ביטחון בטוב של ה'

לימוד מהות הביטחון
כדי להבין איך כל אחד יכול לבטוח בקב"ה באמת, ומהי מהותה של מידה זו אצל הבוטח, צריכים להקדים תחילה מהי מהותה של מידה זו, ועל מה היא מתבססת.
הספר היסודי והבסיסי ביותר שמבאר את מהותה של מידה זו הוא ספר חובת הלבבות לרבינו בחיי ב"שער הביטחון". בכמה פרקים גדושים מביא המחבר את שורש המידה, על מה היא מתבססת ואת השלכותיה בחיי היום יום של כל יהודי.
הרבי מה"מ הורה פעמים רבות ללמוד את שער הבטחון מבפנים, ובכך להעצים את המידה. וזוהי הנקודה הכי בסיסית להעצמת המידה – לשבת וללמוד את החומר מבפנים. כיום ניתן למצוא ספרים רבים בנושא זה.
להבנת העניין בכללות, נבאר בקצרה את מהותה של המידה ויסודותיה.
ביטחון ולא רק אמונה
בחובת הלבבות מובא : "מהות הבטחון הוא מנוחת נפש הבוטח, ושיהי' לבו סמוך על מי שבטח עליו שיעשה הטוב והנכון לו בענין אשר יבטח עליו".
כלומר, שפירושו של "בטחון" אינו רק אמונה ביכולת ה' להטיבו ולחלצו מצרה או מכל מצוקה גשמית או רוחנית, אלא שבוטח בה' שכן יעשה בפועל, שהדבר וודאי אצלו עד שהוא במנוחה גמורה ואינו דואג כלל, ואין זה רק שהוא במצב נפשי של מנוחה, אלא שבוטח שיהי' טוב לו בטוב הנראה והנגלה דוקא, כי הקב"ה יחלצהו מצרתו בפועל.
ואין הכוונה שהקב"ה יעשה דבר כזה שרק הקב"ה יודע שהוא טוב, אלא היהודי בוטח שהקב"ה ייטיב עמו בטוב הנראה והנגלה, שגם האדם יראה שהוא טוב, טוב גלוי בפועל ממש .
מי שאינו ראוי
ענין הבטחון מיוסד על זה שהקב"ה מטיב גם "למי שאינו ראוי" לטובו של הקב"ה. וכמו שמביא בחובת הלבבות "שיהי' מי שבטח עליו בתכלית הנדיבות והחסד למי שראוי לו ולמי שאינו ראוי לו ותהי' נדיבותו מתמדת וחסדו נמשך לא יכרת ולא יפסק".
בחסידות מבארים את הסיבה לכך שגם "מי שאינו ראוי" יכול לבטוח בקב"ה בכך שהביטחון הוא עבודה שלימה, שהיא עצמה מזכה את היהודי לחסדו של הקב"ה, וכדלקמן.
רבינו הצמח צדק , ענה לאחד שהתחנן אצלו לעורר רחמים על חולה מסוכן ח"ו — "טראַכט גוט — וועט זיין גוט" ("חשוב טוב ויהי' טוב"). וכך היה בפועל שע"י ש"חשב טוב" – "היה טוב".
הרבי מסביר בכמה מקומות , שהסיבה לכך שצריכים ל"חשוב טוב" – "מאחר שעצם המחשבה לטובה (הבטחון) תביא לתוצאות טובות (ובטוב הנראה והנגלה), וזהו גדר הבטחון שנצטוינו עליה".
ביטחון אינו שמאמין שמכיוון שחסדי השם הם לא מוגבלים, לכן הם יכולים להגיע גם למי שראוי לחסד זה וגם למי שאינו, בלי שום עבודה מצדו של האדם המאמין,
אלא הביטחון הוא עבודה ויגיעה בנפש של האדם, שהיא עצמה מביאה את חסדי השם שבאים כתוצאה מהעבודה והיגיעה לבטוח בהשם. שמהותה של העבודה היא – שהאדם יסמוך וישען על הקב"ה עד שישליך כל גורלו ביד השם, שאין לו שום משען בעולם בלעדו ית'. כאסיר שכל בטחונו על אדונו, שמסור בידו .
ובלשונו של הרבי "ע"י שהאדם סומך באמת ובעומק נשמתו רק על הקב"ה לבד, עד שאינו דואג כלל, הרי התעוררות זו גופא פועלת שהקב"ה מתנהג עמו באופן זה, שמטיב עמו (גם אם לולא זאת אינו ראוי לזה)".
הטבע לא משנה
ולכן מובן, שבטחון זה בהקב"ה הוא באופן שהמצב הטבעי לא משנה בכלל, וגם אם ע"פ דרכי הטבע אין סיכוי שהאדם ינצל מצרתו, הרי הוא סומך על הקב"ה, שאינו מוגבל בחוקי הטבע ח"ו.
וזה היסוד לבטחונו של האדם שהקב"ה ייטיב לו בטוב הנראה והנגלה, גם אם אינו ראוי לחסד זה – כי עבודת בטחונו בבורא מזכה אותו בחסדו האין סופי.
בטחון כזה צריך שיהיו לו אפילו בזמן שאינו נראה בטבע ח"ו כל סיכוי לכך , ואעפ"כ עכ"ז הוא בוטח בהקב"ה שבודאי יעזרהו, כי הוא אינו מוגבל ח"ו ובידו לשנות הטבע.
זהו תוכן העניין בכללות, להרחבת הנושא אפשר לשמוע באתרנו סדרת שיעורים רחבה על הנושא מפי הרב יצחק ערד.
בברכה להצלחה רבה בבטחון בבורא, ובעז"ה ע"י שכולנו נחשוב טוב – "יהיה טוב" – גאולה אמיתית ושלימה תיכף ומייד ממש.