אבלות בסוכות - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

סדר בתחומי החיים

נושא: חגים

שם הרב המשיב: הרב אשר לעמיל כהן

שאלה

מי שמת לו מת בתוך ימי חג הסוכות, האם חייב בסוכה?

תשובה

באופן כללי אבל מחוייב במצוות סוכה ככל אדם, וישתדל להסיר האבלות מלבו בענין שלא יהיה לו צער כלל בישיבה בסוכה. אמנם אם אינו יכול להסיר האבלות מלבו כגון במקרה שהמת חביב עליו מאוד ויש לו צער בישיבה בסוכה, כי רוצה להתבודד באבלו בביתו, פטור מן הסוכה:

מקורות

ראה שולחן ערוך אורח חיים הלכות סוכה סימן תרמ סעיף ה: אבל חייב בסוכה.


ובמשנה ברורה סימן תרמ ס"ק לא: אבל חייב בסוכה – דאע"ג דמצטער פטור מן הסוכה ה"מ צערא דממילא הבא לו מחמת הסוכה אבל הכא איהו דקמצער נפשיה איבעי ליה ליתובי דעתיה כדי לקיים את המצוה. כתב בספר תניא אם המת היה חביב כ"כ שאין יכול להסירו מלבו פטור. ומיירי שמצטער בישיבתו בסוכה [מ"א] ועיין בספר ישועות יעקב שחולק בזה על התניא. בפ"מ מסתפק לענין אונן בחוה"מ או אפילו ביום טוב כשרוצה לקבור ע"י נכרי ביום טוב ראשון או ע"י ישראל ביום טוב שני דאז חל דיני אנינות אם חייב בסוכה ע"ש ובספר בכורי יעקב מצדד שהוא פטור ע"ש:


ובמגן אברהם סימן תרמ ס"ק י: אבל. ואף ע"ג דצער הוא לו לישב בסוכה דחפץ להיות מתבודד כדי להיות טרוד בצער קמ"ל דאיבעי ליה ליתובי דעתי' [הרא"ש דלא כמהרי"ק] והע"ש לא ע"ש וכתוב בספר תניא אם המת הי' חביב כ"כ שאין יכול להסירו מלבו פטור ע"כ ומיירי שמצער בישיבתו בסוכ' כמש"ל:


ובפרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן תרמ ס"ק י: אבל. עיין מ"א. עיין ט"ז [ס"ק] ז' ח' אף להמרדכי [רמז תשמ] דבאבל הוה אמינא דינצל מצערו כשילך בהתבודדות ויהיה לו מנוחה לאבלו. ובמת חשוב דאי אפשר ליתובי דעתיה, ויש לו נייח בהתבודדות, פטור מסוכה. ועיין ט"ז [ס"ק ח] לא כתב כן. ועיין חידושי הריטב"א סוכה כ"ה ב' [סוף ד"ה וה"מ] באבל דבעי ליתובי דעתיה, בשם מורו ז"ל, שכך ראוי שלא לפטור מסוכה כדי שיתנחם ומייתב דעתא לה, מה שאין כן בצערא דעלמא לא מייתבא דעתא. והלשון מסופק, דיש לומר כל צער וטירדא טבעה ספינה נמי פטור, דסוכה בעינן סוכה ורואה ושיכיר נפלאות ה', ותשבו כתדורו, ובצער עוזב דירתו גם כן, כמהרי"ק דלא כהמרדכי. ואבל מצוה לנחם על המת חייבו בסוכה כדי שיתנחם וי"ל צערא דעלמא שינצל [בצאתו] מסוכה, אפילו הכי לא בעי ליתובי דעתא. ובאבל אף על גב שינצל כמו שכתב הרא"ש, כדי שיתנחם לא פטרו. עיין פני יהושע [שם ד"ה בגמ' ואמר] מה שמקשין, אבל בלאו הכי אסור בתשמיש, כמה תירוצים, עיין אליה רבה כאן [ס"ק יג], ובסימן תרל"ט [אשל אברהם אות ח] כתבנו מזה. ודע דאונן פטור מסוכה ומכל מצות האמורות בתורה בחול המועד או מתעסק בקבורה ע"י עכו"ם ביום א' וביום טוב ב' ע"י ישראל. ויש לומר דדוקא מצות עשה שב ואל תעשה, וסוכה עבר בקום ועשה שאוכל חוץ לסוכה, עיין פני יהושע סוכה כ"ח [ע"א] האזרח להוציא נשים, מצות עשה שהזמן גרמא י"ל מתפילין שב ואל תעשה שמע מינה אף קום ועשה נשים פטורות. ובמקום אחר [פתיחה כוללת ח"ב אות יד וכח] כתבנו מזה. ועיין יומא ביום הכפורים לרבות נשים [סוכה כח, א]. וכאן אין להאריך:


