שלום וברכה,
בהקדמת דרך חיים לאדמו"ר האמצעי, משמע שיש כאלה אנשים שביום הדין הוקצב להם שפרנסתם תהיה דווקא ע״י ריבוי ויגיעה בזמן בכמות ובתחבולות.
ומשמע שללא הריבוי והיגיעה בכמות ובתחבולות, לא יצליח ולא יהיה לו פרנסה … (ויכול לשנות את הדין ע״י עול תורה שלא יזדקק לריבוי בכמות ויגיעה ותחבולות).
איך זה מתיישב עם מה שמבואר – שצריך לבטוח בה', ולעשות כלי בדרך הטבע – אך לא לעשות תחבולות?
לכאורה הכוונה בזה:
לכל אדם נקבע בעולם ענין של יגיעה. האדם לא יכול לבוא לעולם ולא להתייגע בשום דבר. בחובת הלבבות של רבינו בחיי מסביר ענין זה לעומק, כי דוקא על ידי יגיעה, האדם מסוגל להגיע להכרה וביטול לאלוקות. ולאידך ללא שום יגיעה - הרי וישמן ישורון ויבעט.
אלא שלאדם יש בחירה - במה תיהיה היגיעה. האם היגיעה תיהיה בעניייני משא ומתן, או בעניינים של תורה. וזה מה שמביא במאמר שם ממאמר חז"ל שכל המקבל עליו עול תורה מסירין ממנו עול דרך ארץ וכו' שאם הוא בוחר שהיגיעה שלו תיהיה בענייני תורה ומצוות, הרי הוא חוסך מעצמו יגיעה בענייני העולם, ואם לא, הרי אין ברירה אלא לתת לו ענין של יגיעה, כי כנ"ל א"א בלי יגיעה בכלל.
נמצא לפי זה, כי הענין של "ראוי לברכה" שמדבר במאמר שם, אין זה גזירה מלמעלה, אלא בגלל שלא משקיע ביגיעה ב"עול תורה" הרי ממילא נצרכת אצלו יגיעה בענייני עסק, וצריך דוקא תחבולות ויגיעות וכו'. כמובן שגם אז, הרי אין מדובר על תחבולות, כגזל חלילה וכו', אלא יגיעה והתאמצות יתירה. כלומר, יש מה שנקבע מלמעלה, שא"א להרבות את זה גם לא על ידי תחבולות. אבל יש גם מה הדרך שהאדם יקבל את מה שנקבע לו, וזה בוחר האדם, האם באופן של יגיע כפיך בלבד, או יגיע ראשך וכו'. וכיון שבכל מקרה - הוא לא יקבל יותר ממה שנקבע לו, אומרים לנו בכל המאמרים הנ"ל, תשקיע את היגיעה של הראש בענייני תו"מ ותפתור את עצמך מיגיעה של משא ומתן ותחבולות מיותרות. לעומת זאת, אם תפרוק עול תו"מ, תקבל עול דרך ארץ, תצטרך הרבה יגיעה ותחבולות להשיג את מה שכבר נקבע לך מלמעלה ויכלת לקבל ללא אותם תחבולות.
וזה מה שהרביים בכל המקומות שהזכרת מעוררים אותנו, שלא נגיע למצב זה, אלא נשתמש רק באופן של יגיע כפיך וכו' ונוכל להגיע לאותו תוצאה, ועוד יותר מזה, מחמת ברכת ה', בהרבה פחות מאמץ.
מה שבדרך כלל כתוב שאין צורך בתחבולות, הרי זה ביחד עם האמירה, שעיקר ההשקעה הפנימית של היהודי צריכה להיות בענייני תורה ומצוות, ואז ממילא, הוא יחסוך מעצמו יגיעה ותחבולות בענייני העולם.
ראה בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן פט סעיף א: תפלת השחר זמנה מתחיל מעלות השחר אלא שלכתחלה מצוה להתחיל עם נץ החמה דהיינו אחר יציאתה ולא קודם לכן משום שנאמר יראוך עם שמש וגו' וראוי ליזהר בזה בימי הסליחות שרגילין להקדים קודם נץ החמה ואינו נכון אבל בדיעבד אם עבר והתפלל משעלה עמוד השחר יצא ואף לכתחלה יכול לעשות כן בשעת הדחק כמו שיתבאר.
ונמשך זמנה עד סוף שליש היום שצריך לגמור התפלה קודם שיעבור שליש היום בין שהיום ארוך בין שהיום קצר כגון אם היום ארוך י"ח שעות מעלות השחר עד צאת הכוכבים שליש היום הוא ו' שעות משעלה עמוד השחר ואם הוא ט' שעות שלישיתו הוא ג' שעות ולכן צריך ליזהר בחורף להשכים להתפלל בענין שיגמרו תפלת י"ח קודם שליש היום אף על פי שכבר קראו קריאת שמע בעונתה קודם התפלה כמו שנתבאר בסי' מ"ו.
