שלום וברכה, אכן באמת אחד מיסודות החסידות המוסברים בהרחבה בספר התניא הוא "מוח שליט על הלב".
זוהי השיטה וזוהי הדרך. בתשובה שלהלן ננסה לתאר את הדברים ואת החשיבות שלהם, עד כמה הם משפיעים על ההתנהלות של האדם בחיי היום יום, ומדוע הם באמת כל כך חשובים בכל התפיסה החסידית.
ה'מוח' הוא כוחות השכל: היגיון (לוגיקה) וחשיבה; באמצעות עבודה המתמקדת בהם מגיעים למצב שבו המוח "שליט על הלב" – משתלטים ומתגברים על הרגשות שבלב.
שיטה זו של אדמו"ר הזקן לא הייתה מקובלת על רבים מחבריו, תלמידיהם של הבעל שם טוב והמגיד ממעזריטש, שרבים מהם דגלו בדרך התעוררות הלב, ההתרגשות וההתלהבות. התנועה שהם ייסדו כונתה "חסידות חג"ת" (חסד, גבורה ותפארת – המידות), וגם דברי התורה שאמרו היו בעיקר אמרות קצרות ("ווארטים") שנועדו לעורר את הרגש.
אדמו"ר הזקן בחר בדרך אחרת – דרך שמדגישה ומבליטה את המוח, את עבודת ההתבוננות: "מוח שליט על הלב".
החידוש של אדמו"ר הזקן הוא הרעיון שיש ללמוד ולהבין את המציאות הפנימית של העולם, להתבונן בגדלותו של בורא העולם ולהבין היטב מה הוא דורש מהנבראים שברא, ובראש ובראשונה, ללמוד ולנתח את מציאותו הפנימית של האדם, העובד את בוראו.
ארוכה וקצרה
דרך זו רמוזה גם בדף השער של ספר התניא במילים: "לבאר היטב איך הוא קרוב מאד בדרך ארוכה וקצרה" – אומנם הדרך ארוכה, אך מצד האמת היא קצרה.
יש דרך חיים שבה מחפשים לפתור הכול מהר ובקלות, ללא מאמץ מיוחד. מחפשים פתרונות קסם, ומנסים לפתור בעיות וסיבוכים על ידי הפעלת לחץ וכוחנות. לפעמים נראה לנו שדרך זו עשויה לקדם אותנו, ואפילו ביעילות, אך בראייה המתבוננת למרחקים נשים לב שדרך זו אינה כה קצרה כפי שהיא נראית – היא אינה יציבה, ואבני נגף רבות פזורות לאורכה: יש בה משברים ונפילות לרוב, מתחים ואיומים.
לעומתה קיימת דרך אחרת, ארוכה ממנה ומתונה יותר. בדרך זו ההתקדמות איטית ומחושבת. לכאורה יש בה בזבוז זמן וחוסר יעילות, אך בטווח הארוך, מתברר שדרך זו היא הדרך הקצרה דווקא – והיא שמביאה אותנו אל היעד.
בשפת החסידות, שתי הדרכים האלה מסמלות את ההבדל בין ה'מוחין' (שכל) ל'מידות' (רגש).
דרך הרגש קצרה במהותה: העולם הרגשי הוא עולם מהיר, קצר רוח, מזכיר קצת אופי של נער צעיר. כידוע, הכינוי למידות העליונות הוא "זעיר אנפין" – פנים קטנות. עבודה על פי הרגש פירושה שהאדם רוצה להתלהב ולהרגיש כל דבר מייד. אדם המאמץ לו דרך זו בוחן כל דבר – את חייו האישיים, קשריו המשפחתיים, עיסוקו ומקום עבודתו וכדומה – על פי תחושותיו ועל פי מידת הריגוש שהוא מעורר בו. מובן מאליו, שכשאדם כזה מתבונן בעניינים נפשיים ורוחניים גם אז הוא מחפש בעיקר להתלהב ולהתרגש מהם.
אומנם דרך זו קצרה ומהירה, אך ההתקדמות בה אינה יסודית, ולרוב גם לא אמיתית.
ה'מוחין' מסמלים דרך חיים ארוכה: השכל בוחן כל דבר במתינות וביסודיות. השכל לא מתפעל מההתרגשות החיצונית והוא אינו בוחן דברים לפי תחושות אלא לפי התוכן הפנימי של הדברים.
להשרות יציבות
מדוע דרך החיים המבוססת על בחינת הרגש נחשבת קצרה? משום שהיא אינה דורשת מהאדם מאמצים מיוחדים: אפשר להתרגש גם בלי להתייגע. האין זה נפלא? לאו דווקא: בדרך זו טמון חיסרון גדול – חוסר יציבות. הרגש, מטבעו, משתנה ואיננו קבוע, ועל כן הנהגה המבוססת על רגש ועל תחושות, רבים סיכוייה להביא את האדם לאכזבות ולתסכולים, ולעיתים רבות גם למשברים.
החידוש של אדמו"ר הזקן הוא, כאמור, הקביעה שיש ללמוד ולהבין את המציאות הפנימית של העולם, להתבונן בגדלותו של בורא העולם ולהבין היטב מה הוא דורש מהנבראים שברא, ובראש ובראשונה, ללמוד ולנתח את מציאותו הפנימית של האדם, העובד את בוראו.
דרך זו היא דרך ארוכה יותר. בדרך זו לא מתפעלים בקלות ובמהירות אלא לאחר הבנת הדברים. יתרה מזו, גם כאשר מתרגשים בסופו של דבר, הרגש מאופק ומחושב יותר, ולא מלווה בסערה המאפיינת את עולם הרגשות. דרך זו, הארוכה, היא שמובילה את האדם ליעד הנכון.
גם הוראתו של הרבי ללמוד ענייני גאולה ומשיח, נראית לעיתים דרך ארוכה, שכן קיומה דורש מאמץ והשקעה בלימוד והתבוננות. כך לכאורה. אבל מצד האמת – דרך זו היא הדרך הקצרה דווקא, משום שהיא היחידה המאפשרת לנו להחדיר לחיינו את הגאולה, ולנהל את חיינו על פיה.
