Ask The Rabbi

נושא: תפילה

שבחו של מת?

אבי נפטר ואני יודע איזה חשיבות יש לדבר רק בשיבחו של המת, אך ככל שאני נזהר בדיבור, ברגש שלי אני יודע שאבי היה איש קשה מאוד בלשון המעטה, והיחסים בינו לבין אימי רק לא הגיעו לאלימות פיזית ממש – כל השאר היה שם. כך שסה"כ אני מרגיש הקלה רבה. אם זאת שאני מבין שהוא לא היה אדם רע באמת, והוא גדל עם חינוך גרוע ואני בהחלט יכול לראות את הניצוץ הטוב בו, אך בד בבד אני הרגשתי שנים רבות את ייסוריי אופייו הקשה. איך לדעתך אני יכול ליישב את הקונפליקט הזה בין הרגש לבין החיוב ההילכתי שאני גם מבין את ההיגיון שבו. אודה לך מאוד על תשובתך 

ראשית כל, ארשה לנו לנחם אותך כפי הנהוג: המקום ינחם אותך בתוך שאר אבלי ציון וירושלים, ונזכה במהרה לביאת המשיח ולקיום היעוד בלע המות לנצח. ובקשר לשאלתך: הקונפליקט שאתה מתאר הוא בהחלט קשה, ועלול לבלבל, אך כפי שאתה בעצמך כתבת, בחכמה רבה, התורה דורשת מאיתנו לשאת לפעמים שתי רגשות, והבנות, שהם הפוכות זו מזו, בבת אחת. אלא כדי שזה יהיה קצת יותר קל ננסה להבהיר את הדברים: ובהקדים שאלה קצרה, אם תשים לב בעשרת הדיברות, יש חלוקה בין חמשת הדיברות הראשונות לחמשת האחרונות, שבחמשת הראשונות מדובר על ציווים שבין אדם למקום כמו אנכי ה', לא יהיה לך, לא תשא וכו', ובמחמשת האחורנים ציווים שבין אדם לחבירו, כמו לא תרצח, לא תגנוב וכו'. והנה זה פלא: הציווי כבד את אביך ואת אמך מופיע דוקא בחמשת הראשונים ולא באחרונים? ההסבר לזה בקצרה מוסבר בספרי החסידות, כי הכיבוד שלנו להורינו הוא על עצם זה שהשתתפו ביצרתינו ובהולדתינו והיו שותפים לקב"ה. כידוע ששלשה שותפים באדם, ה', אביו ואמו. בעצם ה' יכל ליצור אותנו לבדו, אלא שהוא נתן להורים שלנו כביכול את הזכות להשתתף ביצריתנו. הרעיון הזה, הוא מאוד עמוק והוא נותן לנו מבט מעמיק בחיוב של כיבוד ההורים. יש משהו בקשר של האבא והאמא אלינו, שלא מותנה כלל ביחס שלהם אלינו ובכלל לסביבה. בעצם זה שהוא האבא שלנו והוא הביא אותנו לעולם, אנו מחוייבים בכבודו ויש ביננו לבינו קשר עצמי ומהותי. לקשר בין שניים יכול להיות סיבות רבות, אהבה, מעלות שאחד רואה בשני, וכו', ויש לפעמים קשר שהוא קשר עצמי שלא קשור לסיבות כאלו ואחרות. וזה בדיוק הקשר שיש לנו עם ההורים שלנו. זה לא אומר חלילה שלהורים מותר להתנהג איך שהם רוצים. ודאי שאבא ואמא חייבים להתיייחס כראוי לילדיהם, ואם חלילה הם מתנהגים לא כראוי הם צריכים לתת את הדין על זה. אבל גם אז שיש ניתוק ופגמים בקשר הגלוי, יש את הקשר העצמי, שלא מותנה בשום סיבה, והתחלתו מעצם זה שהקיום שלנו בעולם הגיע מה', באמצעותו. באופן פרקטי ומעשי, אבא שמתנהג בצורה איומה כלפי אשתו או ילדיו, צריך להעניש אותו, ולמנוע את זה בכל דרך כמובן, אבל באופן מהותי הקשר אליו תמיד נשאר. למרות שכאמור, יש קשיים בגילוי הקשר. אבל זה רק בגילוי ולא במהות. במיוחד עכשיו אחרי שהוא נפטר, אתה כמובן צריך יותר להסתכל על מהות הקשר העצמית שבניכם, ולעשות כמובן את כל הפעולות ההלכתיות הנדרשות בכך, ווודאי שבוודאי, שהיותו עכשיו למעלה, הרי כל הקליפות והמעשים השלילים שעטפו אותו, הרי הוא מאוד מאוד מצטער עליהם, ומבין כמה טעה בהם, ומי יודע אולי הוא גם סובל מזה, וההתנהגות הטובה שלך, והמעשים הטובים שאתה מקיים לעילוי נשמתו, בוודאי עוזרים לו גם למעלה. אתה לא צריך להרגיש  שזה לא בסדר שאתה עושה דברים לעילוי נשמתו, כי הקשר בניכם הוא עצמי ולא ניתן להפרדה כלל. כמו שאדם לא מסוגל להתנתק ממנו עצמו, כך הוא לא מסוגל להיפרד מאביו. ולאידך, אין בכך כמובן שום הצדקה למעשים הלא טובים שלו, אך כיום לאחרי מותו זה כמובן עניינו של שופט כל בשר. שיהיה בשורות טובות, ואם עדיין לא מובן משהו או זקוק לתוספת הבהרה, אלא תהסס לפנות שוב.

