תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם יש זמן מדוייק להדלקת נרות חנוכה. ב) האם הוא גם כיום שמדליקים בפנים. ג) האם אשה חייבת במצות הדלקת נרות חנוכה. ד) האם יכולה להיות שליח להדליק במקום בעלה ולפטור אותו.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעב סעיף א, שאין מדליקים נר חנוכה קודם שתשקע החמה, אלא עם סוף שקיעתה, - לא מאחרים ולא מקדימים. ואולם יש מי שאומר שאם הוא טרוד יכול להקדים ולהדליק מזמן 'פלג המנחה' ולמעלה, אך עליו לתת במנורה שיעור שמן עד כדי שתכלה רגל מן השוק.
ואמנם אם שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה, מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, שהוא כמו חצי שעה לאחר צאת הכוכבים, שאז העם עדיין עוברים ושבים וישנו פרסום הנס. ולכן על האדם לתת בה שמן כפי שיעור זה, ואם נתן בה יותר יכול לכבותה לאחר שעבר זה הזמן, וכן יכול להשתמש לאור הנרות לאחר זה הזמן.
וכתב הרמ"א, שבזמן הזה שמדליקים בפנים, ואם כן כל ההיכר הוא רק לבני ביתו בלבד - אין צריך ליזהר ולהדליק קודם שתכלה רגל מן השוק, אלא ידליק כאשר כל בני ביתו מתקבצים יחד. ומכל מקום טוב ליזהר גם בזמן הזה כי המנהג הנכון להדליק גם כיום על פתח הבית מבנים, ובפתיחת הדלת ישנו היכר גם לעוברים ושבים. ואמנם על כל פנים כל זהו הוא רק לכתחילה, אבל אם עבר הזמן ולא הדליק, מדליק והולך כל הלילה עד עלות השחר. ורק אם עבר כל הלילה ולא הדליק, אין לו תשלומים. ובלילות האחרות ידליק כמו שאר בני אדם, אף על פי שהחסיר בימים קודמים.
ואמנם גם כאשר מאחר את ההדלקה לפי הרמ"א מחמת שממתין לקיבוץ בני ביתו, יש לדעת וליזהר שאפילו ללמוד אסור משהגיע זמנה, וכל שכן אכילה ושארי עיסוקים כמו מלאכה ומסחר, ואפילו אם התחיל בהיתר – פוסק כאשר הגיע זמן ההדלקה (שמנה ברורה).
והוסיף שם בשער הציון, שבאמת יש להחמיר בזה עוד חצי שעה קודם, אלא שהמחבר מדבר בבני אדם שמתפללים ערבית בזמנה, ואם כן חצי שעה קודם בלאו הכי אסור משום קריאת שמע כמבואר במחצית השקל. ולפי דעת הפרי חדש והגר"א שיש להדליק לאחר השקיעה מיד, ממילא צריך להחמיר חצי שעה קודם לכן לכל הדברים האמורים, ואפילו אם כבר התפלל מנחה. אכן לענין לימוד נראה שאין להחמיר, כי יש לסמוך על שארי פוסקים הסוברים שזמנה של הדלקה הוא עם סוף שקיעה.
ועל פי זה תמהו הפוסקים על מה שהעולם מתירים לעצמם להמשיך לעבוד בבתי העסק ובמלאכתם גם כאשר הגיע זמן הדלקת הנרות, ופעמים שמתעכבים אפילו עד שעבר זמן שתכלה רגל מן השוק, ואפילו לאלו הנוהגים להדליק בביתם בפנים יש להם לכתחילה להגיע לביתם מוקדם ככל האפשר כדי שיהיו בני ביתו וילדיו ערים ויתפרסם הנס.
ואמנם לאשכנזים הנוהגים כהרמ"א, אפשר ליישב שמתירים לעצמם לעסוק במלאכה כיון שהתחילו בזמן היתר, ומה שכתב המשנה ברורה (המובא לעיל) - שאפילו אם התחיל בהיתר – פוסק, ביאר הרי הטעם בזה בשער הציון אות טו, שהוא מפני שאין שהות אלא חצי שעה להדליק, אך לאלו המדליקים בפנים זמן הדלקת הנרות הרי אינו מוגבל מן הדין, אלא הוא כל זמן שבני הבית נעורים, ולכן אם התחילו בהיתר אינם צריכים להפסיק מעיקר הדין, ומכל מקום לכתחילה יש להם להדליק מוקדם כמבואר ברמ"א שגם למנהגו - טוב ליזהר להדליק בחצי שעה לצאת הכוכבים
ואמנם אם קשה לבני ביתו להמתין כל כך, ורוצה למנות את אשתו כשליח להדליק בשבילו, מבואר בשולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעה סעיף ג, אשה מדלקת נר חנוכה, שאף היא חייבת בה. כמבואר בטורי זהב, שאף הנשים באותו נס, שגזרו היוונים על כל בתולה שתיבעל להגמון תחלה, והרגה אשה בת יוחנן כהן גדול את הראש של האויבים.
וכתבו הפוסקים שההיתר לאשה להדליק הוא אף להוציא ידי חובה את כל בני ביתה. ואפילו איש יכול לעשות אותה שליח להוציאו. אמנם זהו רק אם עומדים שם בשעה שמדלקת ושומעים את הברכה כמבואר במשנה ברורה תרעה, ט. ובדיעבד אם לא ענו אמן על הברכה גם כן יצאו וכן איש מברך לאשה ויוצאת ידי חובתה אם עומדת שם ושומעת הברכה ולא בעניין אחר.
וצריך עיון קצת מהמבואר במשנה ברורה בסימן תרעז, ב, שמעיקר הדין כשאשתו מדלקת נר חנוכה בביתו הוא יוצא ידי חובה בהדלקתה אף שהוא במקום רחוק מביתו וא"צ שוב להשתתף אפילו בפרוטות. ואולי יש לחלק בין אדם שלא אמור לחזור לביתו, לבין אם אמור לחזור לביתו, שאזי אינו יוצא אלא אם כן עומד שם ושומע הברכות, כי עיקר החיוב הוא על הבית, כמבואר בביאור הלכה. וראה מה שכתב בזה בשאלות ותשובות שבט הלוי חלק ג' סימן פה.
העולה מן האמור: שאם הבעל חוזר מעבודתו מאוחר, ולבני ביתו קשה להמתין עד שובו, אפשר שהאשה תדליק עמהם בזמן, והם יצאו בזה ידי חובה. אמנם הוא אינו יכול למנות את אשתו שליח ולפטור את חיובו בהדלקת אשתו, כאשר אינו נמצא יחד עמה בהדלקה והוא אמור לחזור לביתו, ולכן, כאשר הוא חוזר לביתו צריך הוא להדליק בפני עצמו. (כמו כן, מאחר ומתעכב עם ההדלקה, עליו למנות 'שומר' שיזכיר לו את זמן ההדלקה בבואו לביתו בכדי שלא ישכח).