Ask The Rabbi

נושא:

אדם שלא יכול לזוז מפני זקנה וחולי ואדם אחר מניח לו תפילין האם הוא יכול לברך את ברכת התפילין?

אדם שלא יכול לזוז מפני זקנה וחולי ואדם אחר מניח לו תפילין האם הוא יכול לברך את ברכת התפילין?

כדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) היכן הוא ההנחה של תפילין של יד ושל ראש והאם האדם עצמו מחוייב להניח את התפילין או שהעיקר שיהיה התפילין על ידו ב) במקרה שהחיוב הוא על ההנחה האם יש הבדל בין שיש באפשרותו להניח או שאין באפשרותו. ג) האם יש הבדל בין אם מסייע למניח לו או שלא מסייע לו לגבי הגדרת הנחה על ידו.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילין סימן כז סעיף א' שמקום ההנחה של תפילין של יד הוא בזרוע של יש שמאל בבשר הגבוה שבאמצע העצם בין המרפק לבית השחי ויטה את התפילין בעת ההנחה והקשירה שכך שהתפילין היהיו בעת הקשירה וההנחה לכיוון הגוף שכאש ריכופף את זרועו כלפי מטה יהיה התפילין לכיוון הלב שלו שזה מורה על מטרת הנחת התפילין שהם כשישעבד את ליבו ומוחו לאביו שבשמים. כמו שכתוב "והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום על לבבך".
והטעם שמניחים את התפילין על ידי שמאל הוא על פי מה שכתוב "וקשרתם לאות על ידך" ודרשו חכמים שהמילה "ידך" הכוונה כאילו כתוב "יד כהה" כלומר היד החלשה בגוף ובסתם בני אדם היא היד השמאלית.
כמו כן דרשו חכמים שממה שכתוב "וקשרתם" ולאחר מכן "וכתבתם" מסמיכות הפסוקים שכמו שהכתיבה היא ביד ימין כך הקשירה צריכה להיות באמצעות יד ימין של האדם והיא תקשור זאת על יד השמאל. ואם כן ברור שהקשירה נעשית על יד שמאל שהרי אין אפשרות שיד ימין תקשור על עצמה את התפילין. ודין זה הוא מעיקר הדין ההנחה והוא מעכב שאם הניח את התפילין ביד ימינו לא יצא ידי חובה כלל.
ולגבי אדם שאין לו כלל יד שמאל שהשם ישמור או אפילו קצה הזרוע שלמעלה ממקום הקיבורת נשאר ומקום הקיבורת אין לו כלל הרי הוא פטור מלהניח תפילין של יד - אף ביד ימין ויש מחמירים בזה.
אך גם בזה כל הדין הוא רק במקרה שנעשה גידם בשמאל שהוא מקום הנחת התפילין אבל אם נעשה גידם בימין אפילו נקטע לו כל היד חייב בתפילין ויבקש מבני אדם אחרים שיניחו לו את התפילין עליו.
ובשערי הלכה ומנהג חלק א' מביא שבמקרה כזה גם יכול לברך בעצמו אף על פי שאדם אחר מניח לו את התפילין.
וכפי שכתבו הפוסקים לגבי קשירת תפילין על ידי גוי או קטן או אשה שלמרות שהם פטורים ממצוות תפילין בכל זאת מותר להם לסייע להנחת תפילין למי שאינו יכול כי הגדרת מצות תפילין הוא מה שהם מונחים על האדם ולא עצם הקשירה שלכן ברכת התפילין הוא לא על קשירת תפילין אלא על הנחת תפילין.
ולכן אין הבדל מי הוא העושה והקושר אלא התוצאה בפועל והיא שהתפילין היהיו מונחים עליו ובזה מקיים הוא את המצווה שלכן גם אין בעיה שיברך על הנחה זו מאחר ועיקר המצווה קיים בזה שהתפילין מונחים עליו אף שהוא מצד עצמו אינו יכול לזוז ואחר הניח וקשר והניח עליו את התפילין.
רק שאם מדובר שיש קצת באפשרותו לסייע מעט בעת ההנחה והקשירה על ידו כמובן עדיף ויותר נכון שיעשה כך כמו למשל שאם יש באפשרותו להושיט את ידו ולקרב אותה לכיוון המניח לו או שיושיט מעט את ראשו לכיוונו או יכפוף מעט כך שיהיה יותר נוח למניח עליו להניח עליו הרי בזה הוא מסייע בגוף מעשה ההנחה והקשירה והוא נחשב כמשתתף בה וזה טוב יותר כדי לחוש גם לדעות שחלק מגוף ועיקרה המצווה הוא גם ההנחה בפועל והקשירה על גבי הגוף באמצעות האדם עצמו. או על כל פנים אלו החוששים להחמיר בזה.
ומסיבה זו גם אדם שבטעות הניח תפילין בלילה לפני זמן הנחת תפילין והם נשארו עליו לאחר שהגיע הזמן ואז שם לב שהוא הניח את התפילין לפני הזמן שאין צורך שיחלוץ ויניח שוב את התפילין כי העיקר הוא ההנחה
העולה מהאמור: שגם במקרה שאדם אחר מניח לו תפילין יכול וצריך לברך בעצמו.

מקורות

שדי חמד מערכת אבילות סימן ק"ח.


שם פאת השדה מערכת אבילות סימן ו'.


זוהר פ' וישלח דף קס"ח עמ' א'.


שו"ת מנחת אלעזר ח"ג סימן ס"ד.


יסוד יוסף סוף פ"ב.


קב הישר פ"ב בסופו.


דרכי נועם שו"ת ח"א סימן י"ח.


נטעי גבריאל הלכות אבילות ח"ב פרק צ"א.


אגרות קודש ח"ו עמ' שמח.


שו"ע יו"ד סימן שע"א ס"ה.