אולי יש לומר בדרך אפשר: א. אמנם היה זה בכל המידות, ובכל זאת הוזכר ענין זה דווקא על מידת החסד, כיון שהיא עיקר המידות וראש המידות, וכדברי הזוהר על מידת החסד "יומא דאזיל עם כולהו יומין" היינו שמידת החסד הולכת ונמשכת לכל המידות. ב. טבעה של מידת החסד השפעה מלמעלה למטה, בשונה מגבורה שזה ענין של ההעלאה. וכיון שעיקר עניינה של החסד הוא ירידה למטה והשפעה למקום הנמוך, הנה דוקא אצל אברהם שייך לומר ענין של קנאה, כיון שאברהם גילה את חסדו למקום נמוך ביותר, לישמעאל, לאנשי סדום, לערביים המשתחווים לאבק רגליהם וכו', משא"כ אצל יצחק ויעקב שאין עניינם בעיקר ההשפעה למטה, הרי לא שייך לקנאות במעשיהם כאן בעולם הזה, כי מהות מידת הגבורה היא ענין של העלאה (ועל דרך זה תפארת). כלומר, דוקא בגלל שעניינה של החסד זה השפעה לתחתון, היא קינאה באברהם, כי בפרט זה של המשכה למטה, היה בו מה שאין בה. לעומת זאת אצל יצחק שעניינו העלאה למעלה, אין מה לקנאות בו, כי כל ענין ההעלאה זה להגיע ללמעלה, והיא כבר נמצאת למעלה. ג. ענין הקנאה אינו כפשוטו כמובן, זה הכל ענין רוחני. הלשון קנאה בא לומר לנו שהיה אצל אברהם משהו שאין במידת החסד כשעלצמה (שלכן שייך שתקנא בו מצד מעלתו עליה), וכל מאמר חכמים זה בא לבטא את גדולת מעלת אברהם אבינו על מידת החסד העליונה והביטוי לזה בשפתינו הוא בלשון קנאה. ויש עוד לעיין בזה. שבת שלום ובשורות טובות
