ביאור פרק א בתניא

ב"ה. כיצד אפשר לבאר את מה שכתוב בתניא פרק א, שכל החסדים שעושים אומות העולם "אינן אלא להתייהר כו"' – זה קשה לשמיעה, אפילו אצל ציבור דתי, וכ"ש אצל ציבור שהוא לא שומר תורה ומצוות לע"ע?
בסוף פרק א' בתניא, מביא אדמו"ר הזקן שאומות העולם הן מג' קליפות הטמאות שאין בהם טוב כלל, וכל צדקה וחסד שהם עושים אינן אלא להתייהר.

מוסרי שיעורי תניא לציבור הכללי (שאינו שומר תורה ומצוות לעת עתה, או גם לציבור דתי כללי, ולפעמים רואים זאת אף בציבור אנ"ש!) יכולים לספר כי קיים "קושי" מסויים להסביר ענין זה. לאנשים קשה לעכל ולקבל, שאצל אומות העולם ה"טוב" הוא אך ורק בשביל אינטרסים – להתייהר וכו', ואילו אצלנו, מצד הנפש הבהמית, הטוב הוא "טבעי", ולא בשביל לקבל מזה משהו.
[ועד כדי כך, שישנם המחליטים בלומדם ספר התניא לקהל הרחב, לדלג על כל הקטע הזה בתניא! מההסבר על הנפש הבהמית של היהודי בסוף פרק א', הם עוברים מיד להסבר על הנפש האלקית שבתחילת פרק ב', מבלי להזכיר כלל את סיומת הפרק על נפשות אומות העולם, ה"י].
לפעמים הקושי לקבל רעיון זה, הוא מצד טענת ה"גזענות", כביכול, שיש כאן –
[וכיון שהזכרנו את המושג "גזענות", כדאי להזכיר, בקצרה על כל פנים, את ה"מענה" הפשוט שניתן לענות כתשובה על הטענה שיהדות היא גזענית: 'גזענות' פירושה שמפלים אדם על סמך הגזע שממנו הוא נולד, או על פי צבע עורו וכדומה, והרי היהדות מקבלת גרים מכל מין, גזע, צבע עור וכדומה, והיא מתנה את היהדות רק בגיור אמיתי וקבלת עול מצוות, שזהו ענין רוחני ורעיוני ולא תלוי בגזע. בגיור האמיתי הקב"ה מעניק למתגייר את "הנשמה האלקית", אלא שיש תנאים (שווים לכל) ל"כניסת נפש אלקית", מתי וכיצד היא נכנסת ומתקבלת פנימה].
אבל בדרך כלל ובעיקר, הסיבה לקושי בהבנת הרעיון היא מאחר ו"בעולם הרחב" שבו אנו נמצאים, נפגשו לעיתים אותם יהודים, המתקשים בהבנת הענין, עם "גויים" שנראה להם שעשו חסד ללא תמורה, ולאידך פגשו הרבה יהודים שהחסד שלהם נראה מלווה ב"אינטרסים".
ידוע גם המסופר על אדמו"ר הזקן, שבעת שהותו במאסר בפטרבורג בשנת ה'תקנ"ט, שאלו אותו הגויים עשרים ושתיים שאלות בקשר לתורתו. וכשענה, נוכחו לראות את צדקתו וחכמתו המופלאה. כששאלו אותו על מה שכתב בפרק א' בספר התניא, שבגויים אין טוב אמיתי כלל, חייך ולא ענה… כאומר: עדיף לכם לכבודכם להישאר בלא תשובה… והם לא המשיכו לשאול.
כמו כן, ידוע המבואר בענין זה, שדברי אדמו"ר הזקן אינם מוסבים על "חסידי אומות העולם", שהם אכן שונים בזה מכלל הגויים, וכן הלאה.
אך למרות זאת, פעמים רבות, הענין נותר כנושא שלא מתקבל לגמרי בלב השומעים, מחמת הקושי בקבלת הדבר, מול המציאות הנראית להם לעיתים אחרת, ומול הדעות הרווחות בעולם.