ובמחצית השקל אורח חיים סימן תרמ ס"ק י: אבל כו'. דחפץ כו'. ר"ל, הא כתב רמ"א [סעיף ד] דאין המצטער פטור אלא אם ינצל מן הצער בצאתו, ואם כן באבל דלא ינצל מן הצער אפילו יצא מן הסכה, פשיטא דחייב:


ומיירי שמצער בישיבתו כו'. דאם לא כן, אם לא ינצל מן הצער בצאתו חייב:


ובעולת שבת סימן תרמ ס"ק ב: אבל חייב בסוכה וכו'. בגמרא [סוכה כה ע"ב] מפרש משום דאיבעי ליה ליתובא דעתיה, משמע מהתם דליכא לדברי המרדכי [סי' תשמ] דסבר דאין המצטער פטור אלא אם ינצל וכו' וכמ"ש בסמוך, מיהו אפשר לישב. ועיין בספר טירת כסף מה שכתבתי בס"ד, ועיין במהר"י קולי"ן שורש קע"ט. כתב מהר"ם איסרל"ש [בשו"ת] סימן כ"ט בסוכה שאינה משומרת מפני הגנבים כשרה עי"ש:


ובעטרת צבי אורח חיים סימן תרמ ס"ק ח: אבל חייב בסוכה. ואף על גב דמצטער הוא בישיבת הסוכה יותר מבישיבת הבית, דאבל חפץ להיות מתבודד ויושב במקום צער (ואפל לה) [ואפילה] כדי להיות טרוד בצערו, אפילו הכי חייב, לפי שצריך ליישב בדעתו למצוה שלא להיות בצער בסוכתו:


