אדם שמשתמש בתנור שלו לפרווה וחלבי, ובין שימוש לשימוש שונה, מנקה את התנור משאריות ממשיות של חלב, ומפעיל את התנור על חום הכי גבוה למשך חצי שעה. ובאחת הפעמים של שימוש, נשפך לו מתוך תבנית חלבית נוזל חלבי רותח על גבי אחת מחישוקי הגומי שבתנור, ומעוניין לדעת האם ניתן להכשיר כרגילותו כלי העשוי מגומי, ויוכל לאפות ולבשל בתנור בהמשך שוב מאכלי פרווה?

תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מהו המקור להגעלה. ב) האם ניתן להגעיל כל סוגי הכלים או שיש בזה הגבלה מה ניתן להגעיל. ג) מה דינם של כלי גומי לעניין זה.
ראשית יש להביא את את המקור לדין הגעלה והוא ממה שנאמר בתורה בפרשת מלחמת מדין, כל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש וטהר, אך במי נדה יתחטא, וכל אשר לא יבוא באש תעבירו במים. ומכך למדו חכמים שהכשרו של כלי הוא כפי דרך תשמישו, וכלשון חכמים – 'כבולעו כך פולטו'. כלומר, כל כלי פולט את הבלוע באותו האופן בו נבלע בו הדבר.
וכפי שמפורט בשולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תנא סעיף ה, שכל הכלים שנשתמש בהם בחמים, אזי כפי דרך תשמישו כך דרך הכשרו. אם תשמישם היה בכלי ראשון, כמו למשל כף שמערבבים בו בקדירה, צריך להכשיר אותו בכלי ראשון. ואם תשמישם בכלי שני, הכשרם בכלי שני. וכלי שמשתמשים בו בעירוי שמערה מכלי ראשון, אזי לא מספיר לו בהכשר של כלי שני אלא צריך לערות עליו מכלי ראשון.
והנה לא כל סוגי הכלים מועיל להם הגעלה, אלא יש דברים שאין מעיל להם הגעלה ונציין כמה מהם:
א) מה שכותב הרמ"א שם, שכל הכלים שיש בהן סדקים או גומות או חלודה, והוא בתוך הכלי ולא יוכל לנקות אותם כראוי, אזי אין להגעיל אותם, אלא צריכים הם ליבון במקום הסדק והחלודה.
ב) כלים שיכולים להתקלקל במים רותחים כתוצאה מהמים הרותחים, לא מועיל להם הכשרה מטעם שמא לא יעשו את ההגעלה כראוי על פי דין מחשש שמא יתקלקל הכלי. ואף אם אותו אדם אומר שהוא אינו חושש וחס על הכלי מכל מקום לא חילקו בזה חכמים ואסרו בכלי שעלול להרס ולהתקלקל שלא תועיל לו הגעלה. כמבואר כל זה בשולחן ערוך שם בסעיף א' ובסעיף ז'.
ג) כלי חרס או חרסינה או קרמיקה, אם השתמש בהם במים רותחים באופן שאוסר אותם, לא מועיל להם הגעלה, מאחר וקיבלו חכמים שכלי חרס מה שנבלע בו לא יוצא על ידי ההגעלה ונפלט החוצה, וממילא האיסור קיים בו גם לאחר ההגעלה. כמבואר בשולחן ערוך בסימן תנא סעיף א'. ואפילו אם הם מצופים בציפוי זכוכית, מכל מקום לא מועילה להם הגעלה, כמבואר שם בסעיף כג.
והנה בנוגע לכלי פלאסטיק, ישנו מחלוקת הפוסקים בזה האם מעילה להם הכשרה. שיש אומרים שמועילה להם הגעלה במו בכלי זכוכית כאשר אינו חושש שמא יתקלקלו במים רותחים, ואף שלא היה בזמן חכמים, מכל מקום מסתבר שדינם שווה. ולכן אם הם עשויים מחומר קשיח וחזק שאין חשש שהתקלקלו במים רותחים, מותר להכשיר אותם. כמבואר בספר חזון עובדיה בהלכות פסח עמוד קנא.
אולם יש מחמירים בכך, ואומרים שאין להכשיר כלים שלא היו בזמן חכמים, ואין לנו דרך לדעת מה תהיה סברתם בזה, ואולי אפשר שדינו ככלי חרס שאינו פולט לגמרי על ידי הגעלה. כפי שמבואר בשאלות ותשובות אגרות משה חלק ב' סימן צב. ואמנם יש הרבה סוגי פלאסטיק כיום שמיוצרים מתערובת כימית של נפס ואדים שונים וצמחים, ואפשר שחלקם לא פולטים כראוי את הנבלע בהם.
ודין כלי גומי הוא כמו כלי פלאסטיק, שעשוי גם כן מנפש או תערובות כימיות ומיעוט מצמחי גומי. וממילא נכלל הוא בכלל מחלוקת האמורה.
העולה מן האמור: שמאחר ואין מדובר באיסור שנבלע בחלקי התנור, רק בחלב המותר מצד עצמו. והשימוש לאחר מכן הוא במאכלי פרווה. ואם לא ניתן לאדם להכשירו יווצר לו הפסד וטורח מרובה בכדי להכין מאכלי פרווה. אזי יש להקל לנקות את התנור היטב, ולהתיז חומר פוגם במקום בו נשפך מאכל החלב, ולאחר מכן להדליק את התנור על חום הכי גבוה למשך חצי שעה. ולהשתמש בתנור כפי שהיה רגיל. כי יש לסמוך בזה על הדעות שיש הכשרה בכלי גומי. ובנוסף, יש להקל כאן כדין 'נותן טעם לפגם' בדיעבד.