השאיפה לשמחה טובה אבל לא די בה: ייתכן שאדם אכן ישאף לשמחה, אבל יפעל בדרך שגויה, ואזי הוא עלול ליפול השמחה ולהביא לתוצאות בלתי רצויות. שמחה אמיתית צריכה להיות מבוססת על מקום פנימי של ענווה ו'ביטול'. במקרים שבהם המניע הפנימי לשמחה הוא הרגשת ה'ישות', אי אפשר להגיע לשמחה אמיתית, וצפויים להגיע להפך הגמור שלה – למשברים ונפילות.

איך מתאים ששיחרורו של בעל התניא נחגג בפרשת וישב בה מסופר על מכירת יוסף וירידתו

בדבר מלכות השבועי, מתייחס הרבי בהרחבה לשאלתו של הרבי הרש"ב בגיל ארבע או חמש, "מפני מה נראה ה' אל אברהם אבינו ולנו אינו נראה"? ולמענה של סבו, הצמח צדק: "כשיהודי צדיק בגיל תשעים ותשע שנה מחליט שעליו למול את עצמו, ראוי הוא שה' יראה אליו".

סיפור זה מובא בשיחותיו של הרבי פעמים רבות, אך כאן מוסיף הרבי דגש מיוחד: שאלת הרבי הרש"ב אינה על המציאות של של "וירא אליו ה'", אלא הגילוי של הענין. כלומר, הענין של "וירא אליו ה'" ישנו לכל יהודי – יש לו את בחינת היחידה, ניצוץ משיח, והוא קשור לקב"ה בכל מצב. זה רק צריך לבוא לידי גילוי.

מסע מכוון הציווי "לך לך" מלמד אותנו על הצורך לנוע ולהתקדם. החיים של האדם בעולם

כשיהודה אומר "בי אדֹני", הוא בעצם אומר: כשאתה משפיע אינך צריך להתרכז בהגעה לשלמות של עצמך. עליך להתמקד רק בי – במקבל ההשפעה. תניח לצורך שלך להשפיע, ותפנה את מחשבותיך ורגשותיך להבין ולהרגיש את הצורך של מי שאמור להיות מקבל ההשפעה.