[כדאי לציין בדרך אגב, שלפעמים דוקא כשאדם שומע ענין שהינו מעבר לשכלו ותפיסתו, ועד שהוא קצת "מזדעזע" מזה, דווקא אופן זה פועל עליו "ביטול כללי" ושבירת מוסכמות, שמביאים למחשבה ולהתבוננות וכו', אבל ביחד עם זה – כמובן שיש לעשות מצידנו את התלוי בנו, שהעניינים יוחדרו ויתקבלו פנימה גם בשכל הטבעי האנושי.
וע"ד שיחתו של הרבי "שאם הלה מבעט הרי זו ראייה שזה מזיז לו" ואכ"מ].
ואולי יש לבאר ענין זה, באופן שיוכל להתקבל פנימה ולהביא את האדם להזדהות עם הענין הנלמד, ובזה לתת דוגמא נוספת לעיקרון שהובא לעיל בהסברת רעיונות החסידות, שיהיו באופן שהאדם ימצא בנפשו פנימה את העניין הנלמד:
ההסבר בקצרה – שלשת המדרגות: קדושה (-נפש אלקית), קליפת נגה (-נפש בהמית), וג' קליפות הטמאות (-אומות העולם) הם גם שלשה אופנים של התייחסות האדם לזולת.
חסד מצד הקליפות הטמאות: זהו חסד שכולו אינטרסים, כדי לחזק את מעמדו ותדמיתו וכדומה. האדם שעושה את החסד, לא רואה את הזולת כלל, אלא רק את עצמו וטובתו האישית (ובזה עצמו יכולים להיות כמובן כמה אופנים ודרגות, האם זה באופן נמוך, שהוא בעצם רואה את השני באופן של "ניצול", או שהוא מוכן לתת ולעזור, אלא שחפץ לקבל מזה גם איזו תועלת).
חסד מצד קליפת נגה: גמילות חסד בצורה טבעית וללא מאמץ, מצד רגשות טבעיים הבאים מאליהם. אין זה טוב טהור מוחלט, כיון שזה נובע מכך שהאדם מרגיש צורך לתת ולגמול חסד לחבירו, ולא בגלל ציווי ה', אבל גם אין זה "רע" גמור, כיון שלא חפץ לקבל תגמול ואין לו אינטרס שמחמתו הוא גומל את החסד.
חסד מצד הקדושה: גמילות חסדים בדרגה הגבוהה, שענינה נתינה לשני (לא לצורך עצמו, ואפילו לא בגלל שהוא מרגיש את צער הזולת, אלא) בגלל ביטולו לה', שקבע שכל אחד צריך לתת ממה שיש לו, גם כאשר אין זה "טבעי" ו"מתבקש", אלא כרוך בוויתור, מאמץ וקושי.
אף שמצד המקום הטבעי של היהודי הוא שייך רק לשתי הדרגות העליונות, חסד מצד הקדושה (-נפש אלקית), וחסד מצד הנוגה (-נפש בהמית), בל נשכח את מה שמסביר אדמו"ר הזקן בפרק י' בתניא, שיש מושג של "שד משדין נוכראין" הנמצא בתוך היהודי (ונכנס בו עקב התגשמותו), ולכן יכולה להיות בו גם הדרגה הנמוכה יותר – חסד מצד אינטרסים.
במילים אחרות: נכון שאתה יהודי, אבל לפעמים יש בך גם ג' קליפות הטמאות בפועל! לפעמים אתה עובר עבירה ר"ל, ומה הפלא אם כן, שגם אצל יהודי רואים שהוא עושה חסד כפי שזה מצד ג' קליפות, להתייהר וכו'.
וכן הוא לאידך, גם גוי שהוא מג' קליפות יכול להתעלות לדרגה של קליפת נגה (כמו על ידי קיום שבע מצוות בני נח וחסידי אומות העולם) וממילא הוא (נראה בחיצוניות עכ"פ, כ)שייך גם לחסד בדרגה גבוהה יותר.
כאשר מסבירים זאת כאופנים שונים של עשיית חסד, וכיצד כל אחד יכול למצוא את שלשת האופנים הללו בתוכו (גם את הדרגה השלישית והנמוכה מצד "הגוי אשר בקרבך"…) הרי קל יותר לאדם לקבל גם את ההבנה הפשוטה של חלוקה זו.

מקורות