טוב בכל דבר

החסידות מלמדת אותנו שגם במשברים ובהתמודדויות הקשים ביותר חבוי 'ניצוץ', והאדם יכול להתקדם ולהתעלות מהם, ללמוד ולהעמיק במטרת שליחותו ותפקידו.
וכפירוש בחסידות על הפסוק "כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹקֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת..." (דברים יג, ד) – הניסיון מביא את האדם "לָדַעַת", להגיע לידיעה עמוקה יותר.
אומנם אנו לא מחפשים ומבקשים חלילה משברים וכישלונות או אירועים קשים אחרים, אבל אם הם באים חשוב לזכור שגם הם, בדיוק כמו האירועים הטובים וההישגים, באו מאותה השגחה פרטית, וגם הם נועדו לקדם אותו.
[גם אם האדם חטא – והרי זה בבחירתו החופשית ובאחריותו – הוא יכול וצריך לעשות תשובה שלמה, להתחרט על מה שעשה, ולהחדיר בעצמו מוטיבציה לעשיית טוב. מתוך כך הוא יגלה את ה'ניצוץ' שהיה טמון במעשה השלילי, וכלשון חז"ל "במקום שבעלי תשובה עומדים – צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד בו".]
העמידה בניסיון פירושה שהאדם מצליח ללמוד ולהתקדם, והוא מתפתח והופך להיות חזק ומחושל משהיה. לא פעם, בהתבוננות לאחור ממרחק הזמן האדם אומר לעצמו – עכשיו אני רואה שהאירוע השלילי לכאורה היה לטובתי, שהוא "הרים" אותי (ניסיון מלשון נס להתנוסס) למקום נעלה יותר.

השכל שמנווט
כידוע, הרבי הריי"ץ סיפר בהרחבה גדולה ואף כתב רשימות שלמות ומפורטות לפרטי פרטים, על כל מה שעבר עליו בזמן המאסר, על המחשבות והרגשות שלו, על ההחלטות הפנימיות שליוו אותו וכן הלאה.
אומנם כל מה שקשור לרבותינו נשיאינו נפלא מאיתנו, אך ייתכן שאפשר ללמוד מדרכו הוראה גם אלינו, והיא, שהקשיים הם חלק מהסדר הפנימי של שחרור וגאולה כללית ופרטית, ואם הם מגיעים – אין להתעלם מהם אלא "לעבד" אותם בדרך הנכונה.
את הפסוק "דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה" (משלי יב, כה), ביארו חז"ל: "דאגה בלב איש יסיחנה". מן הביאור עולה שאחד הכלים החשובים להשתחרר מקושי ודאגה פנימית, ואף לצמוח מהם, הוא הדיבור והשיחה על הקושי עצמו ועל הדאגה והרגשות המטרידים הקשורים בו.
השתיקה מעידה על אי־הכלה, והדיבור מעיד שהאדם מכיל את הדברים ואף מסוגל להעביר אותם הלאה. אדם שחושב שהדברים "עוצמתיים מדי", ו"אין אדם שמסוגל להבין אותי" – נוטה להתכנס בשתיקה.
בעניין זה חשוב להדגיש: כשעוסקים באנשים כערכנו – הדיבור והשיחה כשלעצמה אינם מספיקים. יש להקפיד על אופיו של הדיבור. הוא צריך להיות דיבור מועיל, חכם ("בחכמה אתבריריו"), שיעזור לאדם לברר את הרגשות שלו ולהתחזק בביטחון פנימי שיהיה טוב.
הבירור כולל בתוכו כמה הדגשים:
ראשית, החשוב ביותר צריך להוביל להבנה שגם אם האדם חווה קושי, יש לתחום אותו על ציר הזמן ולא למתוח אותו מעבר לממדיו היחסיים.
לפעמים אדם שחווה חוויה קשה מרגיש ש"החיים שלי השתנו מאז. מה שהיה לפני, כבר איננו...". השיחה עם החבר תעזור לו לתחום את האירוע ולבודד אותו.
החשיבה הלא נכונה גורמת לאדם לראות את כל חייו, לפרטי פרטיהם, דרך "משקפיים" מסוימים. האירוע או הקושי שחווה כביכול צובע את כל החיים – לא רק את פרק הזמן שבו הוא התרחש אלא גם את כל מה שהיה לפניו וגם אחריו. הבירור הקוגניטיבי נועד לפתח בו את היכולת לתחום את האירוע בזמן ומתוך כך למנוע ממנו להשפיע על זמנים אחרים ש"מחוץ לתחומו".
מלבד תיחום נקודת הקושי, נחוץ 'בירור' גם למאורע עצמו. אף שהוא בוודאי היה קשה ולא נעים, חשוב לדבר עליו ולדאוג שמי שחווה אותו ישתף בחווייתו האישית ויספר על האירוע לפרטי פרטים.
הדיבור שינסה להסביר את הדברים ולתאר את המבנה שלהם בצורה שכלית, יחזיר את האירוע אל תוך הגבולות של השכל, גבולות שמהם חרג. באמצעות הדיבור – השכל יצליח להציב את הדברים במקומם ולהציגם במידה מאוזנת, ומתוך כך האדם יצליח להשתחרר מהרגשות שגאו בו.
רוב הבעיות הרגשיות של בני אדם מקורן בהיעדר הבחנה בין השכל והעובדות ובין הרגשות, החוויות והתחושה הסובייקטיבית. אם הכול מתערבב יחד, אירוע שהיה בעבר יכול להיות נחווה כאילו הוא קורה עכשיו. הבירור השכלי מאפשר לשרטט את הגבולות ולשים לב למציאות העובדתית, ולהבין, לדוגמה, שהאירוע הלא נעים כבר הסתיים.
זו מהות העבודה של 'מוח שליט על הלב': על האדם לשלוט ברגשות, ולא להפך.
ועל דרך זה – לברר מה הטוב והתועלת שהוא יכול וצריך לקחת לחיים שלו מאותו מאורע או קושי, כאמור קודם, הניסיון נועד כדי לרומם את האדם – "נס להתנוסס".
באופן כזה, גם ממשבר וקושי ניתן לצמוח ולהתרומם, ולהגיע לגאולה פרטית.