ובט"ז אורח חיים סימן תרמ ס"ק ח: אבל חייב בסוכה. בגמ' פרכי' פשיטא מ"ד הואיל ואמר רבא מצטער פטור מסוכה האי נמי מצטער הוא קמ"ל דוקא צער דממילא אבל הכא איהו קא מצטער בנפשי' איבעי לי' ליתובי דעתי' ופירש הרא"ש דה"א דהאבל הוא מצטער בסוכ' יותר מבית דאבל חפץ להיות מתבודד ויושב במקום צער ואפל' כדי להיות טרוד בצערו קמ"ל וקשה מהי תיתי לומר סברא גרוע כזאת שזה יהי' נחשב לאבל לצער במה שלא יוכל להצטער דא"כ הי' אסור לנחם אבלים דקא מצערין אותו שלא יוכל להצטער ותו מנלן שזהו סברא כלל אמאי לא משני דבאבל אין לו מעל' בבית יותר מסוכ' אלא דה"א דכיון דטרוד הוא פטור מסוכ' קמ"ל דכעין דירה בעינן ולא פטור אא"כ ינצל מהצער וכמ"ש בסמוך להמרדכי ולמה לו לחלק בין צער דממילא או לא וא"ל דזה הי' פשוט לבעל התלמוד דאין הטעם משום טירד' כדאמרי שם בסוגי' לענין ק"ש באבל אלא מעת' טבע' ספינתו בים ה"נ דפטור ואין מצטער פטור אלא דכעין דירה בעינן וע"כ פריך כאן באבל פשיטא דחייב שהרי א"א לו להנצל מהצער ותי' לו התרצן שיש כאן סברא להנצל דניחא ליה בהתבודדו' וכדברי הרא"ש א"כ ל"ל לחלק בין צער דממילא או לא דא"צ לזה אלא ה"ל לתרץ בקיצור דיש כאן חילוק לאבל דאפשר להנצל מהצער שהרי זהו עיקר התי' ואם נא' דאדרבא האמת כן הוא דהא דמצטער פטור אין הדבר תלוי ביוכל להנצל אלא משום טירדא פטור ואף על גב דבשאר מצות לא איכפת לן בטרוד בצער כדאמרי' בגמ' אבל חייב בכל המצו' חוץ מתפילין שנקראו פאר סוכה שאני דבעי' כוונ' כמ"ש א"כ שפיר משני כיון דהטע' משום טירדא ה"א גם באבל יש טירדא דצערא קמ"ל דוקא ממיל' כו' אבל [אבל] אינו בכלל מצטער לפטור מן הסוכ' אלא דקשה על המרדכי בשם הרא"מ שס"ל דביכול להנצל תליא מילתא ונ"ל דתרווייהו הם אמת דתרי גווני צער יש הא' אם מצטער מחמת סוכה דוקא דהסוכ' מביא' לו צער כשיושב שם אז אין שייך פטור מחמת טירדא דאדרבא בזה זוכר טפי מצות סוכ' כיון שהוא מוכרח לישב במקום שהוא צער לו כדאי' בסי' תרכ"ה דע"כ צווה הש"י לעשות סוכ' בתשרי ולא בניסן כי בתשרי הולכין שאר אנשים מן הסוכה כו' בזה אמרינן שאינו פטור אא"כ יש לו מקום שיוכל להנצל אבל שאר טירדא דבא לאדם צער מצד אחר כגון חולה או שאר צער הגוף שאין לו ניחותא טפי בבית מסוכה אפ"ה פטור מצד טירדא דזה אינו יכול להתכוין לסוכ' וא"כ ה"א ה"ה נמי אבל דפטור אף על פי שאין לו חילוק בין בית לסוכ' קמ"ל דאין זה מיקרי טירדא כלל דאיבעי ליה ליתובי דעתי' ולהתחייב במצות הש"י וא"ל א"כ מאי קמ"ל דא"כ אין מצטער מחמת טירדא פטור אלא כגון חולה וכבר שמעי' ליה ממתני' חולין ומשמשיהן פטורי' י"ל דהיא גופא קמ"ל דאע"ג דא"א להנצל ואי ממתני' ה"א דוקא בחול' שיש לו חילוק בין בית לסוכה אבל אם אין לו חילוק חייב קמ"ל דאפ"ה פטור כיון דמצטער הוא וטריד וא"כ אין אנו צריכים לההיא סברא דחיקתא שזכר הרא"ש דלאבל יש צער במה שלא יוכל להצטער וכאשר כתבנו הוא נכון בס"ד:


ובשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תרמ סעיף יג: אבל חייב בסוכה אפילו ביום ראשון ואף על פי שצער הוא לו לישב בסוכה שהאבל חפץ להיות מתבודד להיות טרוד בצערו ובאבלו אעפ"כ חייב לישב בסוכה ולהסיר האבלות מלבו בענין שלא יהיה לו צער כלל בישיבה בסוכה אבל אם אינו יכול להסיר האבלות מלבו כגון שהמת חביב לו מאוד ויש לו צער בסוכה שאינו יכול להיות טרוד שם באבלות כמו בביתו שישב שם בדד פטור מן הסוכה:




דילוג לתוכן