Ask The Rabbi

נושא: תפילין ומזוזות

אדם שבישל מרק בשרי על הכיריים, ועל ידו בישל מאכל פרווה בסיר פרווה, וכאשר רתח המרק גלש החוצה ומעט נשפך על דפנות הסיר הפרווה, מה דין הסיר, ומה דין המאכל שבתוכו?

אדם שבישל מרק בשרי על הכיריים, ועל ידו בישל מאכל פרווה בסיר פרווה, וכאשר רתח המרק גלש החוצה ומעט נשפך על דפנות הסיר הפרווה, מה דין הסיר, ומה דין המאכל שבתוכו?

תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם בכלל מותר לבשל על אותם כיריים סירים ממינים שונים או אם מין פרווה. ב) האם הסיר הפרווה נהפך לבשרי מחמת הבליעה של המרק הבשרי. ג) האם המאכל שבתוכו נהפך לבשרי מחמת הבליעה. ד) האם יש הבדל האם הסיר הפרווה היה קר באותה העת, או שמה שמשנה הוא רק שהמרק היה רותח. ה) האם ישנו חילוק האם המרק נבלע בסיר הפרווה באזור המאכל שבתוכו, או למעלה הימנו.
תשובה: ראשית יש להביא מה שמובא בשולחן ערוך יורה דעה סימן צב סעיף ח', שם כותב המחבר שמחבת עם תבשיל חלבי שנתן אותו בתוך כירה – תחת סיר של בשר, אדי זיעת התבשיל של החלב עולים ונבלעים בקדירת הבשר, ואוסרים אותה. וכתב הרמ"א על כך, שאם ישנו פי שישים בסיר הבשר כנגד כל החלב שהיה במחבת, הרי הוא נשאר בהיתרו.
כמו כן, זהו רק אם המחבת היה מגולה, וזיעת אדי התבשיל החלבי עולה ונבלע ישירות בסיר הבשר שעליה, אבל אם המחבת היה מכוסה, הכול מותר מפני שזהו כמו שתי קדרות שנוגעות זה בזה, שאין אוסרים זה את זה בנגיעה בלבד, ומכל שכן בזיעה היוצאת מסיר מכוסה, שאין זה רק מחום, ולא זיעה ישירה מהתבשיל עצמו.
אמנם בסיום דבריו כתב, שלכתחילה יש ליזהר בכל אופנים האמורים, כלומר, בשתי קדרות יבשות חיצונית, שמכל מקום לא יגעו זה בזה לכתחילה. וכן שאפילו זיעת אדי תבשיל שאין היד סולדת בה בעת נגיעתה בקדרה מהמין השני, מכל מקום יש להרחיק עד שלא תגיע אף זיעה זו. וכן אפילו כאשר הסיר מכוסה, יש ליזהר בזיעה הבוקעת ממנו, שלא יגע במין השני.
והנה בשולחן ערוך יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צב סעיף ה מובא, שטיפת חלב שנפלה על הקדירה שאצל האש מבחוץ, אזי אם נפלה כנגד התבשיל אין צריך אלא ששים כנגד הטיפה שמפעפעת לפנים, ונחשב כאלו נפלה בתבשיל. ואם נפלה במקום הריק שבסיר שלא כנגד התבשיל, והיא מפעפעת בדופן הקדירה עד סמוך לרוטב כל כך שאין שישים כנגד הטיפה, הרי נאסר אותו מקום הקדירה, ואם יערה התבשיל דרך מקום הקדירה שנאסר, הרי יאסר התבשיל. ותקנתו, שיניח את הסיר כך, ולא יגע בה עד שתצטנן.
ולגבי אכילת התבשיל והסיר כאשר מדובר בפרווה, מבואר ברמ"א בשולחן ערוך יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן פט סעיף ג, לגבי המתנה בין בשר לחלב. ששומן של בשר, דינו כבשר עצמו. ונהגו עכשיו להחמיר שלא לאכול גבינה אחר תבשיל בשר, כמו אחר בשר עצמו, ואין לשנות ולפרוץ גדר. ואמנם אם אין בשר בתבשיל, רק שנתבשל בקדירה של בשר, מותר לאכול אחריו גבינה, ואין בזה מנהג להחמיר. כמו כן נוהגים לאכול בשר אחר תבשיל שיש בו גבינה או חלב, מיהו יש ליטול ידיו ביניהם, ואפילו לא יאכל בשר ממש רק תבשיל של בשר אחר תבשיל של גבינה, אם נגע בהן בידיו.
וכתב שם בפתחי תשובה שמדקדוק דברי השפתי כהן משמע, שאפילו במקרה שאין פי שישים נגד מה שישנו בעין על פני הקדרה מכל מקום מותר התבשיל. ולפי זה פשוט שתבשיל שהושם בו מעט שומן מותר לאכול אחריו גבינה אף אם לא היה שישים נגד השומן.
ואמנם הביא מה שכתבו הפוסקים על דבריו, שזהו דוקא במקרה שאינו נותן טעם ממשות בתבשיל, רק שמעט לחלוחית על פניו, אבל אם נותן הממשות טעם בתבשיל נחשב כמו שומן, ולפי זה בתבשיל שיש בו שומן ואין בתבשיל שישים נגדו אין להקל.
העולה מן האמור: בנוגע למאכל, אם יש בו פי שישים - נגד המרק הבשרי שנשפך עליו, יהיה מותר לאכול אותו גם אם מאכל חלבי. ואם אין בו פי שישים, נכון להימנע ולהחמיר מלאכול אותו יחד עם מאכל חלבי. אך המיקל יש לו על מי לסמוך.
ובנוגע לסיר הפרווה, אם אין פי שישים נגד המרק הבשרי, יגעיל אותו בכדי להחזירו להיות פרווה. והמיקל רק להמתין מלבשל בו עשרים וארבע שעות (יממה), ולערות עליו מים רותחים במקום שנשפך עליו מהמרק, יש לו על מי לסמוך.

מקורות