בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם יש בחיתוך המפה משום איסור מלאכת מחתך או תיקון כלי. ב) האם ישנו חשש איסור בחיתוך המפה משום מלאכת קורע. ג) האם יש הבדל בין אם עושה כן בשינוי או לא.
ראשית יש להביא את דברי השולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שמ סעיף יג, שאסור בשבת לשבור את החרס וכן אסור לקרוע את הנייר, מפני שהוא כמתקן כלי שהיא תולדה של מכה בפטיש.
וכתב במשנה ברורה שם, שמדובר שאין האדם מקפיד על המידה, כי אם הוא מקפיד על המידה, אזי למה המחבר כתב שאסור רק משום מתקן כלי, הרי באם מקפיד יש בו גם משום מחתך. ואם קורע נייר לקרעים כדי לקנח את עצמו בהן או לשאר איזה תשמיש, חייב משום קורע, מאחר והוא קורע על מנת לתקן.
וכתב בביאור הלכה שם דיבור המתחיל אין שוברים, שמה שהמחבר לא הזכיר כאן הטעם משום קורע, הוא משום שאין מלאכת 'קורע' אלא כשקורע את הדבר לשני קרעים או יותר, וצריך לכל החלקים להשתמש בהם, אבל אם קורע איזה חתיכה להשתמש בה, בזמן שבחלק האחר אינו זקוק לו ואינו מתקנו כלל, אין זה בכלל קורע.
ובשולחן ערוך הרב סעיף יז, כתב, שאין איסור קורע אלא כשקורע ומפריד גופים רבים שהתחברו יחד, כמו למשל אם 'קורע' בגד הארוג מחוטים הרבה, אבל נייר ועור וכדומה שהוא גוף אחד אין בפסיקתו וחיתוכו משום קורע.
ואמנם יש שכתבו שאין דברי שולחן ערוך הרב אמורים אלא בנייר שהיה בזמניהם, שהיה עשוי מכבישת עץ או עלים ועשבים, מה שאין כן נייר שלנו שעשוי משחיקת עצים ובתוספת דבק המחליק ומדבק אותו היטב, הרי זה כדבר הנעשה מגופים רבים וגם לשיטתו יש בו משום קורע, כמבואר בשאלות ותשובות אז נדברו חלק ב' סימן לא. אמנם בקצות השולחן בסימן קמה הערה ד' מוכח במפורש שלמד בדברי שולחת ערוך הרב שזה הולך גם על נייר שלנו, ופנים חדשות באו לכאן וגוף אחד הוא, וכפי שמצינו בפתחי תשובה ביורה דעה בסימן קצ בשם גדולי הפוסקים שאף נייר העשוי מבגדים אינו מקבל טומאה כי פנים חדשות באו לכאן.
ואולם כל זה לענין לחייבו מן התורה, אבל מדברי סופרים בכל ענין חייב כל שיש לו איזה תועלת מהקריעה, ואפילו רק מחלק אחד שקרע ואפילו קורע גוף אחד. וכן אם על ידי הקריעה מתקנו תיקון גמור, הרי זה חייב גם משום 'תיקון כלי' או 'מכה בפטיש', ואם מתכוין לחתוך לפי מדה מסוימת ומקפיד על מדה זו דווקא, חייב גם משום 'מחתך'. כמבואר בביאור הלכה שם.
וגדר תיקון גמור הוא שמכינו כי שימושו הנכון של הדבר, כמו למשל בפותח בית הצוואר, ובביאור הלכה בסימן שמ דיבור המתחיל ולא נתכוין, שמשום 'קורע' אין בזה, משום שהתיקון בא עם הקריעה ממש, וקורע הוא רק כאשר הוא מקלקל על ידי הקריעה על מנת לתקן אותו אחר כך בתפירה וכדומה. ו'מכה בפטיש' היינו שעתה על ידי הקריעה נשלם מלאכת דבר זה, ובזה חייב מן התורה. ותיקון שאינו גמור הוא כמו למשל שתולש וקורע חתיכת נייר בכדי להשתמש בו, ובחלק השני שממנו נקרע הנייר לא נעשה אלא קלקול, ועל כל פנים לא תיקן בו כלום, ובזה חיובו מדרבנן.
ועל פי זה כתבו הפוסקים לאסור להפריד בשבת ויום טוב דפי ספר שלא נחתכו בשלימות אצל הכורך, וכן שלא להפריד שקיות ניילון אשר לא נחתכו זה מזה לגמרי, אפילו מחוברים מעט, וכן מצוי ניירות טישיו אשר לא נחתכו כראוי בעת הייצור, ונשארו מחוברים זה לזה, והתולש אותם חייב מן התורה משום 'קורע' או 'מכה בפטיש', ומוקצים הם.
וכמו כן כל סוגי גלילי נייר, וגלילי נייר כסף, וגלילי מפות ניילון וניילון נצמד, וכיוצא באלו, אסור בהחלט לחתוך ולתלוש ולקרוע מהם כלום, וגלילים אלו הם מוקצה בשבת. בין אם קורע במקום המיועד לכך ובין אם קורע אותם במקום אחר, ורק על ידי גוי יש להקל לצורך שבת או שאר צורך גדול יש לו על מי לסמוך.
כמו כן מפת ניילון שעל השולחן, שאין יכול לסלק אותו לאחר הסעודה מחמת הנרות אשר עליו, אלא אם כן יקרע אותו סמוך למקום הנרות, יש לאסור לעשות זאת, כי נהנה מקריעה זו, כי על ידי זה יכול הוא לתפוס עתה את המפה עם כל הפסולת שבה ולזרוק אותו לאשפה, ורק על ידי גוי אפשר להקל.
[ואמנם איסור משום מלאכת 'קורע' אין בזה, מאחר ואין זה מחובר מגופים רבים, או מפני שאינו צריך להשתמש בחלק ממנו חתך את הדבר בו משתמש, (ומלאכת קורע הוא רק כאשר צריך לשני החתיכות)].
העולה מהאמור: שלחתוך מפה חד פעמית לפי מידה לאיזה צורך יש בזה איסור תורה משום 'תיקון כלי' ו'מחתך'. ואפילו אם יחתוך בשינוי, עדיין יהיה אסור מדברי סופרים.
