בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מה מקור האיסור לקרוא בשבת בענייני מקח וממכר, והאם יש הבדל אם מעונין לקנות או סתם מסתכל בהם להנאתו. ג) האם יש היתר לקרוא בדברי מצוה למרות שכרוכים באיסור, וכן בדברים שהם מועילים לגופו וכדומה.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך בסימן שז סעיף א', שעל הפסוק "וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר". "ממצוא חפצך", דרשו חכמים 'חפציך' אסורים לבקשם בשבת.
וגדר האיסור – קידום עניינים האסורים, כמבואר שם, שאפילו דבר שאינו עושה בו שום מלאכה לא של תורה ולא שבות מדברי סופרים, אלא שעושה איזה מעשה המותר אפילו הליכה לבדה, ומעשה זה או הילוך זה הוא בשביל לעשות אחר השבת איזה דבר שאסור לעשותו בשבת - בין מן התורה בין מדברי סופרים, שנמצא מזמין את עצמו בשבת בפועל ממש - לא בהרהור לבד - לדבר האסור בשבת.
דוגמאות לדבר; אדם המהלך בשדהו לראות מה היא צריכה אחר השבת - מעידור וניכוש וכיוצא בהם - מדברים האסורים בשבת. או שהולך לפתח המדינה ויושב שם עד שתחשך, כדי למהר לצאת בלילה למרחץ שחוץ לעיר. שהילוך זה בשבת, הוא בשביל חפצים האסורים בשבת.
כמו כן, אדם האומר לחברו שיעשה לו דבר למחר, שאמירה זו לחברו מועלת לעשייה שלמחר, שעל ידי אמירה זו עושה חברו למחר, ונמצא שהוא מוצא חפציו בשבת ע"י אמירה זו שאומר לחברו, ואסור משום ממצוא חפצך.
וכן קריאת "שטרי הדיוטות", דהיינו שטרי חובות ומקח וממכר ומשכנות וחשבונות וכל כיוצא בהם - מחפצים האסורים לעשות בשבת, אסור לקרוא אותם בשבת משום "ממצוא חפצך".
והנה באיסור "ממצוא חפצך" אפילו הרהור אסור, כמבואר שם בסעיף כא, שאסור אפילו לעיין בשטרי הדיוטות בלא קריאה בפיו, ולא אמרו שדבור אסור הרהור מותר אלא כשאין הדבר ניכר שמהרהר בחפצים האסורים, אבל כאן שניכר לכל שמהרהר בחפצים האסורים הכתובים בשטר, הרי זה בכלל איסור ממצוא חפצך, כמו שבכלל זה המטייל בשדהו לראות מה היא צריכה, שאף שהטיול בשדה דבר המותר הוא מצד עצמו, וגם ההרהור בצרכי שדהו דבר המותר הוא, אעפ"כ כיון שניכר לכל שמטייל שם בשביל כך, אסור משום ממצוא חפצך.
ולפי זה אסור לקרוא בכל סוגי מסמכי בנקים. סוגי הקבלות של קנייה ומכירה. מסמכי אשראי. הצעות מחיר שקיבל לצורך עסקיו, או הצעות מחיר של קנייה ומכירה שונים (בין בעיתון, בין בדפים שהדפיס מפקס או מייל, ואפילו הצעות מחיר המוצגים ברחוב בחלון ראווה). לוחות זמני נסיעות. מודעות ופרסומות בעיתונים, בלוחות מודעות, וכל כיוצא בזה, - על ענייני קניה ומכירה שונים. ספרי בישול שמובא שם גם את אופני הבישול ואפיה. דפי הגהה (ובזה גם ישנו חשש שמא יבוא למחוק ולכתוב).
ויש לציין; שכל דברים האסורים בקריאה נחשבים 'מוקצה': או מוקצה מחמת חסרון כיס, או נחשבים כלי שמלאכתו לאיסור. אא"כ יש בהם גם דברי תורה וכיוצא בזה, כמבואר שם בסעיף לז.
והנה כל דבר שאפשר שיש בו איזה צורך ותועלת הגוף יש מתירים זאת, וכמו למשל לקרות אגרת השלוחה לו - שאינו יודע מה כתוב בה, כי שמא יש בה דבר שצריך לו לגופו, ואינו דומה לשטרי הדיוטות שאין בהם צורך הגוף, אלא צורך ממונו. ויש לסמוך על דבריהם להקל בדברי סופרים. ומכל מקום לא יקרא בה בפיו, אלא יעיין בלא קריאה, כי יש מי שמקל בעיון בלא קריאה - אף בכתבים האסורים לקרוא אותם לדברי הכול, כמבואר שם בסעיף כה. ולפי זה יהיה מותר לקרוא מתכוני מאכל המותרים לעשותם בשבת. וכן רשימת הרכיבים שישנם על גבי מוצרים שונים כאשר נצרך לדעת זאת לצורך גופו.
העולה מהאמור: שאם יש אפשרות שבלוח מודעות יש פרסומות של היתר בעניינים המועילים לגופו, כמו שיעורי תורה וכדומה כפי שמצוי בלוחות מודעות שבבית הכנסת, מותר להסתכל בו אף אם ידוע שיש בהם גם מודעות שאסור לקרוא אותם בשבת. (אך כמובן שאם בתחילת קריאתו רואה שאין זה נצרך לגופו, יעצור מקריאתו).
