשרות, שמפרט בו הרבי בקצרה עד כמה צריכים להיזהר בכל העניין הכשרות, כי הגוף היהודי לא יכול לסבול בתוכו מאכלים לא כשרים. וזה לשונו של הרבי מה"מ:
"במענה על מכתבו, הנה במה שכותב אודות המצב במשפחתו ובפרט בנוגע לכשרות, הנה ידוע שלכל לראש צריכה להיות קריאה בשלום היינו הליכה בדרכי נועם ולברר לפניהם שהתורה ומצות בכלל הן טובת האדם הן בנוגע לנשמה והן בנוגע לגוף הן בנוגע בעוה"ז והן בעולם הבא, ובפרט בכשרות האכילה ושתי' שכלשון רבנו הזקן בתניא קדישא נעשה דם ובשר כבשרו הנה מאכלות בלתי כשרות אין הגוף הישראלי יכול לסובלם, ואף שלפעמים מאריך הזמן עד שנראה תוצאות לא טובות ח"ו, הרי מובן שאנשים נורמלים ובשכל בריא לא יעשו שום דבר שיקלקל בריאות גופו באופן קשה אף אם יתגלה הקלקול רק לאחר כמה שנים, וכשיוסיף שאין הענין כדי להפחיד עליו אלא מצד אהבת ישראל בכלל ואהבת קרוב ובן בפרט מוכרח לשמור את הקרובים מכל נזק ח"ו הרי דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב. ויה"ר מהשי"ת שיהי' זה בנקל ובהקדם".
הרי מכל זה מובן, עד כמה צריך כל אחד ואחד לשמור על הכשרות, ובכך בעז"ה יגיע הוא למקומות טובים יותר, עד הגאולה האמיתית והשלימה.
