סליחה על המענה בתשובה.
זה נשמע לא אפשרי, אבל יש בהחלט אתגר זוגי עמוק, שקשור עם הממד החברי, שבו כן נכון באמת לחשוב ולעבוד על זה- איך נגיע לביחד השלם שמתבטא בחברות כל הזמן.
החיבור הזוגי בינינו הוא כל הזמן.
במודעות הרוחנית הפנימית, כולנו יודעים שבני זוג הם נשמה אחת, שירדה והתחלקה בשני גופים, וחיים בעולם שנים רבות נפרדים, עד שנפגשים מחדש, וכל אחד מוצא את הפלג גופא – החלק השני שלו, ואז יש שלמות של גוף אחד.
ומה קורה בחיים אחר כך? התאחדנו, ואז נפרדים וכל אחד יש לו את העולם שלו.. כל ציור בעולם, גם אם יש חיבור רוחני ועמוק, איך אפשר להיות בחברות תמידית ללא היפרדות? עיקר התשובה שאנחנו רוצים להציג, שברור שאף אחד לא חולק שכל אחד צריך לעסוק בעולם שלו, לממש את עצמו, כמו לבד, בעולם שתחת הזמן יש את הזמני מפגש.. זה תיאור רצוי ולא יכול להיות יותר אולי..
אבל הנקודה שאנחנו רוצים לתאר, איך בתוך היחס בינינו, והענין המשותף שבנו, המקום הזה ילווה אותנו כל הזמן. אתה בעולמך ואשתך איתך כחברה איתך כל הזמן בעולם שלך. היא בעולמה ואתה איתה מחובר איתה לעולם שלו.. לא שכל אחד יש עולם שלו, אלא שאנחנו ביחד כל הזמן.
לא בפועל, אלא בחברות שלנו כל הזמן. תרי רעין דלא מתפרדין כפשוטו בנפש. בנפש אנחנו אף פעם לא בודדים. גם אלו שצריכים – וזה דבר גדול – זמני התבודדדות, גם אז אתה ביחד עם אשתך ואשתך יחד איתך.. אנחנו אף פעם לא נפרדים.
כדי להבין, צריכים לדעת שאחרי הראש החברי של בני הזוג, יש מימד של שותפות ואחדות תמידית. את המודעות הזאת אנחנו רוצים להעצים.
הדבר הזה, יש לו כל מיני השלכות מעשיות, אבל אנחנו רוצים להבין את העיקרון – ונצייר את זה בצורה פשוטה:
התחתנו, כרתנו ברית, התאחדנו, גילינו שאנחנו נשמה אחת – מה ההשלכות? לא רק שאנחנו מתחברים יחד לפעמים, אלא השליחות שלנו בעולם היא משותפת, זה שליחות אחת ולא של שניים. לא כל אחד שליח לעצמו. השליחות שלנו בעולם, הנוכחות שלנו בעולם היא ביחד
ממילא כל מה שאנחנו עושים בעולם זה ביחד. וזה אומר שהחברות שלנו היא תמידית. מה הביטוי שהכל ביחד? נגענו בתחום התקשורת – כל מה שאשתך עוברת במימוש האישי שלה, וכל מה שבעלך עובר במימוש האישי שלו – זה של שתיכם. כל מה ששלה שלך, וכל מה ששלך – שלה. היא איתך כל הזמן.
מה יקרה אם אני יחשוב שהיא נפרדת ממני?
בהסתכלות הזאת, אתה לא תוכל לממש את עצמך באמת, והיא לא תוכל לממש את עצמה באמת. זה שלי, זה אני, זה החלק הפרטי שלי, זה חצי – זה לא השלם.
אם מישהו חושב שיממש את עצמו בלעדי השני, שידע שזה טעות – אתם אחד במהות, ולכן אתם אחד בשליחות שיש לה שני זרועות, שני ידיים, יהיה מה שיהיה לטוב הוא איתך, אתה איתה, הביחד שלנו מתבטא כל הזמן. טכנית, אנחנו עסוקים כל אחד בעולמו, אבל בנפש – העניין שלו, מה שמטריד אותו, מה שמטריד אותה – הוא של שניכם ביחד.
לכן כל אחד נמצא מחובר לבן זוג שלו איפה שהוא נמצא – עמו אנוכי בצרה, הקב”ה איתנו בצרה, הקב”ה איתנו בגאולה, הכתיב גאולה לעצמו בגאולתנו. ההצלחה של אשתך היא שלך, ההצלחה שלה היא שלך. אתם מחוברים כל הזמן, כי כל מה שהשני עושה זה לא נפרד.
כמובן שמן הראוי ברובד פנימי ונפשי לתת לזה מקום – בגוף אתה נפרד, במחשבות אין פירוד. את חושבת על בעלך כל הזמן איפה שהוא נמצא, מה שהוא עושה, אתה חושב על ההתמודדות שלה, מה שהיא עושה,, אתה מתפלל עליה – הביחד הזה מתבטא בעונג ובצער.
הבן זוג במצוקה, אתה במצוקה איתו כחבר בעת צרה. אם אתה נוטש או שאתה בצרה. אתה בעונג, אתה במימוש, אתה לא לבד – אשתך איתה שמחה ומאושרת ומרגישה מממשת. העניין המשותף מתבטא ברגש אכפתי אחד מהשני, ובעיקר במחשבות תמידיות אחד על השני.
התיאור המעניין של הרמבם על אהבת ה’, מתבטא שאדם אוהב אתה הקב”ה כמו הבן זוג, ומתאר הרמב”ם – שאוהבים חושבים כל הזמן חושב, באהבת אשתו. אנחנו כרגע – אהבה שהרמבם מדבר עליו היא לא התהלבות רגשית, אלא המקום של אשתו בעולמו, העונג שמתבטא בעצם הנוכחות של אשתו בעולמו.