מקורות

ראה בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן פט סעיף א: תפלת השחר זמנה מתחיל מעלות השחר אלא שלכתחלה מצוה להתחיל עם נץ החמה דהיינו אחר יציאתה ולא קודם לכן משום שנאמר יראוך עם שמש וגו' וראוי ליזהר בזה בימי הסליחות שרגילין להקדים קודם נץ החמה ואינו נכון אבל בדיעבד אם עבר והתפלל משעלה עמוד השחר יצא ואף לכתחלה יכול לעשות כן בשעת הדחק כמו שיתבאר.


ונמשך זמנה עד סוף שליש היום שצריך לגמור התפלה קודם שיעבור שליש היום בין שהיום ארוך בין שהיום קצר כגון אם היום ארוך י"ח שעות מעלות השחר עד צאת הכוכבים שליש היום הוא ו' שעות משעלה עמוד השחר ואם הוא ט' שעות שלישיתו הוא ג' שעות ולכן צריך ליזהר בחורף להשכים להתפלל בענין שיגמרו תפלת י"ח קודם שליש היום אף על פי שכבר קראו קריאת שמע בעונתה קודם התפלה כמו שנתבאר בסי' מ"ו.


ואם טעה או עבר ולא התפלל עד אחר שליש היום עד חצות יצא ידי חובת תפלה אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה ומכל מקום אין צריך להתפלל במנחה שתים לפי שגם בתשלומין שבמנחה אין לו שכר תפלה בזמנה:


ובסימן קיא סעיף א: (אף על פי שקריאת שמע וברכותיה מצוה בפני עצמה ותפלה מצוה בפני עצמה) צריך לסמוך ברכת גאולה לתפלה ולא יפסיק ביניהם אפילו באמן אחר גאל ישראל ולא בשום פסוק שנוהגין לומר קודם תפלת י"ח כגון פסוק כי שם ה' אקרא ודומיו חוץ מפסוק אדני שפתי תפתח שהוא חובה מתקנת חכמים ואינו חשוב הפסק שכיון שקבעוהו חכמים בתפלה נעשה מכלל התפלה וכתפלה ארוכה היא וי"א שמותר לענות אמן אחר גאל ישראל וכן נוהגין כמו שנתבאר בסי' ס"ו.


ובסעיף ד: אם עד שלא קרא קריאת שמע וברכותיה מצא צבור שמתפללין לא יתפלל עמהם תחלה ולקרות אח"כ קריאת שמע וברכותיה כמו שעושים בפסוקי דזמרה לפי שסמיכת גאולה לתפלה שחרית גדולה מתפלה עם הצבור (אבל בערבית תפלת הצבור גדולה מסמיכת גאולה לתפלה כמו שיתבאר בסי' רל"ו):


[אך בפשטות אי"ז גדול מתפילה בזמנה, מאחר וזהו סוכ"ס מצוה בפני עצמה וזהו זמנה].


ובסימן קכד סעיף ג: ש"ץ שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שהתפללו בלחש והוא צריך לעבור להם לפני התיבה לאלתר יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לצבור וא"צ לחזור ולהתפלל בלחש לאחרים מוציא לעצמו לא כ"ש ואין בזה משום המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה כיון שעל ידי הדחק הוא עושה כן.


וכן אם הוא שעת הדחק שאי אפשר להתפלל בלחש תחלה כגון שירא שמא יעבור זמן התפלה ולא יוכל לגמור כל י"ח ברכות של חזרת התפלה תוך זמן התפלה יכול להתפלל מיד בקול רם והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש וטוב שיהיה אחד לכל הפחות שיענה אמן אחר ברכת הש"ץ אם יהיה לו שהות להתפלל אח"כ או שהתפלל כבר:


ובסימן קט סעיף ג: וכשהוא מוכרח להתחיל מיד ומתחיל עם הש"ץ כשיגיע עם ש"ץ לנקדישך או לנקדש כפי נוסח מדינות אלו יאמר עמו מלה במלה כל נוסח הקדושה כמו שהוא אומר שאף שאין היחיד אומר קדושה בתפלתו כשהוא אומר עם הש"ץ אינו נקרא יחיד וכן יאמר עמו מלה במלה כל נוסח ברכת האל הקדוש וברכת שומע תפלה כדי שיסיים הברכה עם הש"ץ ביחד ושוב א"צ לענות אמן כמו שהש"ץ א"צ שהצבור עונים אחריו ועניית הצבור היא ג"כ על ברכות של זה וגם יכוין שכשיגיע ש"ץ למודים יגיע גם הוא למודים או להטוב שמך כדי שישחה גם הוא עם הצבור במודים ואם יכול לגמור כל התפלה עד שיגיע ש"ץ לסיום שומע תפלה יכול להתפלל בפני עצמו אחר סיום האל הקדוש.


וכל זה כשמוכרח להתפלל מיד משום סמיכת גאולה לתפלה או מפני שהשעה עוברת אבל אם אינו מוכרח לא יתחיל עם הש"ץ ולומר עמו נוסח הקדושה לפי שלכתחלה צריך לשתוק ולשמוע נוסח הקדושה מפי הש"ץ ולענות אחריו קדוש וברוך וימלוך בלבד כמו שיתבאר בסי' קכ"ה:


[וראה שערי הלכה ומנהג חלק א', עמוד קמז].