אומנות בחסידות - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

סדר בתחומי החיים

שאלה

שלום
אני מתעניינת כרגע לגבי המשמעות החסידית של תחומי האומנות השונים, מהי אומנות על פי חסידות, מה תפקידה. ברור שכל דבר שנברא נברא לכבודו של הקב"ה, אולם מעניין אותי באמת איך משרתת האומנות את הקב"ה, מה המשמעות הפנימית שלה, איזה תפקיד היא מבטאה בתוך המסגרת הכללית של "אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני) איפה המקום שלה בעבודה הנפשית ובפעולה של היהודי בעולם. מעניין אותי באופן כללי וגם באופן ספציפי לגבי האומנויות השונות – חזותית, מוזיקה, תנועה, דרמה וכד'. אשמח למידע ואולי גם להפניה למקורות בהם הדבר מתבאר.
במסגרת קורס בשימוש באומנויות בחינוך חשוב לי לעצב לעצמי את הגישה הנכונה ממנה שהתשתית שלי לקורס תהיה מתאימה ונכונה וגם לראות איך להביא באופן מתאים את ההתייחסות של הרבי לאוכלוסיה עימה אני באה במגע (לאו דווקא חבדית). לכן אשמח לקבל תמונה רחבה על העניין. תודה

תשובה

שלום וברכה
כמה נקודות בנושא על כל פנים:
נושא האומנות נמצא כבר בתורה בסיפור המשכן ובנייתו שהיה על ידי אומנות מיוחדת. לדוגמא, התורה מספרת לנו על אחת האומנויות המיוחדות ביותר של הנשים והיא הטווייה של שער העיזים (שממנו ארגו יריעות לכיסוי המשכן) בעודו מחובר אל העיזים. זו הייתה אומנות מיוחדת של הנשים, שהן אפילו לא נצטוו עליה. הן עשו זאת מעצמן, מתוך רצונן לתרום מהמיטב ומהיפה ביותר למען משכן ה'. כך מבאר הרבי באחת השיחות.
הרבי לומד מזה הוראה בעבודת ה', שאם יהודי חונן בכישרון מיוחד מאת הקב"ה, עליו לדעת, שכישרון זה לא ניתן לו רק למען התפתחותו האישית, אלא בעיקר כדי שינצל אותו לעבודת ה', כדי שיעשה מהעולם 'משכן' לשכינה. עליו לנצל את כישרונו להוספת קדושה בעולם ולהפיכת העולם ל'דירה' לה'.
הרבי בהחלט תמך ועודד הישגים אמנותיים כאשר הם מקדמים את עבודת ה', ועל פי השמועה בכמה הזדמנויות התבטא שהאמנות היא מתנת שמים מיוחדת.
ידוע גם הביטוי שהרבי אמר לצייר ברוך נחשון מחברון: "דורות רבים עברו, וחוש הציור בכשרות לא תוקן, ואתה תתקן!".
הרבי עודד להוצאת ספרים עם ציורים וכו', להקל על הלימוד.
באחד הפעמים הרבי דיבור על שילוב של אור וצל, ותוכן הדברים הוא: יצירות רבות של ציורים משובחים קשורות במשחק גומלין של אור וצל — אלה יסודות המפתח של כל יצירה אמנותית כמעט. במבט ראשון נראה הצל כאילו בא להסתיר את האור. אולם התורה מלמדת כי כל מה שברא ה' לא ברא אלא לכבודו, והדברים נאמרים לגבי הצל באותה מדה כמו לגבי האור. ואכן, אם מציירים את הצל במקום הנכון ובכשרון, הוא יכול לספק אפקט חשוב. ואם כי ה"תאורה" של הצל היא בעלת אופי שונה מן הגילוי וההשפעה של האור, הרי שאם משתמשים בה באופן נכון, היא יכולה להגדיל ולהבליט את השפעותיו של האור. מזה יכולים אנו להפיק לקח חשוב בכל פעם שאנו נקלעים לזמנים של חשך — ובימינו, כאשר הרוחניות פחות ניכרת, זמנים אלה עלולים להיראות כרבים יותר מן הזמנים הטובים. עלינו להשתמש בשלילה בדרך חיובית, כך שיש לראות בכל "צל" רוחני, מסגרת שבאה להבליט את כבוד הבורא. אם נצליח להשיג מטרה זו, אזי לא זו בלבד שנעריך ביתר שאת את האור שהוא ניגודו של החושך, אלא שבמצבים רבים, בהם אדם נתקל בענינים של "חושך", הוא יווכח שיש ביכולתו להפוך את החושך לאור, את הצער לשמחה.
כמו כן יש סיפור ארוך על הרבי הרש"ב, בשיחותיו של הרבי הריי"ץ, שהתבונן ארוכות בשלשה ציורים ולמד מהם הוראה בעבודת ה'. (מופיע בהרחבה בספר התולדות של הרבי הריי"ץ חלק א).
לגבי סוגי האומנות, אמנות הציור שייך גם לראיה, ויש את אומנות המוזיקה, שיש רבות בכתבי רבותינו נשיאנו על מעלת הניגונים והשפעתם בנפש.

מקורות

דילוג לתוכן