בהתמודדות של האדם בעולם ובמיוחד בהתמודדות שלו מול העתיד, נתפסת תחושת החרדה והפחד כתחושה וחוויה לגיטימית ביותר. אותה תחושה טבעית של פחד מול מה שעתיד לקרות, מתגברת ומקבלת יתר תוקף ועוז כאשר אני מסתכל סביבי ורואה את הרע שמתחולל בתוך המציאות. מה הוא אם כך הדבר אשר יכול להבטיח לו בביטחון גמור חיים ללא בעיות?

כמו שהובא לעיל, תנועת הרצוא מצד עצמה, ללא תנועה של שוב הבאה אחריה, אינה מספיקה ואינה מסוגלת לתקן בפועל את המציאות השבורה והחסרה. נקודת ההתבוננות הראשונה אשר תאפשר לנו ליצור את תנועת השוב ולהמשיך את הטוב הנעלם אשר השגנו בתנועת הרצוא אל תוך המציאות הגלויה כאן למטה, היא ההתבוננות באהבת הבורא כלפינו.

תחושה של אהבה היא תנאי הכרחי לשינוי המציאות הבעייתית והחסרה, אך כמובן שאין היא מספיקה. העולם שלנו נקרא עולם העשייה, וכשמו כן הוא מהותו הוא עשייה. לא מספיק שהאדם יפתח מודעות וחשיבה חיובית, אלא העיקר הוא לעשות ולפעול בעולם.

תודעה של מנוחה מרגיעה אותי ומאפשרת לי לראות את המציאות כפי שהיא באמת בעולם העליון והיא גם זאת שפותחת אותי לתודעה של שמחה.

המהות הכי פנימית של עבודת הביטחון היא המנוחה. מנוחה זה ההיפך מטרדה וההיפך מפעולה. כשהאדם פועל בעולם ורוצה להגיע להישגים, והוא אכן צריך לפעול כך, הנקודה הפשוטה והטבעית שעומדת מאחורי השאיפה להישגים זה לחץ. אתה רוצה משהו ובגלל שהדברים תלויים בך אתה לחוץ. למרות שאתה מאוד רוצה להצליח ואתה גם בטוח שתצליח, פנימית יש בך נקודה של לחץ והסיבה ללחץ היא כי זה תלוי בך.

לאחר שראינו כי בצורה טבעית אנו נשלטים ע"י המאורעות השונים המתחוללים בעולם, ושאין ברירה כביכול אלא לחיות חיים מלאי פחד וחרדה המופיעים כתגובה טבעית לאי הוודאות שצופן העתיד, ולאחר ששללנו את אותה גישה "ריאלית" לכאורה והבנו שהגישה החיובית והאופטימית לא רק שאינה נחשבת לבריחה מהמציאות אלא אדרבה היא היא המציאות האמיתית, לאחר כל זאת יש להבין ולהכיר מהו התהליך הפנימי אשר עלינו לעבור כדי לחולל את אותו מהפך תודעתי.

כאמור, לאדם יש כוח השפעה על מה שמתחולל בשורשי המאורעות, אך עדיין יש להבין מדוע ובאיזה אופן משפיעה החשיבה שלי על המציאות.

הסתכלות זו (כפי שהתבאר בפרק הקודם), שבעצם כל הרע המתחולל פה בגלוי בתוך המציאות אין לו שום אחיזה במציאות ובאמת הוא רק דמיון בעלמא ואילו הטוב הטהור והמוחלט שכל כך נסתר ונעלם מעיננו, הוא הוא המציאות האמיתית,