fbpx

נושא: הלכה

בגד שנתייבש בשבת

בגד רטוב שתלוי על מתקן כביסה בערב שבת, האם מותר לו ללובשו בשבת לאחר שנתייבש?

אם היה רטוב בערב שבת בין השמשות באופן שאינו ראוי ללבישה, אזי ישנו חשש שהוקצה לכל השבת כולה – ואין ללובשו כאשר יכול להסתדר עם לבישת בגד אחר. אמנם באם אין לו בגד אחר, או כשרוצה בגד זה דוקא, יש מקום להקל ללובשו.

מקורות

שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שא סעיף מו: בגדים השרוים במים, אסור לנגבם סמוך לאש. הגה: ואסור לטלטלם שמא יבא לידי סחיטה, והוא שמקפיד על מימיו (מרדכי פרק חבית). ואסור לילך בשבת במקום שיוכל להחליק וליפול במים, שמא ישרו כליו ויבא לידי סחיטה.

שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שח סעיף טז: חלוק שכבסו אותו ותחבו בו קנה לייבשו יכול לשמטו מעל הקנה; אבל ליקח הקנה מתוכו, אסור לפי שאינו כלי. ואם תחבו בו כלי, מותר ליטלו מתוכו אפילו הוא מלאכתו לאיסור. כירה שנשמטה אפילו אחת מירכותיה, אסור לטלטלה. הגה: וכן ספסל ארוך שנשמט א' מרגליה, כ"ש שתים, דאסור לטלטלה ולהניחה על ספסל אחרת ולישב עליה אפילו נשברה מבע"י (תרומת הדשן סי' ע"א), אא"כ ישב עליה כך פעם אחת קודם השבת (ב"י ס"ס שי"ג). גם אסור להכניס הרגל לשם משום בנין (ב"י שם).

משנה ברורה סימן שח ס"ק סג: ותחבו בו קנה – היינו מע"ש וגם מיירי שנתייבש קצת מבע"י דאם היה טופח ע"מ להטפיח בבין השמשות אסור לטלטל החלוק כל השבת דמיגו דאתקצאי לביה"ש וכדלעיל בסי' ש"א סמ"ו בהג"ה איתקצאי לכולי יומא:

שו"ת מנחת יצחק חלק א סימן פא: בענין להשתמש בשבת בחתלים (ווינדלען) שהיו עוד לחים בביה"ש.

וע"ד ששאל אם תלו ליבש חתולים של ילדים, ובביה"ש עדיין הם לחים עד שא"א להשתמש בהם, האם מותר להשתמש בהם בשבת כשנתיבשו.

הנה באמת כן מבואר במ"ב (סי' ש"ח סעי' ט"ז) על מה דאיתא בש"ע שם בחלוק שכבסו אותו ותחבו בו קנה ליבשו יכול לשמטו וכו', ע"ז כ' המ"ב (ס"ק ס"ג) דמיירי שנתיבש קצת מבע"י, דאם הי' טופח על מנת להטפיח בבין השמשות, אסור לטלטל החלוק כל השבת, דמגו דאיתקצאי לבין השמשות וכדלעיל (סי' ש"א סמ"ו בהגה) איתקצאי לכולי יומא עכ"ל, ומכל מקום לא תלי' אם יכול להשתמש בבין השמשות, רק אם יוכל לטלטלו אז, דאף אם לא יוכל להשתמש בו מחמת לחותו, מכל מקום אם הוי לח רק כמו אלונטית דמותר לטלטלו ול"ח משום סחיטה כדאי' (בסי' ש"א סעי' מ"ח), לפי מה דס"ל לא"ר בשם ספר התרומה כמבואר במ"ב (שם אות קע"ה), ממילא לא איתקצאי לכולי יומא.

(ב) והנה אף הא דאסור לטלטלו אף בשבת ל"ה יותר מאיסור דרבנן, אם כן דבר זה תלוי אם אמרי' מוקצה מחמת איסור דרבנן עי' ביצה (דף ל"א ע"ב ברש"י ותוס' שם), אולם להלכה אמרינן מוקצה אף מחמת איסור דרבנן עי' פמ"ג (רס"י ש"ח), אמנם בכ"ז י"ל דכל דצריך לו למחר ל"ה מוקצה, דהרי מוכח מדברי המ"ב (סי' ש"א ס"ק קס"ו) לענין אלונטית שמביאו בע"ש כשהוא לח מבית המרחץ, דאם צריך לו למחר לצורך שבת יש להקל לשטחו בבין השמשות כדאיתא (בסי' שמ"ב), ומדסתם, משמע אף להמג"א דס"ל דאסור בטלטול אף באלונטית וכמ"ש (באות קע"ה), מכל מקום בביה"ש מותר אם צריך לצורך מחר, וכמו דמייתי לזה מסי' שמ"ב, דמבואר שם דכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בבין השמשות, היכא דהוי דבר מצוה או דוחק עיין שם, מכל מקום כל זה ל"ש כ"כ היום דרוב הצבור מקבלים שבת קודם בין השמשות, ובפרט האשה דמדלקת נרות מבעוד יום, כמבואר שם (ס"ק א' ובסי' רס"א ס"ק כ"ח ובסי' שצ"ג סעי' ב') ובש"פ שם.

