אישה שכחה לומר יעלה ויבוא

יש לנו לדון בכל זה, האם הנשים בכלל חייבות בתפילה, ולפי זה נוכל להבין האם חלה עליהם חובה לחזור בתפילתם אם טעו בה. וכן יש לנו לדון בכללות הדין של תפילה, האם היא מצוות עשה שהזמן גרמא, או שאין הזמן גרמא.
בשולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן קו סעיף ב, מבאר מהו הדין בנוגע לנשים ועבדים בעניין התפילה, וכותב שנשים ועבדים, שאע"פ שפטורים מק"ש חייבים בתפלה, מפני שהיא מ"ע שלא הזמן גרמא; וקטנים שהגיעו לחינוך, חייבים לחנכם.
וביאר כל זאת בחיבור משנה ברורה, המבאר ומברר את דברי השו"ע, ומפלפל ומעמיק בהם כדרכו, ובתחילה ביאר על מה שכותב המחבר שמצווה זו היא מצוות עשה שלא הזמן גרמא, ומציין שכ"ז לדעת הרמב"ם שרק זמני התפלה הם מדברי סופרים אבל עיקר מצות תפלה היא מן התורה, שנאמר ולעבדו בכל לבבכם איזו עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה.
אלא שאין לה נוסח ידוע מן התורה ויכול להתפלל בכל נוסח שירצה ובכל עת שירצה ומשהתפלל פ"א ביום או בלילה יצא י"ח מן התורה. וכתב המ"א שע"פ סברא זו נהגו רוב הנשים שאין מתפללין י"ח בתמידות שחר וערב לפי שאומרות מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה, ומן התורה יוצאות בזה, ואפשר שאף חכמים לא חייבו יותר.
כל זה הוא לדעת הרמב"ם, הסובר שמצוות התפילה היא שעיקר התפילה הוא מן התורה, ואילו זמני התפילה הם מדברי סופרים, אבל דעת הרמב"ן שעיקר מצות תפלה היא מד"ס שהם אנשי כה"ג שתיקנו י"ח ברכות על הסדר, להתפלל אותן שחרית ומנחה חובה וערבית רשות. ואף על פי שהוא מ"ע מד"ס שהזמן גרמא והנשים פטורות מכל מ"ע שהזמן גרמא אפילו מד"ס כגון קידוש הלבנה אעפ"כ חייבו אותן בתפילת שחרית ומנחה כמו אנשים הואיל ותפלה היא בקשת רחמים.
ומכריע המשנה ברורה, על פי המבואר בדברי הפוסקים כדעת הרמב"ן, שכן עיקר כי כן דעת רוב הפוסקים וכן הכריע בספר שאגת ארי'.
ולכן הוא מורה גם כן שיש להזהיר לנשים שיתפללו י"ח ונכון ג"כ שיקבלו עליהן עול מלכות שמים דהיינו שיאמרו עכ"פ שמע ישראל כדאיתא בסימן ע' ויאמרו ג"כ ברכת אמת ויציב כדי לסמוך גאולה לתפלה כמו שכתב המ"א בסימן ע.
אך כל הדיון המדובר, הוא רק בנוגע לתפילת שחרית ומנחה, אבל תפלת ערבית שהוא רשות אף על פי שעכשיו כבר קבלוהו עליהם כל ישראל לחובה מ"מ הנשים לא קבלו עליהם ורובן אין מתפללין ערבית.
ומביא עוד, שעם כל חובת החינוך, הנה החובה היא לחנך אותם להתפלל י"ח ערב ובוקר ומ"מ רשאי ליתן להם לאכול קודם תפלת שחרית ואסור לענותם כמש"כ בסימן רס"ט ושמ"ג לענין להאכילם קודם קידוש.
וכדי לראות מה היא שיטת אדה"ז בעניין, שלפיו אנו הולכים, ולאור פסקיו אנו מתנהגים, הנה נביא את דבריו בשולחן ערוך שלו שמסכם את הדין בקצרה, ונוקט כאחת השיטות. בתחילה הוא מביא שנשים ועבדים אף על פי שפטורים מקריאת שמע חייבים בתפלה מפני שהוא מצות עשה שלא הזמן גרמא שזמני התפלה הם מדברי סופרים ועיקר מצות התפלה היא מן התורה שנאמר ולעבדו בכל לבבכם איזו עבודה שבלב זו תפלה אלא שאין לה נוסח ידוע מן התורה ויכול להתפלל בכל נוסח שירצה ובכל עת שירצה ומשהתפלל פעם אחד ביום או בלילה יצא ידי חובתו מן התורה.
ועל פי סברא זו נהגו רוב הנשים שאינן מתפללין י"ח בתמידות שחר וערב לפי שאומרות מיד בבקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומן התורה יוצאות בזה ואפשר שאף חכמים לא חייבום יותר.
אבל יש אומרים שעיקר מצות תפלה היא מדברי סופרים שהם אנשי כנסת הגדולה שתיקנו י"ח ברכות על הסדר להתפלל אותן שחרית ומנחה חובה וערבית רשות ואף על פי שהוא מצות עשה מדברי סופרים שהזמן גרמא והנשים פטורות מכל מצות עשה שהזמן גרמא אפילו היא מדברי סופרים כגון הלל וקידוש הלבנה אעפ"כ חייבו אותן בתפלת שחרית ומנחה הואיל ותפלה היא בקשת רחמים וכן עיקר.
ולפי כל זה, הנה יש לנו להעלות את הדין לעניין טעות שטעתה האישה בעת התפילה, שנשים חייבות מעיקר הדין בתפילה, ולכן צריכים לחזור את התפילה – בכל טעות בה אנשים היו צריכים לחזור שוב.