דין אבלות לש"ץ קבוע לר"ה - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

סדר בתחומי החיים

נושא: כללי

שם הרב המשיב: הרב אשר לעמיל כהן

שאלה

אבל בתוך י"ב חודש על אביו ואמו, והוא החזן הקבוע לימים הנוראים, האם יכול לעלות חזן בר"ה ויוה"כ.

תשובה

למרות שהוא הבעל תפילה הקבוע, אעפ"כ לא יעבור לפני התיבה בר"ה ויוה"כ. אכן אם אין ש"ץ אחר היודע להתפלל את תפילות ר"ה ויוה"כ כמקובל, יש להקל.

מקורות

ראה במגן אברהם סימן תקפא ס"ק ד: ואבל אסור כו'. אבל תוך יב"ח אסור להתפלל בימים נוראים דהא דינם כרגלים לכל מילי וגם בנגינת קדיש דידהו אכן בדליכא חזן אחר שרי (מהרי"ל בתשוב' סי' קל"ו ד"מ מ"צ הגמ"נ ה' י"ה ועבי"ד ססי' שע"ו):


ובפרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן תקפא ס"ק ד: ואבל. עיין מ"א. במהר"י ווייל בדינים [סימן] (מ"ו) [מז]. ובדרכי משה בשם מהרי"ל ה' י"ט בשם מהר"ש [מנהגי מהר"ש סימן שעב] דהורה לאבל להתפלל אחר שבעה ומת קודם רגל יום טוב מפסיק ימי אבילות, יע"ש, וי"ל דמיירי דליכא דעדיף מיניה. ועיין יו"ד בש"ך [ס"ק] י"ד. ולפי זה מת שבעה ימים קודם ראש השנה וראש השנה מפסיק שלשים, י"ל לכולי עלמא מותר להתפלל, אף על גב דאיכא דעדיף מיניה, ועיין סימן קכ"ח [סעיף מג] לברכת כהנים. וי"ל טעם אבל מידת הדין מתוח עליו ואין ראוי להיות שליח ציבור בימים נוראים, א"כ אף כשראש השנה מבטל שלשים מכל מקום עדיין כו', דלענין קדיש אין רגלים מפסיקים, והבן, עיין סימן קל"א [משבצות זהב אות ט; אשל אברהם אות י]:


ובשו"ת שיח יצחק סימן רסה: אי שרי לאבל להיות ש"ץ בר"ה ויו"כ. באשר שאל אותי להגיד לו, אם רשאי הוא להיות ש"ץ לתפלת שחריתים בר"ה ויו"כ דשתא זו, באשר הוא ל"ע אבל בתוך יב"ח על אביו ע"ה, ואנשי הביהמ"ד בקשו אותו שהוא יהי' בעל תפלה שלהם.


תשובה. הנה לכאורה חקרתי לפי מה שכתב בפרמ"ג (א"א סי' תקפ"א ס"ק ד'), טעם אבל מדת הדין מתוח עליו, ואין ראוי להיות ש"ץ בימים נוראים, עש"ב, חקרתי לצדד התירא, באשר הנה נולד בן זכר במשפחתו, ובירושלמי דמו"ק (פרק ג' הלכה ז'), ז"ל, כל אותה השנה הדין מתוח כנגד המשפחה, דא"ר יוחנן כל שבעה החרב שלופה, עד שלושים היא רופפת, לאחר י"ב חודש היא חוזרת לתערה, למה הדבר דומה לכיפה של אבנים, כיון שנתרערעה אחת מהן נתרערעו כולן, וא"ר אלעזר אם נולד בן זכר באותה המשפחה נתרפאת כל אותה המשפחה, עכ"ל. וביפ"מ סוף מו"ק כותב וז"ל, ר"א אמר נולד בן זכר שע"י שנוספה נפש אחת במשפחה נתרפאה כולה, דהו"ל כנתינת אבן א' בין אבני הכיפה, ודווקא זכר דחשיב, ועוד דאית ביה חידוש מצות מילה. מזה יש סמוכין לדברי מהרש"ל בתשובה (סי' ע'), שכותב שם בענין שאונן על אמו ר"ל שמותר לימול בנו, כותב וז"ל, עיקר שפטרו אותו מכל המצות משום כבוד המת, הוא כדי שיעסוק עם מתו, וזה הוא כבודו, כשארז"ל בירושלמי מת א' במשפחה ידאגו כל המשפחה, נולד בן זכר נתרפאה כל המשפחה, והכנסתו לברית היא לידתו, דהא גר במילה אמרינן כקטן שנולד דמי, וא"כ כבוד המת הוא, וש"ד עכ"ל. ומדברי יפה מראה הנ"ל יש סמוכין לדבריו ודו"ק. ועיי' ביו"ד (סוס"י שצ"ד) מובא דברי הירושלמי הנ"ל.


ועפי"ז כיון שמפורש בירושלמי שאם נולד בן זכר במשפחה שנתרפאה המשפחה, ואין עוד מידת הדין מתוח עליהם, ממילא לא שייך הטעם שמונע מאבל להתפלל, ומוסבר הדבר היטב בשו"ת מחנה חיים ח"ג על או"ח (סי' מ"ב). אמנם כן דבר כזה לחידוש שאין מעורר עליו א' מנושאי כלי השולחן, וחפשתי חפש מחופ"ש ולא מצאתי. אבל חשבתי בדעתי שהענין ככה, דבבראשית רבה (פרשה ק' סוף אות ז'), מביא ג"כ דברי ירושלמי הנ"ל, ומסיים בזה"ל, א"ר אלעזר נולד בן זכר במשפחה מיד "היא רפה" ע"ש, ולפי דברי המדרש רבה באמת עוד מידת הדין מתוח ר"ל אלא שעד שנולד הבן זכר הוה המידת הדין קשה, ועכשיו רפה, וכיון שעכ"פ עוד הדין מתוח, לזאת חששו נושאי כלי השולחן בסי' תקפ"א, אף שביו"ד (סי' שצ"ד) הנוסח כפתשגן הירושלמי, חששו לדברי הבר"ר הנ"ל, ולא הזכירו להתיר אם אף נולד בן זכר במשפחה.


ואין לצער אם אינו יכול לרדת לפני התיבה, עיי' א"ר (סי' תקפ"א) מה שמביא מס' הכלבו, והמבי"ט, לזאת לא ידחיק עצמו להיות ש"ץ בימים נוראים. וראוי להעתיק בזה דברי ס' פתח עינים לגאון עוזנו במס' תענית (דף ט"ז ע"ב), על הגמ' זה ש"ץ היורד לפני התיבה ואינו הגון, כתוב בלקוטי מהר"א פליפ בשם גליון, "והדין נותן שאין להוריד לפני התיבה שום אדם שאינו הגון, דאין קטיגור נעשה סניגור כדאמרו בר"ה ריש ראוהו ב"ד, ואם אינו הגון, הרי כל הצבור נענשים מפני תפלתו, עכ"ל. ועיי' בספר דברים ערבים, מעשה נורא אשר סיפר בזה הגה"ק מהר"א אייזיק טויב מקאליב זי"ע [אשר נגזרה כליון ר"ל על קהלה שלימה, שהי' להם ש"צ שאינו הגון בימים הנוראים], והי"ת יכתבנו כולנו בספר החיים, ונזכה לגאולה שלימה בביאת ב"ד גואלינו בקרוב. הדשה"ט.




דילוג לתוכן