ואם טעה או עבר ולא התפלל עד אחר שליש היום עד חצות יצא ידי חובת תפלה אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה ומכל מקום אין צריך להתפלל במנחה שתים לפי שגם בתשלומין שבמנחה אין לו שכר תפלה בזמנה:
ובסימן קיא סעיף א: (אף על פי שקריאת שמע וברכותיה מצוה בפני עצמה ותפלה מצוה בפני עצמה) צריך לסמוך ברכת גאולה לתפלה ולא יפסיק ביניהם אפילו באמן אחר גאל ישראל ולא בשום פסוק שנוהגין לומר קודם תפלת י"ח כגון פסוק כי שם ה' אקרא ודומיו חוץ מפסוק אדני שפתי תפתח שהוא חובה מתקנת חכמים ואינו חשוב הפסק שכיון שקבעוהו חכמים בתפלה נעשה מכלל התפלה וכתפלה ארוכה היא וי"א שמותר לענות אמן אחר גאל ישראל וכן נוהגין כמו שנתבאר בסי' ס"ו.
ובסעיף ד: אם עד שלא קרא קריאת שמע וברכותיה מצא צבור שמתפללין לא יתפלל עמהם תחלה ולקרות אח"כ קריאת שמע וברכותיה כמו שעושים בפסוקי דזמרה לפי שסמיכת גאולה לתפלה שחרית גדולה מתפלה עם הצבור (אבל בערבית תפלת הצבור גדולה מסמיכת גאולה לתפלה כמו שיתבאר בסי' רל"ו):
[אך בפשטות אי"ז גדול מתפילה בזמנה, מאחר וזהו סוכ"ס מצוה בפני עצמה וזהו זמנה].
ובסימן קכד סעיף ג: ש"ץ שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שהתפללו בלחש והוא צריך לעבור להם לפני התיבה לאלתר יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לצבור וא"צ לחזור ולהתפלל בלחש לאחרים מוציא לעצמו לא כ"ש ואין בזה משום המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה כיון שעל ידי הדחק הוא עושה כן.
וכן אם הוא שעת הדחק שאי אפשר להתפלל בלחש תחלה כגון שירא שמא יעבור זמן התפלה ולא יוכל לגמור כל י"ח ברכות של חזרת התפלה תוך זמן התפלה יכול להתפלל מיד בקול רם והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש וטוב שיהיה אחד לכל הפחות שיענה אמן אחר ברכת הש"ץ אם יהיה לו שהות להתפלל אח"כ או שהתפלל כבר:
ובסימן קט סעיף ג: וכשהוא מוכרח להתחיל מיד ומתחיל עם הש"ץ כשיגיע עם ש"ץ לנקדישך או לנקדש כפי נוסח מדינות אלו יאמר עמו מלה במלה כל נוסח הקדושה כמו שהוא אומר שאף שאין היחיד אומר קדושה בתפלתו כשהוא אומר עם הש"ץ אינו נקרא יחיד וכן יאמר עמו מלה במלה כל נוסח ברכת האל הקדוש וברכת שומע תפלה כדי שיסיים הברכה עם הש"ץ ביחד ושוב א"צ לענות אמן כמו שהש"ץ א"צ שהצבור עונים אחריו ועניית הצבור היא ג"כ על ברכות של זה וגם יכוין שכשיגיע ש"ץ למודים יגיע גם הוא למודים או להטוב שמך כדי שישחה גם הוא עם הצבור במודים ואם יכול לגמור כל התפלה עד שיגיע ש"ץ לסיום שומע תפלה יכול להתפלל בפני עצמו אחר סיום האל הקדוש.
וכל זה כשמוכרח להתפלל מיד משום סמיכת גאולה לתפלה או מפני שהשעה עוברת אבל אם אינו מוכרח לא יתחיל עם הש"ץ ולומר עמו נוסח הקדושה לפי שלכתחלה צריך לשתוק ולשמוע נוסח הקדושה מפי הש"ץ ולענות אחריו קדוש וברוך וימלוך בלבד כמו שיתבאר בסי' קכ"ה:
[וראה שערי הלכה ומנהג חלק א', עמוד קמז].
אתר האינטרנט “דעת – יהדות באור החסידות והקבלה” מרכז מאגר תוכן עצום של נושאים שונים: חינוך, זוגיות, שלום בית, משמעות החיים , מודעות עצמית, מעגל השנה ועוד.. התוכן שבאתר מרוכז ברובו משיעורי הרב יצחק ערד – ראש ישיבת דעת וראש מכון דעת ותבונה – לימודי אימון וטיפול יהודי. מרכז דעת נותן שרות של יעוץ הלכתי, השקפתי ומשפחתי, על פי התורה והחסידות, לרבני ודייני קהילות ולאנשים פרטיים בארץ ובתפוצות. התשובות נענות על ידי צוות המשיבים של מרכז דעת. חלק מהתשובות מתפרסמות באתר זו במדור שאלות ותשובות.