למרות ש"כל ישראל הם קומה אחת שלימה" הרי כל אחד הוא אחר ושונה, ולא רק במראהו החיצוני, אלא גם בעבודתו ומהותו הרוחנית, שהיא הנקודה העצמית שבו.
אבל אין הפירוש שהאדם צריך לחיות לבד ובבדידות, להיפך – דוקא כשמגלה את ייחודו העצמי, הרי הוא יכול להתאחד באמת עם הסביבה. למה שאדם יחפש את הייחודיות העצמית שבו, למה שלא ניהיה כולם שווים וזהו?