(ג) אמנם באמת קשה לי על המ"ב, דאמאי יגרע זה, ממ"ש הב"י בשם א"ח (סי' ש"י) והביאו הטו"ז (ס"ק ד'), בתמרים שנותנים עליהם מים בגיגית בע"ש ואינם ראוים ובשבת נעשו ראוים דמותרים בשבת, משום דהוי גומרו ביד"א =בידי אדם=, וכהא דאמרינן בביצה (דף כ"ז) סתם קדרות רותחות הם בבין השמשות וכו', דש"מ משם כיון דברי שיתקן מעצמו מיקרי גומרו ביד"א וכמ"ש הלבו"ש שם, ואולי מיירי המ"ב באופן דאין ודאי שיתיבש בשבת, ואף אם יתיבש על ידי חמה דומה לגרוגרת וצמוקים דגומרו ביד"ש =בידי שמים=, דספק דלמא לא יהיה חמה, ועיי"ש בלבו"ש, ואף דאם תלו בחוץ ובבית בפנים היה מתנגב יותר, דבחוץ יש לחוש דירדו גשמים, הי' אפ"ל דל"ה מוקצה אם צריך לו למחר, דאז מותר לטלטלו בבין השמשות מחוץ לבית, והוי גומרו ביד"א, אכן ל"ש זה אצלינו כנ"ל, וכיון שכן יש לדון מכח דברי המאירי (במס' ביצה שם), דס"ל דהיכא דנאסרה בטלטול בין השמשות ל"מ גומרו ביד"א, ואפ"ל דהמ"ב חש לשיטתו וצ"ע.

(ד) ועוד יש לדון בזה להיתרא, דהנה בס' תוספת שבת כתב על הא דאיתא (בסי' ש"א סעי' מ"ו) דאסור לטלטלן שמא יבא לידי סחיטה (דזה יסוד לאיסור מוקצה בזה שכתב המ"ב שם), ע"ז כתב התו"ש וי' בני אדם מותרים לטלטלן דמדכרי אהדדי, ב"י עכ"ל, והוא מדברי המתני' (דף קמ"ז), ועי' מג"א שם (ס"ק נ"ה), ואם כן אמאי יגרע הא מהא דאיתא בעירובין (דף ק"ב ע"א), ההוא שריתא דהוי בי רבי פדת, דהוי מדלי לה בי עשרה ושדו לה אדשא, ולא אמר להו ולא מידי, אמר תורת כלי עלי', וכ"פ בש"ע (סי' ש"ח סעי' ב') עיין שם, וצ"ע. ידידו דו"ש יצחק יעקב ווייס

שו"ת שבט הלוי חלק א סימן סב ג. ואשר שאל בבגדים מכובסים שנתלו ליבש אותם סמוך לשבת, אם מותר להורידן בשבת, דעצם ההורדה אין איסור בהיו כבר מיובשים וראויים בין השמשות, עיין או"ח סימן ש"א סמ"ה, אמנם בהיו עדיין רטובים ולחים בין השמשות הסיח דעתו מהם והו"ל כגרוגרות וצמוקים. אמנם נראה להתיר עפ"י המבואר בפוסקים סימן ש"י לענין תמרים שנתן עליהם מים בשבת אף דודאי אינם ראויים בין השמשות, מ"מ בודאי שיקלטו בשבת לא אסח דעתי' והו"ל כגמרו בידי אדם, וה"נ אף דמבואר שם דטעם גרוגרות וצמוקים דצריכים לחום השמש ודילמא יהי' יום המעונן וזה לכאורה שייך אף בבגדים, אבל באמת אינו דומה דהתם צריכים חום ממש וגם צריכים להרבה שמש משא"כ בגדים דאינם צריכים שמש וחום רק יבוש לאפוקי גשמים וא"כ בימי הקיץ בפרט בא"י דודאי יהי' יבוש פשוט דאיכא להקל, ולענין עונת הגשמים ותלאן בפנים הבית צ"ע. איברא בלא"ה נראה סתימת הפוסקים סוס"י ש"א דאין כאן נדון איסור טלטול דמוקצה כלל, ואינו דומה ללא חזי דגרוגרות, דהכא מצ"ע חזי ללבישה.