נושא: כשרות

בדיקת חמץ למי שמוכר ביתו

האם אדם שעוזב את ביתו בפסח ונוסע לנופש ומוכר את הבית במכירת חמץ, צריך לעשות בדיקת חמץ?

אם מוכר כל הבית אין לו חיוב לבדוק את החמץ כעיקרון, אלא שנמצא שמוציא את עצמו ממצוות בדיקה ואין זה מן הראוי. ולכן כדאי שישאיר חדר אחד ללא חמץ ואותו יבדוק כדין.

ואם לא יהיה שם בליל י״ד בניסן, כגון שיוצא לדרך לפני כן (תוך שלושים יום לפני פסח) אז יבדוק בליל יום שהוא יוצא לדרך, ללא ברכה.

אם יוצא למקום ששוכר, כגון מלון או דירת נופש, אז יכול למכור כל הדירה שגר בה כל השנה ויבדוק במקום שהוא נמצא, בתנאי שהמקום שינפוש בפסח שייך לו (ומה טוב אם יכניס שם חמץ משלו), אז יבדוק שם ג״כ כדין. 

וכן, אם הוא מגיע לשם ביום י״ד, יברר האם בעל המלון בדק ואם לא יבדוק בעצמו.

וכן אם הוא אצל אחד ההורים לדוגמה, אז יוכל לתת לו כמה שקלים לשם שכירות ויעשה קנין, ויבדוק כדין. 

מקורות

כתב בשולחן ערוך יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן פט סעיף ג): מיהו אם אין בשר בתבשיל, רק שנתבשל בקדירה של בשר, מותר לאכול אחריו גבינה, ואין בו מנהג להחמיר.


והקשה בש"ך (ס"ק יט): לקמן ריש סי' צ"ה יתבאר דאפי' לאכלו עם גבינה מותר, דהוי נ"ט בר נ"ט? [שלמרות שאסור לכתחילה לעשות נ"ט בר נ"ט, מ"מ אם כבר עשה כן, מותר בדיעבד לאוכלו אף עם חלב ממש].


ותירץ: ונראה דהא דאשמועינן הכא דמותר לאכול גבינה אחר כך, היינו אפילו נתבשל בקדרה שלא הודחה יפה, דהוי קצת ממשות של איסור, דבכה"ג אסור לאכלו עם גבינה כמבואר לשם, ושרי הכא. [לאכול אחריו חלב – בלא המתנת שש שעות].


וכתב רבי עקיבא איגר (שם, על דברי הש"ך): לענ"ד י"ל דנ"מ, דאפי' אם בשלו חומץ דחריף, בקערה של בשר, דאין בו משום נ"ט בר נ"ט, אפ"ה מותר לאכול גבינה אחריו. [- ללא המתנת שש שעות].